יום רביעי, 8 ביולי 2020

הזונה לעמגין


מתישהו בימים האחרונים, כשאתה מתלבט קשות באיזה זיכרונות להתעסק ובאיזה זיכרונות לא, פתאום מצלצל הטלפון בזק בבית שלך.

כשהטלפון הזה מצלצל אתה  בדרך כלל בכלל לא נוקף אצבע לנסות ולהרים את השפופרת, גם מפני שזה רחוק ואתה לא מספיק להגיע וגם מפני שאם זה הטלפון הזה אז זה לא משפחה ולא אנשים קרובים, אלא מישהו ששמע שיש לך הרבה כסף  ושהוא מוכן להשקיע אותו בשבילך.

מי היה מאמין שיהיה לך כזה עודף כסף בשביל להתפרנס מהשקעות.

אבל הטלפון הזה לא היה מהבורסה אלא מפלונית ושמה לא פחות ולא יותר מאשר שמירה אימבר.

כבר הזכרת באיזה שהוא מקום שהיא הייתה חברתך ללימודים בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב. היא הייתה פה בעוד הזדמנויות:

ביום הולדתך ה-70 ופעם כשהייתה בדרך לקיבוץ מחניים, שם הייתה חברה לכמה ימים. בכל הפעמים היו לכם כמה נישוקים וחיבוקים (לא מה שאתם חושבים) והרבה געגועים לתקופה בה חלקתם את ספסל הלימודים.


הפעם האחרונה בה ראית אותה (לפני שנהיית  עיוור) היה כשצלמי הטלוויזיה תפסו אותה במקרה בהר הרצל כשמתקן ברזל ענקי התמוטט והרג חיילת.

אז ראית שמירה מזועזעת וכועסת ונורא חיוורת.

מה יש לדבר?

כשאתה פגשת בה בשנתה העשרים ושש, הייתה הגברת הנכבדה שובבה לא קטנה עם פה גדול וטמפרמנט כמו של קרוב משפחתה הידוע – נפתלי הרץ אימבר. אתה זוכר מצוין את התרגיל שביצעה לעיני כל, באולם 140 בבנין גילמן באוניברסיטת תל אביב, כאשר אתה השתתפת בהצגה "ר' חנוך ור' יוספכי" (פארודיה מצחיקה המבוססת על המחזה "טרטיף" של מולייר) בבימויה של עדנה שביט.


כזכור, ובטוח שכבר כתבת על זה אבל לא מצליח למצוא, אחד התפקידים בהצגה היה דמות בשם לֶֶעמְגִין, גברת מהמקצוע העתיק.

ר' יוספכי (מיכאל הנדלזאלץ בכבודו ובעצמו) ביקש לטעום מחסדיה אבל שכח להביא כסף והציע לה כערבון עד שישלם את תיק התפילין שלו (זה לא מזכיר את יהודה ותמר אשת ער?).

בין השניים התנהל דיאלוג משעשע והזונה לעמגין עשתה צחוק מכל הדת היהודית להנאתם של כל הצופים בהצגה.

ואז גם הייתה לה הברקה, מין אלתור שהבמאית, עדנה שביט, לא חלמה לביים כזה דבר. התלבושת התאטרונית של שמירה אימבר בתפקיד הזונה לעמגין, היתה חזייה מיני ותחתונים מיני. זהו.

באמצע הדיאלוג היא דלגה אל אחת מהשורות האחרונות באולם, שם ישב ראש החוג, הפרופסור גרשון שקד.

היא מיהרה אליו, התיישבה לו על הברכיים כמו שהיא ומתוך חיקו המשיכה לנהל את השיחה בין הזונה ללקוח. הייתה מבוכה גדולה וגם צחוק אדיר ושמירה אימבר לא התרגשה משום דבר והמשיכה כאילו כלום.

 

הטלפון שעשתה אליך עכשיו היה בשביל להתעניין בשלומך וגם לספר לך שהיא עברה לחיות בדיור מוגן. למה? בעלה נפטר לפני יותר משנה והיא החליטה שהיא לא רוצה להמשיך ולגור בעין כרם לבדה ופשוט עברה לדיור מוגן בגני תקוה.

להזכירך – חרף שובבותה הנשפכת הייתה שמירה אימבר אחת מראשי קרייניות החדשות ובמשך שנים נישא קולה, בעל ההיגוי המדוייק והמיוחד, ברחבי הארץ ולהנאת כל המאזינים, גם הקול שלה בטלפון המפתיע שפתאום נפל עליך.

 

ועכשיו כבר סוף הסתיו. כרגיל אצלך, משתוללת הנוסטלגיה בכל הזדמנות.

במיוחד כשאתה שומע ברדיו שני שירים: אחד של עלי מוהר ואחד של רחל שפירא.

 

שיעור מולדת

מילים: עלי מוהר
לחן: אפרים שמיר


אָז בְּבֵית הַסֵּפֶר 
עַל הַקִּיר תְּמוּנָה 
והאיכר חוֹרֵש בָּהּ 
אֶת הָאֲדָמָה 
וברקע, הַבְּרוֹשִׁים 
שְׁמִי שָׁרָב חיוורים 
האיכר יַצְמִיחַ לָנוּ לְחֹם 
שנהיה גְּדוֹלִים. 

והמורה אוֹמֶרֶת: 
"עוֹד מְעַט כְּבָר סְתָיו". 
בשיעור מוֹלֶדֶת 
הִיא מַרְאֶה חֹצֵב. 
הַיּוֹרֶה יָבוֹא עַכְשָׁיו 
שֶׁפַע טיפותיו 
כוילון שִׁקּוּף עַל פְּנֵי הָעֵמֶק 
הפורש שְׂדוֹתָיו. 

כָּך זֶה הָיָה, פַּשְׁטוּת רַכָּה 
זֶה הצטייר בילדותנו 
שֶׁהָיְתָה יָפֶה. 

וְכָך בדמיוננו התרבו פְּלָאוֹת 
הפטישים ניגנו 
מחרשות רנות 
יֵשׁ יוגבים וְיֵשׁ כורמים 
אֶרֶץ שֶׁל רועים - 
כָּך זֶה הצטייר בילדותנו 
שֶׁהָיְתָה יָפֶה.



 ועכשיו השיר השני:

 

שיר תשרי

מיליםרחל שפירא
לחןדני עמיהוד

השמיים משתנים 
לעיני החקלאים. 
השכנים מתכוננים 
לימים הנוראים. 

מישהו חושב עליך 
ורושם את מעשיך. 
בוא הביתה במהרה 
עם הרוח הקרירה 
בוא הביתה במהרה 
עם הרוח הקרירה. 

מנדרינות מבשילות 
בפרדס במועדן. 
המורות משתעלות 
והולכות לישון מוקדם. 

כבר ראיתי נחליאלי 
ואולי זה רק נדמה לי 
עוד חמסין נשבר אתמול 
תם החופש הגדול 
עוד חמסין נשבר אתמול 
גם החופש הגדול. 

מה יקרה ומה יחלוף? 
שואלים הכתבים, 
כשלאורך כביש החוף 
מתייצבים החצבים. 

מה בעיתוני הערב 
מבשרת הכותרת? 
בוא הביתה במהרה 
עם הרוח הקרירה 
בוא הביתה במהרה 
עם הרוח הקרירה.

 

 

כל שורה וכל מילה משני השירים האלה היא הבלחה מסנוורת מתמונת העולם של ילדותך. אתה למדת בבית הספר שבו על הקיר הייתה התמונה הזאת (אַבֶּל פָּן) וגם למדת דברים ב"שיעור מולדת".

המנדרינות שגדלו בחצרות של שכונות הפועלים הבשילו גם בשבילך, יחד עם הגויאבות הירוקות הקטנות עם האדום בפנים ואתה גם ראית את הנחליאלים ההם ואת כל מה שיש משני השירים שממש פורטים לך על נימי הלב וגם עושים לך כאב לב וגעגועים נוראים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה