יום רביעי, 8 ביולי 2020

אחאב בתנ"ך

בקטע קודם עסקת בתמונה מהתנ"ך, פתאום שלח לך בנך אחאב טקסט שהוא בעצם מה שהמורה למדריכי טיולים - ערן סער שמו אמר באוזניהם של אחאב וחבריו לכיתה. וזה מה שזה:

יחידת הדרכה – אחאב המלך דמותו במקרא מול הממצא הארכיאולוגי היסטורי


 אחאב, האם היה מלך רשע, שנוהל על ידי איזבל האכזרית?  או דמות ממנה ניתן ללמוד על גבורה, על הקרבה, על דוגמה אישית ועל מנהיגות?

אחאב המלך מוצג במקרא כדמות שלילית וכמלך, שאִפשֵר את פולחן הבעל, נשא אשה זרה, חמס את כרם נבות והסתכסך עם אליהו הנביא הזועם.

אחאב הוא  המטרה העיקרית לחיצי הביקורת של הסופרים היהודיים על ממלכת ישראל ועל התנתקותה מיהודה. 

 

הממצא הארכיאולוגי וההיסטורי מציג תמונה מעט שונה.

 

אחאב היה המלך הדומיננטי בשושלת עמרי. מלך 22 שנים בין 874 ל852 לפנה"ס.  בתקופתו התפתחה הממלכה הצפונית, שנפרדה מיהודה לשיאה המדיני, כלכלי.

אחאב יזם והקים  מפעלי בניה אדירים  בשומרון, מגידו, יזרעאל, חצור, דן. חלק מהם מיוחסים במקרא, לשלמה המלך.

המונולית מכורח - מצבה הנושאת כתובת מלכותית של שלמנאסר השלישי מלך אשור המתארת את מלחמותיו בשש שנות מלכותו הראשונות, מתוך 35 שנות שלטונו.  הקרב האחרון המתואר בכתובת הוא קרב קרקר, שבו נלחם המלך שלמנאסר בברית של שנים עשר מלכים מאזור דרום סוריה, לבנון וארץ ישראל.

בקרב קרקר, הוביל אחאב ברית של 12 מלכים כנגד האשורים בראשות שלמנאסר. אחאב שלח למלחמה 2000 מרכבות ו 10,000 חיילים. כוח גדול מכל שאר המלכים. 

הניצחון בקרב קרקר דחה את התפשטות האימפריה האשורית מערבה ודרומה ב-100 שנים. במקרא, כלל לא נזכר קרב קרקר, המקביל למלחמה בקנה מידה עולמי.

שישה פרקים בספר מלכים א' עוסקים בימיו של אחאב. שמו ומעשיו  נזכרים  בעוד שישה פרקים במלכים ב' בירמיה במיכה ובדברי הימים בסך הכל ב- 18 פרקים.

 

אחאב ומלכותו מוצגים בתנ"ך באור שלילי ביותר. "וַיַּעַשׂ אַחְאָב בֶּן עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי ה' מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו". לא זו בלבד שהלך "בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט", אלא אף לקח לו לאשה את איזבל בת מלך צידון "וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ" (מלכים א, טז 30 - 31).  נישואים דיפלומטיים היו מקובלים ברחבי העולם העתיק. גם ביהודה. דוד לקח לאשה את מעכה בת מלך גשור. שלמה התעסק עם מלכת שבא ונשא את בת פרעה ועוד  300 נשים. באותה התקופה, עבודה זרה הייתה גם ביהודה, שהייתה ממלכה קטנה ושולית באזור.

 

אחאב השכיל לרקום קשרי מסחר ותרבות עם הממלכות השכנות ובעיקר עם האחות הקטנה, ממלכת יהודה ועם מלכה יהושפט. בתו, עתליה, נישאה ליהורם בנו של יהושפט.  בימיו בא לקיצו הסכסוך הנורא בין הממלכות, האחיות שנפרדו וכמעט שאיחד אותן שוב.  כשיצאו ביחד יצאו לקרב נגד  הארמים אמר יהושפט - - "כָּמוֹנִי כָמוֹךָ, כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ, כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ"!

רק דור אחד לפני כן, שילם מלך יהודה באוצרות המקדש לארם כדי שתתקוף את ישראל.  שמות ילדיו של אחאב הביעו קשר ל-ה' –עתליה, אחזיהו ויהורם.

 

אחאב נגרר אחר אשתו הצידונית לעבודת הבעל, בנה בשומרון מקדש לבעל ולאשרה, האכיל  ואירח את נביאי הבעל שהביאה איזבל לשומרון.  אליהו הנביא הזועם, גזר על ישראל בצורת, כעונש על עבודת הבעל.  עונש הבצורת נועד להתריס בפני עבודת האל בעל (אלוהי הכנענים) האחראי להורדת הגשם. בשיאה של הבצורת יצא אחאב בעצמו ביחד עם עובדיהו שר המשק, כדי לחפש מזון ואוכל לעם. אחאב האשים את אליהו בבצורת. אליהו האשים את אחאב בעבודה זרה. אחאב מסכים לעימות בין אליהו לבין נביאי הבעל. אליהו מחולל ניסים ורק לאחר שחיטת נביאי הבעל על ידי אליהו בכרמל, מסתיימת הבצורת. אליהו רץ לפני מרכבת המלך בדרך ליזרעאל, לפני הגשם המגיע מהכרמל. נביא ומלך?

 

בסיפור כרם נבות, משלם אחאב מחיר על חמדנותה של איזבל ועל עיקשותו של נבות. כמלך, יכול היה אחאב להפקיע את אדמת נבות ולפצותו. אחאב העדיף שלא לעשות זאת ולהכפיף עצמו לדין התורה בספר דברים. לאיזבל הייתה השקפה שונה. איזבל גרמה למשפט ולסקילת נבות במזימותיה . ("ברך אלוהים המלך").  כך עבר הכרם לידי המלך כ"חוק".

אליהו הנביא מאשים אותו – "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ"?!...  ומנבא לו את הנקמה – "בִּמְקום אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבות , יָלקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה." אחאב מקבל עליו הדין – "ויּאמֶר אַחְאָב אֶל אֵלִיָּהוּ: הַמְצָאתַנִי איְבִי?!  וַיּאמֶר: מָצָאתִי!".

 

אחאב נלחם שלוש מלחמות נגד ארם. בשתיים הראשונות ניצח בצורה מוחצת כנגד הסיכויים ועל אף רברבנות בן הדד. "אל יתהלל חוגר כמפתח" ענה אחאב להתנשאותו של בן הדד הארמי. בפעם האחרונה הצליח לצרף את יהושפט מלך יהודה למלחמה. אחאב מתעלם מנבואתו של מיכיהו בן ימלה "רָאִיתִי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים אֶל הֶהָרִים כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה". בטענה שהנביא הזה מנבא נבואות שחורות בלבד. "כי לא יתנבא עלי טוב כי אם רע". נביאים אחרים ניבאו דווקא הצלחה.

האויב בן הדד הארמי, זיהה את מנהיגותו של אחאב וממקד את המשימה "חפשו רק את אחאב. אם נפגע בו, יוכרע הקרב". אחאב לא מתעלם מהנבואה ומתחפש לחייל פשוט. הצבא הארמי נכשל בניסיונו לאתר את אחאב ולפגוע בו. אבל עם נבואתו של מיכיהו, נביא האמת, אחאב אינו יכול להתחכם. וכך, חץ תועה שפלט לוחם ארמי, פוגע ישירות באחאב, בדיוק בתפר שבין הקסדה והשכפ"צ: "וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ וַיַּכֶּה אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן". למרות פציעתו מתעקש אחאב להפגין מנהיגות להמשיך ולעמוד על מרכבתו כדי לעודד את חייליו.

"וַיֹּאמֶר לְרַכָּבוֹ: הֲפֹךְ יָדְךָ וְהוֹצִיאֵנִי מִן הַמַּחֲנֶה כִּי הָחֳלֵיתִי. וַתַּעֲלֶה הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם, וַיָּמָת בָּעֶרֶב. וַיִּצֶק דַּם הַמַּכָּה אֶל חֵיק הָרָכֶב".

 

הסופר המקראי עושה שימוש בדמותו של אחאב כדי להבליט תפיסת עולם מוסרית אמונית. הממצא הארכולוגי הסטורי מתאר את גדול מלכי ישראל,  בנאי ומדינאי מעין  "הורדוס" של תקופתו.  גם בסיפור המקראי, ניתן להבין בין השורות את עצמתו ואת כוחו של המלך אחאב.

 

* * *

 

נהנית לקרוא את הדברים, למעשה כל הספר שכתבת, "סיפורי בעל ואהליבה", מתבסס ברובו על מה שהמורה להדרכת טיולים קבע באוזני תלמידיו. אגב, מי שרוצה לקרוא את הספר יכול למצוא אותו באתר שלך.

לעומת המורה הנ"ל, אתה סבור שבתולדות העם היהודי בכנען היו שלושה מלכים גדולים ולא רק אחד: שאול, אחאב וירבעם השני. את כולם שנאו הנביאים מכל וכל ולכולם הדביקו את התואר "ויעש הרע בעיני יהוה מכל אשר לפניו".

לעומתם, אתה משוכנע כי לשלושתם (לעומת מלכי יהודה) היתה תפישה ממלכתית אמיתית של מדינה נורמלית החיה בשלום עם שכניה וכך נמנעת ממלחמות מיותרות.

על ירבעם השני לא כתוב בתנ"ך כלום חוץ מזה שהוא מלך הרבה שנים בתקופה שממלכת ישראל השתרעה בין תדמור לעציון גבר (אילת). "סיפורי בעל ואהליבה" לא עוסק דווקא באחאב אלא בתולדות תל יזרעאל במשך שלושת  אלפים וחמש מאות שנים. חבל שאתה לא יכול לחזור ולקרוא. מה לעשות?

 

פתאום אתה נזכר שאחד מציורי התנ"ך הראשונים שעשית מתאר את המלך אחאב חוזר מהכרמל ליזרעאל כשלפניו רץ אליהו הנביא. זה דווקא ציור שבו ניסית לגעת במופשט. לא חזרת לכך בהמשך העבודות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה