יום שלישי, 7 ביולי 2020

טיול בספרד


 התאריך הוא 26.5.16. האישה נסעה לשבועיים לדרום איטליה, מן חצי טיול שואה וחצי סתם טיול. מי שמטפל בך למזלך היא בתך הבכורה נטע שוורץ. זה בסדר חוץ מהכלבה שלה, החתולה שלה, 5 החתלתולים החדשים שהחתולה נחמה הואילה בטובה להביא לאור העולם.

רגע. גם שתי תרנגולות, אחת דיצה ואחת ניצה. איך זה יגמר השד יודע. שלא לדבר על תרומתם הגדולה של מקלידותיי גם בעניין בריאות וגם בעניין מורל. 

אחת מהבדואיות מערב אל שיבלי שמנקות אצלכם שאלה:

למה אתה לא טיול?  אז ככה אתה לא טיול!

לא בגלל קמצנות. אשתך שתחייה משוגעת על טיולים לחו"ל, מחלה סופנית שירשה מהאמא שלה.

היא הייתה כבר בחצי עולם, באפריקה הדרומית, באנגליה, צרפת, הולנד, ספרד, ניו זילנד, תאילנד, ויטנאם, הודו ואפילו במצריים ובפטרה. וזה לא הכל.

גם ברומניה, רוסיה, והונגריה. רק מה? לך לא הלך שם שום דבר לאיבוד ואין לך שום סיבה לבזבז על זה את הזמן. רגע! היא הייתה גם חודש וחצי בדרום אמריקה, כולל מצ'ו פיצ'ו וארץ האש וחוץ מזה גם ביפן.

אבל בטיול אחד כן היית, טיול לספרד.

 

ב-1984  סיימת את העבודה בענף הבניין וחזרת לעסוק בענייני תאטרון בתנועה הקיבוצית. פתאום הציעה אשתך שתיסעו לטיול בספרד.

שכחת ש: מה פתאום? ולמה? ומאיפה זה הצליח להתפלח לתוך החיים שלך ואמרת "כן" ולא היתה אפשרות להתחרט.

חדשת דרכון, אשתך קנתה לך מן ג'קט חדש ועליתם על האווירון עם טיול של "החברה הגאוגרפית".

היה קצת מרגיז שעליתם לטיסה בלי לפגוש קודם אף אחד ממנהלי הטיול.

רק באוויר התוודעו שני המדריכים לחלק מהנוסעים ורשמו מי בא ומי לא.

אתם הייתם אמורים לטוס באל-על אבל האוירון עם מספר הטיסה הזה היה בכלל של חברת "סנדור", אווירון ישן ומסמורטט שלכל אורכו עמדו כל הנוסעים במשך כל הטיסה בתור לבית השימוש.

נחתתם במדריד, לקחו אתכם לאכול צהריים במסעדה שנותנת לתיירי "החברה הגאוגרפית" רק קערה עם פָּאֵיָיה.

הפאייה הזאת זה הר של אורז מבושל שמעורבבים בו קצת ירקות וקצת פרות ים.

אוכל זול וממלא את הבטן מהר. אחרי זה עליתם על מטוס שהמריא ממדריד למלגה. הייתם אמורים לישון בעיירה קטנה על שפת הים, טוֹרְמוֹלִינוּס,  אבל היה באלגן, שהספרדים  הם די מומחים בזה. החבילות שלכם טסו למקום אחר והגיעו מאוחר ולבסוף ישנתם במאלגה.

למחרת השכם בבוקר העירו אתכם,  הכריחו לשתות קפה קון-לצ'ה ולאכול ארוחת בוקר קונטיננטאלית.

זאת אומרת לחמניה בגודל שום דבר עם ריבה וגם ביצה קשה. ובבקשה לא לקחת ולשים בכיס לאחר-כך. יצאתם ממאלגה. הרחובות היו שוממים בבוקר המוקדם והתחלתם לנסוע צפונה. רוב הטיול היה באנדלוסיה. אתה זוכר היטב איך שבאמצע הדרך התקלקל האוטובוס. לא כמו בארץ, הנהג הספרדי לא מטלפן לחברה שיבואו לתקן כי אין למי לטלפן. הוא חייב לתקן הכל בעצמו. יצאתם מהאוטובוס להתרווח בשמש אנדלוסית נחמדה.

הנהג התחיל לעשות משהו ולא לקח עשר דקות ועל-ידו עצרו אחד לאחר השני, שלושה ג'יפים של שלוש משטרות שונות:

משטרת תנועה, משטרת מחוז ומשטרת "המשמר האזרחי", הוא ה"גארד-דה-סביל" הידוע לשמצה, זה אלה עם הכובע השחור בו השוליים האחוריים מעוכים  כלפי מעלה.  היה נחמד להיווכח שכל השוטרים האלה לא נעמדו רק בשביל להסתכל אלא פשוט עזרו לנהג להתגבר במהירות על הקלקול והכל הסתיים בפחות משעה.


משם המשכתם לנסוע בנוף דומה מאוד להרי ירושלים עד שהגעתם אל העיירה רוֹנְדָה. מההתחלה צלצל לך משהו בעניין השם של העיירה הזאת. לא זכרת מה. את העיירה חוצה לשניים קניון סלעי צר ועמוק מאוד. שני חלקי העיירה מתחברים בשלושה  גשרים מעליו. אתם עברתם בגשר רחב למעבר מכוניות. בקצה הגשר היו כמה ביתנים, כנראה לממכר סוּבֶינִירִים לפראיירים. אשתך ואתה נדחפתם איכשהו לתוך איזה עסק שנראה יותר כבית-מלאכה מאשר חנות לתיירים. אשתך חרצה: פה יש אָזוּלֶכָס אמיתיים. את זה היא למדה מהאמא שלה. אזולכס הם מוצרי קדרות - צלחות, וואזות, קערות וכו' שצבעם הוא תמיד כחול-לבן. בתרבות הספרדית הם נחשבים ליקרים במיוחד ומשמשים גם לקישוט וגם לאספנות. את העיניים של אשתך תפסה קערה כחולה לבנה ישנה מאוד כנראה שמתישהו התנפצה. השברים נאספו והגיעו לידי בעל העסק הזה והוא הצליח, בעזרת חוטי כסף קשוחים לקשור את הכל ושיהיה למזכרת. האישה שאלה ישר כמה זה עולה? ההוא הסתכל בכם וראה שאין לו פה עסק עם מיליונרים והפטיר:

"גברת תעזבי את זה, זה לא בשביל הכיס שלך." זה היה ב-1984. היום ב-2016 עדיין תלויה הצלחת העתיקה והמחוזקת בחוטי כסף אצל אשתך בבית. 150 דולר.

רונדה היא עיירה עתיקה עם הרבה מסורות מתולדות ספרד: מרחוק נראו לך מצודה לבנה וגדולה שכיכבה בזמן הכיבוש הנוצרי מחדש של ספרד, שם נטבחו אלפי מוסלמים ביום אחד. ברונדה מצויה זירה ללוחמת פרים. רק הצצתם במקום ובחיים שלך לא ראית כזה מגרש עגול, מוקף ביציעים, ויכולתָ ממש לשמוע את ה"הוֹלֶא!" כשהורגים את הפר.

אתה נשבעת לעצמך שאת זה אתה לא הולך לראות לא בספרד ולא בשום מקום אחר. אז נשבעת. מה יש אסור כבר להישבע?

את הקניון הצר והסלעי המפריד בין שני חלקי העיירה הזכיר הסופר המינגווי בסיפרו המיתלוגי "למי צלצלו הפעמונים". בתחילת מלחמת האזרחים העקובה מדם, השליכו הרפובליקנים ברונדה את כל הפשיסטים ישר לקניון אל תהום של 100 מטרים. יש להניח שהפשיסטים החזירו להם את החוב עם ריבית דה ריבית. אתה לא יכולת להתאפק וקנית בחנות לחפצי תיירות שני אקדחים בסגנון ימי הביניים (עשויים עץ ופח ועור) רק בגלל הסנטימנט.

עכשיו, מה פתאום מזכיר לך משהו בשם רונדה? בנעוריך  קראו כולם את סיפרה של גורג' אליוט "דניאל דירונדה". הספר היה על אנשים אחרים במקומות אחרים ושם גיבור הסיפור נלקח מאיזה מוצא ספרדי מימי האנוסים.


אם עד עכשיו הכל היה די מעניין, עברתם לחצות באוטובוס את לא כל כך מעניין המַנְצָ'ה. המנצ'ה הזאת, אולי כתם בספרדית, זה חבל ארץ אין סופי לרוחב האנדלוסיה עם שום דבר באמצע. חוץ משני דברים:

הראשון חניון עם מסעדה וכמה חנויות של בקבוקי יין מיקבים פרטיים. בחניון הזה מוצבת מרכבה שצבעה כחול ואן גוך. הם אומרים שזאת המרכבה של דון קישוט. כמה קילומטרים משם ניצבות כמה תחנות רוח עתיקות וענקיות שבימי הביניים שמשו לטחינת קמח.

הטיול הגיע עד לתחנות. רק מקרוב רואים למה אפשר לראות אותן מכל כך רחוק.  גודלן ממש מרשים ומפרטים שונים במבנה שלהן, למשל הכנפיים, אפשר להאמין שהן היו חזקות ועשו את העבודה. אם דון קישוט  מלמנצ'ה באמת התחצף והתנפל על התחנות האלה הוא היה גם אמיץ וגם משוגע על כל הראש כמו שסרוונטס תיאר אותו .

אתה לא זוכר בדיוק אבל מתישהו הצלחתם להגיע לפנות ערב לעיר ההיסטורית סביליה (או "סֶבִיָה" לטעמם של הספרדים) .

בסביליה התאחסנתם במלון "קולון". אצל הספרדים אין שום קולומבוס שגילה את אמריקה יש אחד ששמו קריסטופר "קולון".  המלון "קולון" הזה ממוקם על גבול סביליה העתיקה וגם ליד הטיילת של הנהר "גוּוָ'דְאֶלְכִּיבִּיר".

אומרים ששלוש אניותיו של קולומבוס נבנו בסביליה ובשייט על הנהר הגיעו לאוקיינוס האטלנטי. אתם הלכתם לישון מוקדם. מאחורי המלון היה רחוב עם בתים של שלוש וארבע קומות. עם תחילת הערב נעמדו שם ברחוב למטה שלושה בחורים והתחילו לשרוק ולשיר ולצעוק מול אחד הבתים. בקומה השלישית נפתח חלון ומישהי צעקה עליהם לשתוק ולהסתלק. אבל החבר'ה לא ויתרו. הם המשיכו את הסרנדה של הצעקות והשריקות. בסוף יצאו למרפסת שלוש בחורות ובקול צחוק הזמינו את הבחורים לעלות. כל הלילה נשמעו משם צהלות של חֶבֶל בַּנעימים עד שבסוף הצלחתם להירדם.


סיביליה הזאת מפורסמת בכל עולם התיירות הבין לאומי ואין מה כל כך לחדש. אתם הייתם גם בקתדרלה הכי גדולה בעולם שנמצאת דווקא בסיביליה ושעל ידה יש מגדל המכונה "חִירַלְדָה" - זה מגדל גבוה מאוד. אפשר לטפס אל ראשו במן מסלול עליה אלכסוני דבוק לקירות. לא מדרגות אלא פשוט שביל בנוי לאורך הקירות שעולה למעלה. מעל ראש המגדל יש שבשבת עם תרנגולת שאפשר לראות מקילומטרים.

 

בסביליה יש מספיק מה לראות למשך חודשיים. בין השאר - בית החרושת לסיגריות מהאופרה "קארמן" ועוד כל מיני. הזיכרון הכי בולט שלך משם היה התהלוכה של חג הפסחא, מן מצעד בסגנון מחזות ימי הביניים. בדרך אל המצעד נלוותה אליכם פלונית חוה, עורכת דין ישראלית גרושה ונאה מאוד למראה. פתאום היא השמיעה צווחת כעס והודיעה שמישהו הכניס לה צביטה בתחת. מסתבר שהמנהג לא שייך דווקא למי שעוברת בגשר של בגדד (סמי מיכאל) ושגם ספרדים צעירים ומחוצפים לא מתאפקים לצבוט לנשים שם למטה. הגעתם למקום ישיבה על מן יציע וחיכיתם לפַּסְיוֹן.

כל הסיפור היה כך: בזה אחר זה נעו במות ניידות שעליהן הוצבו פסלי ענק של הבתולה הקדושה, יהודה איש קריות ואפילו ישו בכבודו ובעצמו. הבמות נישאו בידיהם של צעירים מיוזעים ונראה שזה היה מנהג מקודש, לשאת רק בידיים. בין במה כזאת למשניה צעדו טורים ארוכים של אנשים שהתלבשו כמו אנשי האינקוויזיציה ימח-שמה.

בלט בתחפושת הכובע העגול והגבוה שבמרומיו פרצוף מפחיד. זה בערך הכל.

זה בערך הכל, לקח איזה שלוש שעות עד שזה נגמר. ולא היה מקום לעשות באמצע אפילו פיפי. נפרדתם מסביליה בדרך צפונה.

אתה זוכר שבדרך עצרתם באיזו עיירה שכל בתיה היו צבועים לבן עם פסים של שחור וזהב. היה שם מן שוק די עלוב, כמעט בלי סחורה, אבל אתה זוכר מצוין שקניתם תמורת אסימון שחוק תפוז שמוטי גדול כזה שבפלסטינה הערבים היו קוראים לו "בּוֹרְטוּגָל". הטעם המיוחד החזיר אתכם 60 שנים לאחור בלי כל קושי. בדרך עברתם בקעה גדולה שבקציה השני נצבה טירה ימי בניימית רבועה ובנויה סמטרית למהדרין.

האוטובוס עצר במקום ואתם טיפסתם אל תוך המבצר הזה. אי אפשר היה לזהות דברים מיוחדים חוץ מזה שאל המבצר מאחוריו נצמד מבנה צר, עגול וגבוה, מעין מגדל. זה היה מה שבתנ"ך שלנו נקרא "מגדל עוז".

בין המגדל למבצר היה גשר עץ צר שעכשיו אסור היה לדרוך עליו מבחינה בטיחותית. מה כל זה? אם האויב היה כובש את המבצר היו אחרוניו נמלטים אל "מגדל העוז" ושם נלחמים עד הסוף המר. (ראה סיפור אבימלך והאשה מתבץ שניפצה לו את הראש בפלח רכב).

אחרי זה הגעתם לגרנדה בשביל לראות כמובן, את אלהמברה.

 

 

צריך לחזור לאלהמברה אבל פתאום אתה נזכר בשם של הנהר שעובר בסביליה, הוא "גוּוָ'דְאֶלְכִּיבִּיר". אתה לא יודע אם חקרו את מקור השם, בטח שכן אבל אתה לא נתקלת. כידוע, היו המון יהודים בספרד ובעיקר באנדלוסיה. אתה חושב שהשם הלועזי  "גוּוָ'דְאֶלְכִּיבִּיר" לקוח מהשפה העברית ומשמעו "גדול וכביר" ואם סתם להיזכר בספרים שקראת בימי נעוריך, אז נדמה לך שקראת  את הסדרה "בין חַיְתוֹ אדם" של יעקב חוּרְגין, שחזר וסיפר סיפורים נוראים על יהודים ועל אינקויזיציה.

הביקור בגרנדה התחיל במבט מרחוק על שפעת ארמונות "אלהמברה"' דוקא מכיוון השכונה העתיקה "אֶל-בָּיְיסִין". השכונה העתיקה הזאת היא בנויה אבני גרניט וסמטאותיה מרוצפות אבני גרנית ענקיות. אלא מה? כל האדמה זזה שם ובין אבני ריצוף הרחוב נפערו בורות גדולים ומפחידים.

כשהייתם שם עדיין היו כל בתי השכונה מאוכלסים עם המון ילדים ששרים וקופצים מעל הבורות שברחוב. למחרת בבוקר הקיצותם במלון סמוך לאלהמברה.

אתה זוכר תור ארוך של אלפי מבקרים ממתין לאפשרות כניסה. אתה זוכר עמוד של שער עשוי לבני חימר אדומות שנשבר קצת ושבנאי ספרדי מומחה הניח כמה לבנים במקצועיות מפליאה, כולל עיגול הפוגות בין הלבנים. מתי עשו עבודה כזאת בישראל? מזמן.

אתה זוכר כמה ארמונות מוקפים בבוסתני ענק של עצי נוי ועצי פרי ביניהם. אתה זוכר שבאמצע הארמון הכי גדול הייתה חצר סגורה עם ברכת דגים. החצר הייתה מקושטת בציורי פרסקו עשויים טיח וקרמיקה. מה שהסבירו לכם הוא שהמקום הזה היה הרמון הנשים ושבחצר הזאת הסתובבו פילגשים עירומות כביום היוולדן שרק השליטים יכלו לראותן ולהחליט עם ומה יעשו בלילה הבא. הצרה עם ה"האלהמברה" הזה, שעושים ממנו כל כך גדול ונפלא, שהציפיות למראהו יותר גדולות מהמציאות. בגרנדה זכית לראות את קברי פרדיננד ואיזבלה, אלו שגרשו אותנו וממש לא התעצבת למראה. אָדִיוֹס, גרנדה.

 

המקום הבא, קורדובה.  בחיים שלך ידועה העיר קורדובה לא פחות מגרנדה ולא פחות מסביליה, יש בארץ דיי הרבה משפחות ששמן "קורדובארו". האוטובוס עצר במגרש חניה גדול והייתם צריכים לטפס רחוב עתיק אל פתח חומה עתיקה שבתוכה מצוייה קורדובה ההיסטורית. אתה זוכר שבחזית בית המלון הייתה תצוגה מדהימה של אביזרים שונים מלפני שבע מאות שנים, בין השאר ספרים עשויים מברזל בגודל מטר על מטר. למה זה שימש? השד יודע. מה שאתה זוכר מצוין אבל לא כל כך לטובה זה שבחדר בית המלון ניהלתם אשתך ואתה מריבה אמיתית. אתה צעקת שאתה לא יודע מה אתה עושה פה ושנמאס לך. אשתך זוכרת גם היא את הסצנה והיא מקפידה להזכיר לך אותה אם שכחת. בקורדובה הייתם בכל המקומות אליהם נכנסים התיירים:

במסגד אלף הקשתות ונוכח פסלו של מַיְמוֹנִידֶס. מי זה?

בשבילנו זה הרמב"ם אבל הספרדים של היום יודעים שמימונידס היה חכם ספרדי דגול בלי שום רמב"ם יהודי. 

יש שם גם רחוב "החוּדֵיאוֹס" (היהודים) בלי אף יהודי שחי שם היום. אתה זוכר משם חנות לעתיקות שבה התעניינת באקדחים מפעם. המוכר חילץ תיבה מקושטת להפליא ופתח  והראה לך שני אקדוחי "פלינט" (חלמיש) אמיתיים שיכולים להרוג וביקש בשבילם שש מאות דולר. האקדחים נשארו אצלו.

אתה לא מיטיב לזכור את סדר המקומות בהם בקרתם. אתה זוכר את העיר טולדו שכונתה גם "ירושלים של ספרד". מדוע? מפני שטולדו משתרעת על הר נמוך ומסביבה הרים גבוהים כמו שירושלים – הרים סביב לה. גם שם הראו לכם מקומות מזמן היהודים בספרד, כולל בית אחד של אנוסים שבו התאכסן איזה צייר מפורסם, אולי אל גרקו? בעיר הזאת קנית לך אולר מתקפל שעל הלהב כתוב בפירוש: "פלדת טולדו".

 

עכשו רגע הפסקה, בשביל שיר ביידיש ששמעת, אולי מאבא שלך.

 

אוֹי וִי גֵייסְטוּ יוֹסֶ'לֶה

יוֹסֶ'לֶה דֵער שׁוֹיטֶע

גֵיְסְטוֹ זַיִין אַסוֹלְדַט

בַּיי דִי רוֹיְטֶע.

 

בתרגום חופשי:

אוי, לאן אתה הולך, יוסלה

יוסלה הטיפש

אתה הולך להיות חייל

בצבא האדום.

 

עוד שיר מאד מפרסם, גם מילדותך:

 

יש לי גלידה הכי טובה

הכי טובה ומשובחה

קנו ממני ילדים

קו קו אה אה

גלידה טובה.

 

 

 

אתה זוכר שנסעתם רחוק לראות את העיר העתיקה "אָוִילָה". משם אתה זוכר שני דברים:

את העיר הזאת מקיפה חומה אדירה שמשתרעת לה למרחקים. ועוד משהו - הכנסייה הגדולה של "אוילה". כיום מפורסמת הכנסייה הזאת בגלל ספרדי (ידוע לשמצה בעיני היהודים), ספרדי אחד ושמו טוּרְקְוֵימָדָה ,כהן האנקווזיציה הכי שנוא והכי אכזר. אחרי שנים התרגשת כשראית בטלויזיה את הנשיא יצחק נבון מבקר בכנסייה הזאת וכמעט רוקד על הקבר של טורקווימדה.

 

חזרה אל קורדובה באיזשהו עניין. בטיול ההוא דאגה החברה הגאוגרפית לערוך למטיילים מן סדר של פסח כי זה היה התאריך. מדריכי הטיול דאגו להביא אתם מישראל מצות, יין כשר לפסח וכמה אגדות. כולכם הוזמנתם למסעדה גדולה כדי לחוג את הפסח. אתה זוכר שמחוץ למסעדה התרוצצו צעירים גויים עם לפידים ומקלות גדולים בכדי לתפוס ולגרש את אויבי הבתולה הקדושה לכבוד הפסחא. אחרי הסעודה, ממש לא כשרה, שאלו המדריכים אם מישהו מוכן לקרוא קטע מהאגדה בקול רם. אתה לא זוכר למה אבל פתאום קפץ לך חשק לעמוד ולקרוא בקול חזק ודרמטי את "שפוך חמתך על הגויים...". נהייה שקט במסעדה והרבה אנשים נדהמו לשמוע אותך מקלל את "כל הגויים אשר לא ידעוך".

איש אחד לא התבייש והעיר שזה די מפחיד לעשות כזאת הפגנה דווקא בספרד. טוב. דווקא האיש הזה הזמין לתפריט ארוחת הסדר שלו קוֹצִינְיוֹ (חזרזיר בשמנת). עד כאן הפסח הקדוש בקורדובה.

 לאורך כל הדרכים מצויות עיירות בהן יש חנויות של עתיקות לתיירים. אחד הפריטים שראית הרבה בכל המקומות היה האַרְקִיבוֹזָה.

מה שהוצג שם היה כמובן רק שרידיה. הארקיבוזה היה כלי ירייה מהתקופה של תחילת השימוש באבק שריפה באירופה. זה משהו שדומה לחצוצרה ענקית. היורה נושא אתו כַּן גדול שעליו יש להציב את הארקיבוזה. לאחר שטוענים את הקנה באבק שריפה ובחתיכות מתכת' צריך להדליק פתיל ששורף את חומר הנפץ ואז נורית ממנה ערמה של חתיכות מתכת שיכולות להרוג אויבים רבים ואפילו לנקוב חור בדופן של אוניה ולהטביעה. הארקיבוזה עלולה להרוג בקלות גם את האויב וגם את המפעיל.

בעצם הארקיבוזה היא מן תותח קטן ומפחיד.

אח"כ נסענו לארמונות מלכי ספרד מצפון למדריד.

סיירנו בתוך המבנים הענקיים והקודרים וראינו שם ציורים ממיטב הקלסיקה האירופאית. אחרי זה היינו "בעמק הנופלים". המקום הזה הוא אנדרטה ענקית לזכר כל החללים של מלחמת האזרחים בספרד. יש שם שני דברים:

צלב ענק בגובה של עשרות מטרים עשוי גרניט ומערה גדולה וארוכה שעל קירותיה מונצחים שמות כל הנופלים משני הצדדים. אחד משלטי ההנצחה הוא של הגנרליסימו פרנקו בכבודו ובעצמו.

 

ועכשיו לסֶגוֹוְיָה.

גם משם כולם מכירים את הכל. אתה התרשמת מאוד מאוד מהאקוודוקט המפורסם - נדמה לך שהוא אחד ויחיד בכל העולם בגלל מימדיו האדירים.

 ובחזרה למדריד והביתה. במדריד עוד הספקתם לבקר בַּ"פְּרָאדוֹ" ולראות את הציורים המקוריים של הִירוֹנִימוּס בּוֹש. והיה שם בסביבה עוד מוזיאון קטן שכולו מוקדש לתמונת ה"גֶרְנִיקָה" של פיקסו. הייתם גם ב"פְּלָאצָה מָיוֹר" של מדריד, איפה ששרפו ברוב עם את היהודים הכופרים.

בשדה התעופה, לפני העליה למטוס, תבע ממך שוטר מה"גָארְד דֶה סִיבִיל" (אלה עם הכובע השחור ששוליו מאחור מעוכים כלפי מעלה) -זאת המשטרה הכי מפחידה בספרד – לעשות משהו לא נעים:

להסתובב עם הגב אליו ולהשען על הקיר עם ידיים למעלה והוא, בקשיחות זריזה, חיפש על גופך עם יש שם נשק.

זאת המזכרת האחרונה מספרד 1984. מספיק ודיי ולא להתראות בספרד, לא בגלגול הזה, גם מפני שאתה עיוור ולא יכול לראות כלום.  

דרג את התוכן:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה