יום רביעי, 8 ביולי 2020

דלת מחסן הבגדים

צהריים אחד ישבת לסעוד מול הפלמ"חניק דניאל הרפז.

אתה ניסית לאכול דג שמסתכל עליך באמצע שאוכלים אותו.

דניאל הסתפק בסטייק חצילים קר ומתובל וערב לחך.

 אמר לך דני :"אתה כותב על כל מיני עניינים. למה שלא תכתוב גם על הרשימה שהייתה ב-1953 על הדלת של המחסן הבגדים  ההוא?" (זה שהיה עוד בצריפים השוודים).

אתה לא ידעת על זה כלום ובטח שגם לא זכרת שום דבר וכל האינפורמציה דלהלן היא של דני וגם של זיוה ביר (אצלה עשית תיחקור מצליב ליתר בטחון.)

המחסן בגדים ההוא, שבצריף, עם כל הווייבערס, היה אמנם מוקד רכילות כמו שצריך, אבל לא רק זה. הוא היה ממש מוסד של צָדִיקוּת וצדיקוֹת ופעל ברוח של דאגה עצומה לכל ענייני כולם, בעיקר שלכל אחד יהיה מה ללבוש לעבודה, לאחרי העבודה וסדין לישון ושבכלל ירגיש שחושבים עליו.

חלק מהבגדים היו בכלל מעורבבים ולא רק אישיים ובכלל לא הייתה כל כך הרבה כביסה,  זה לא היה פשוט, כי גם לא היה חשמל.

בהתחלה, עשו הבנות את כל הכביסה על "קרש כביסה", ייבשו על חבלים וגיהצו על שולחנות חדר האוכל עם מגהצי פחמים שחיממו אותם על האש במטבח.

בקצה הצריף הכי קרוב למקלחת ההיא הייתה מין פינת כביסה, תחת סככה.

כשהתחילו לשלוח את הכביסה למכבסות של משקים שכנים, המשיכו בקפדנות לכבס בפינת הכביסה ההיא את החיתולים ואת הכביסת ילדים בכלל.

מה שחוללו הבנות של המחסן אז, היו נסים ומעשי גבורה בלי חכמות.

עכשיו בחזרה למחסן הבגדים הכללי (או ל"קומונה", כפי שזה נקרא בקיבוצים אחרים).

על הדלת של המחסן בגדים עצמו, מבפנים, הייתה חקוקה בעפרון רשימה של שמות הקליינטורה של המחסן.  

דני גורס שזאת הייתה רשימה של כולם, גם של מי שכבר לא פה ומבחינה זאת היא הייתה מעניינת מאד וגם חשובה לאין ערוך. זיוה ביר לא זוכרת שזה כך, אלא שזאת הייתה רשימת המסכנים (רווקים) שצריך לדאוג להם ולפנק אותם, אחרת יסתובבו מלוכלכים ושכוחים כל הזמן.

בכל מקרה, היה חשוב מאד להימנות על הרשימה הזאת כי דרכה קיבלת גם בגדים לתא וגם עוגה ליומולדת, אפילו שאימא  שלך רחוקה ואתה לא כותב לה מכתבים.    


מתי שג'וּלִיק הייתה המחסנאית וצוות המחסן היה באחד משיאי גדולתו בכל הנ"ל, הביא דני קבלן צבע (שמן מאד) ומסר לו ולחבריו את צביעת כל הצריפים.

לפני שהתחילו, עברו בכל מקום לראות את העבודה.   כשהגיעו למחסן בגדים, הבהיר דני לצַבָּע, שאת דלת הכניסה, מבפנים, איפה שיש את הרשימה הכל כך חשובה -  לא לצבוע בשום פנים ואופן.

"למה?" שאל השמן הזה. אבל דני לא יכול להסביר לו שאם יצבע, אז שלשים ושבעה  גלמודי רווקוּת, לא יקבלו תחתונים ומגבות וסדינים וצ'יזונים ושרוכים לגרביים (בשביל שלא יפרדו בכביסה מבנות זוגן)  ובכלל, שההיסטוריה ממש  תימחה.

אז דני אמר לו "לא חשוב, העיקר שלא תעז לצבוע את זה" וזהו.


אחרי שגמרו לצבוע את כל הצריפים, הלכו לבדוק את העבודה והגיעו גם אל המחסן הבגדים. הדלת ההיא  הייתה צבועה בצבע "קרם קיבוץ" משני צדדיה. 

דני שאג וצרח ואיים על הצבעי השמן ברצח ובתלייה ובאי תשלום עבור העבודה.

הצבּע החוויר וביקש רחמים והציע לצבוע דלת אחרת על חשבונו, העיקר שיהיה שקט.

דני הסתלק משם בכעס והצבע הזה לא יודע מה חטא עד עצם היום הזה ועד כאן. 

דני סיים את הסטייק חצילים הטעים מאד. 

אתה, לעומת זה, הלכת לזרוק את הכלים עם כל הדג שמסתכל עליך כשאתה אוכל אותו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה