יום רביעי, 8 ביולי 2020

פטרוזיליה מקסיקנית


 כידוע יש לך בחיים מטפלת נפש, עובדת סוציאלית קלינית נחמדה מאוד ובעיקר שהיא לא טיפשה. היא נולדה  וחיה כיום במושב רם-און. באחת הפגישות שאלה אותי המטפלת, טלי קורן, עם אני זוכר משהו על פטרוזיליה מקסיקנית? בטח אמרתי, זאת הצגה שכתבתי וביימתי למושב שלך בחג ה-10. היא שאלה עם אתה זוכר מה שם בדיוק היה?

אמרת לה שזה היה מזמן, לפני חמישים שנים ואתה לא חושב שאתה זוכר בדיוק מה שם היה. אז היא אמרה לך שהאימא שלה שיחקה אז את בּוֹמְבָּה ועוד שכנה אחת שיחקה אז את שְׁטוֹזָה.

המטפלת שלך הלכה לארכיון המושב ומצאה שם עותק נדיר של המחזה עם המון הערות במאי בכתב ידך. היא צילמה והביאה לך. אז בין השאר הולכות מקלידותיך להקליד את המחזה אל תוך המלאי הקיים ברשת.


דרך אגב, כתבת את המחזה בזמן שבו למדת בחוג לתאטרון באוניברסיטת ת"א.

בסוף שנה ב' הצגתם שם, עם עדנה שביט את המחזה "על קלות דעת וצביעות" או כפי שמכונה גם "רֶבּ חנוך ורֶבּ יוֹסֵפְכִי".

המחזה הזה נכתב והוצג בשנת תקנ"ד (1794) ע"י פלוני בשם רֶבּ אהרון וולפסון.

כביכול נכתב המחזה כמשחק פורים, זאת על מנת לזכות אותו בלגיטימציה בקהילה. למעשה היה המחזה סטירה מפולפלת על חיי היהודים  בקיסרות אוסטרו-הונגריה לפני כ-200 שנה. המחזה היה גם פרודיה על "טרטיף" של מולייר.

מי שיקרא את המחזה (הנמצא במוזיאון הספרים הלאומי) יווכח  מיד שמרוב חריפותה של הסטירה, אי אפשר יהיה להציג את זה כיום במדינת ישראל.

הדתיים יהפכו את העולם ויפילו כל ממשלה שהיא, בתגובה על זה שרבי אחד מציע לזונה את התפילין שלו מפני ששכח להביא כסף .

נכון שהציגו את המחזה בהבימה  ואתה ראית את ההצגה. מעט מאוד דמיון למקור.

אשר להצגה שעשית ברם-און, אתה העתקת מהבימוי של עדנה שביט את ה"שליח" או הרֶזוֹנֵר או דבר המחזאי מחוץ למוּצג.

הדמויות האלה, שהן שאר משתתפי ההצגה שאינם מופיעים בסצנה המשוחקת עכשיו, מופיעות בין הסצנות השונות ומהוות גם קשר וגם פרוש למתרחש. לפחות זה מה שאתה כן זוכר. טוב.


אתה  מקווה שהמקלידות שלך גם תקראנה את הטקסט  בקול רם באוזניך, שגם אתה  תהנה קצת. וגם שבקרוב ניתן יהיה ללחוץ כאן על "פטרוזיליה מקסיקנית" ולהעלות על המסך את כל המחזה.

===


אתה אמור  להמשיך ולהיזכר במליון דברים  חשובים ולא חשובים אבל כרגיל, המציאות של עכשיו דוחקת להתעסק דווקא עם עכשיו. כולם מסביב מתים כמו זבובים מרוססים. הפעם זה אחד, רוני רכב.

את האיש הזה זכית להכיר מתישהו ב-1975 כשנהיית המנהל האמנותי של "סדנת הצפון" של "בימת הקיבוץ". התכוננתם אז לעשות את ההצגה "חלם" ואתה חיפשת לשם כך במאי, מעצב תפאורה, פסנתרן ועוד כל מיני. מישהו המליץ על אחד, רוני רכב מקיבוץ מזרע, שהוא עושה כאלה דברים (תפאורות).

הגעת לסטודיו שלו, שהיה אז בתוך איזה בית ספר נטוש והתפלאת למצוא שם בית מלאכה ענקי לעסקי ציור, פיסול ואיור.  הסתבר לך שרוני רכב הוא גרפיקאי, צייר ובעיקר מאייר  כריכות ספרים וספרים בכלל.  על כל יכולותיו ועלילותיו של רוני רכב אפשר לקרוא היום בעיתון הקיבוצים "הדף הירוק" ועכשיו גם באינטרנט.


אז לא תלאה, לא את עצמך ולא את האחרים ותיזכר בבקשה רק בכל הנוגע לרוני רכב ולך אישית. אתה זוכר איך נסעתם לשוק הפשפשים בתל אביב, משם ביקש רוני להביא כל מיני חומרים להצגה "חלם". השתבר שהוא מכיר את שוק הפשפשים על קירבו ועל קרעיו. חזרתם משם ברכוש גדול:

פמוטים עתיקים, סירים ומחבתות עתיקים, הרבה מלמלה ישנה ועוד. התפאורה ל"חלם" הכניסה אוירה  של עיירה יהודית.

אחר כך עיצב רוני את התפאורה להצגה "דבורה שטרקמן". התפאורה היתה פשוטה, עם כתמים גדולים של צבעי פסטל ושמונה כסאות "טונטים", מן כסאות של המאה ה-18 והמאה ה-19, עליהם ישבו השחקנים כמעט במשך כל ההצגה. ב-1986, כשהסתבר לרוני שאתה התחלת לצייר הוא עודד אותך במילים רבות וטובות.

במשך השנים גם הקדיש לך הרבה מאד זמן ומאמצים:

הוא נסע אתך לעין גדי, שם אצר תערוכה גדולה של עבודותיך וגם תלה אותן בעצמו.

כנ"ל עשה גם בתערוכה בחולון, במוזיאון מאירוב.

אתה זוכר שניסית לגמול לו על מאמציו אלה ונסעתם הביתה דרך הסטודיו של מנשה קדישמן בסמטת בית השואבה בתל אביב.

אתה ביקשת יפה ממנשה שיתן בשמך מתנה לרוני רכב, איזה כבש רציני. רוני שמח מאד וגם אתה.


רוני המשיך לעזור. הוא תלה את עבודותיך בבית ציזלינג בעין חרוד וגם השתדל נורא שיציגו אותך בגלריה העירונית של עפולה. הוא גם הצליח.

התערוכה הזאת היתה פסגת הקריירה שלך כצייר. רוני תלה שם למעלה מחמישים ציורים מכל סוג, רקע וסגנון שליוו אותך במשך השנים. בפתיחת  התערוכה הוא התעקש לשאת נאום  של הסבר על הציורים. אתה הסמקת מאד מאד כשכינה אותך רוני בשם "וירטואוז". עד היום הסומק לא כל כך חלף. 

רוני עיצב גם שני קטלוגים של ציוריך שנדפסו ב"דפוס העמק",  כולל הכנה ופיקוח על העבודה.  

למען האמת, אתה אף פעם לא  הבנת למה הוא עושה את כל זה. אחרי הכל, אתם לא הייתם איזה ידידים קרובים מאד מאד וכל יחסיכם נסובו סביב ענייני ציור.

לבסוף לא התביישת ושאלת אותו למה הוא עושה כל כך הרבה בשבילך, ולא סתם אלא חינם אין כסף ובמסירות כזו גדולה? רוני נעלב והשיב

"מה זאת אומרת למה? אנחנו חברים, לא?"

תהיי נשמתו צרורה בצרור החיים. אתה בטוח ששם למעלה הוא יתחיל לאייר ולצייר את כל מה שהוא רואה בשמיים. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה