יום רביעי, 8 ביולי 2020

אורי אבנרי וקציר התלתן


 

לפני זמן מה, עוד מישהו עלה למעלה והשאיר אותך למטה. אורי אבנרי.

הוא היה איש גדול באמת. אתה לא מתכוון לחזור כאן על כל מה שאמרו עליו,  ואולם, הוא בהחלט תופס מקום בזיכרונותיך.  לפני שישים ושש שנים למען הדיוק. 

אתה מנסה להעלות כאן לא את מה שאתה יודע וחושב עליו היום, אלא רק את מה שחשבת עליו אז.

אתה בהחלט השתייכת לחלק מתושבי המדינה שחשבו שאורי אבנרי היה סתם חוצפן חסר בושה. הוא ועיתונו "העולם הזה" התפוצצו אל תמונת העולם של ראשית המדינה. בשעה שכולם עסקו בהתיישבות, בהקמת תעשייה ובביסוס הביטחון, מצא הוא זמן והזדמנות לקעקע כמעט הכל ובעיקר את מפא"י ואת כל מה שקשור למפלגה הזאת.  


אורי אבנרי היה עיתונאי גאון והוא הצליח בקלות למשוך אליו קהל קוראים גדול, בעיקר צעירים, זה בגלל הסגנון המיוחד של עיתונו, עירוב פוליטיקה בצד הרבה מאד רכילות פיקנטית, כולל חיטוט בעסקי הפרט של אנשים ונשים בתוספת צילומים מגרים ומעניינים. אז, נראה לך כל זה ממש דוחה ומרגיז. אתה זוכר את אחת מתמונות השער הראשונות של העולם הזה, בה מופיע בגדול מישהו, ישראל חרבון, עולה חדש שבקושי ירד מהאנייה וכבר התחיל לרצוח אנשים. בעיקר אתה זוכר דברים שלא כל כך נזכרו בביוגרפיה שהודבקה לאורי אבנרי עכשיו, אחרי לכתו ולא סתם.

למשל: משפט קסטנר. לדעתך אז, היה אורי אבנרי, יחד עם השופט בנימין הלוי ("קסטנר מכר את נשמתו לשטן") ומלכיאל גרינבלד וגם העו"ד שמואל תמיר – כולם ביחד אחראים על רצח קסטנר שהיה גם רצח פוליטי מכוער וזכור לרעה.  

אתה זוכר גם את ההתנפלות הפראית מצד העולם הזה על מה שהוא כינה "חושיסטאן". אורי אבנרי תיאר את אבא חושי, ראש עירית חיפה כדיקטטור אכזר, המפיץ סביבו שחיתות פוליטית ורומס ברגל גסה את כל אזרחי העיר בעזרת מנגנון חושך פרטי.

אתה אז היית "חיפאי" בקומונת התנועה המאוחדת. מה שאתה זוכר מאבא חושי שזה היה אחד מראשי הערים הכי  טובים שהיו פה אי פעם, חרוץ  שהקדיש את כל חייו לטובת צרכיה של העיר. בכל יום בארבע בבוקר הוא היה משכים להסתובב בחוצות העיר כדי  לבדוק את מצב הניקיון וכל דבר אחר.


אבא חושי הפך את חיפה מעיר שכוחה בצפון הארץ למטרופולין התעשייה והספנות של ישראל. אתה לא זוכר שהעיתון העולם הזה כתב בכלל על כך שאבא חושי התגלגל לחיפה ישר מגדוד העבודה (סלילת הכביש מג'דה לטבעון) וכן את העובדה שאבא חושי היה גם משורר וזה הוא שכתב את "בגליל, בתל חי" ב-1920.

 

לחן: עממי אוקראיני

בַּגָּלִיל, בְּתֵל חַי,
טְרוּמְפֶּלְדּוֹר נָפַל.
בְּעַד עַמֵּנוּ, בְּעַד אַרְצֵנוּ
גִּבּוֹר יוֹסֵף נָפַל.
דֶּרֶך הָרִים, דֶּרֶךְ גְּבָעוֹת
רָץ לִגְאֹל אֶת שֵׁם תֵּל חַי,
לֵאמֹר לָאַחִים שָׁם:
"לְכוּ בְּעִקְּבוֹתַי".

בְּכָל מָקוֹם
וּבְכָל רֶגַע
תִּזְכְּרוּ אוֹתִי,
כִּי נִלְחַמְתִּי וְגַם נָפַלְתִּי
בְּעַד מוֹלַדְתִּי.
כָּל הַיּוֹם אֲנִי חָרַשְׁתִּי
וּבַלַּיְלָה קְנֵה רוֹבֶה בְּיָדִי אָחַזְתִּי
עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן."


אורי אבנרי ושותפו, שלום כהן, הצליחו להרגיז את כולם וזה לא היה מפליא, שמתי שהוא מי שהם התנפלו עליהם וכמעט שברו להם את כל העצמות (אולי שרון וה-101?) .

בכל אופן, שילך, אורי אבנרי  ישר לגן העדן, ולו רק בגלל "שדות פלשת" "ושועלי שמשון".

 

מתי  היה לך איזה שהוא עסק עם חרמש?

אתה בחיים שלך לא הצלחת להיות חקלאי אמיתי. את מרבית שנותיך בקיבוץ עשית בעניינים אחרים, לא בחקלאות.

בהרהור שני, אז כן היה לך איזשהו עניין עם חרמש.

ב-1957, כשחזרת למשק מהתנועה בחיפה. היית "פקק" וסדרו אותך יום אחד לקצור תלתן במספוא (פעם היה כזה ענף, עד שהוא והפלחה נהיו גד"ש) . הצטרפת למישהו, אילן?שהיה פה באיזו שהיא "הכשרה צעירה" וגם בוגר "כדורי".

הוא לקח אותך למספוא, איפה שעכשיו הבית חרושת לדגים, שם הייתה חלקת תלתן גדולה. הבאתם אתכם גם אלונקה לסחוב תלתן, אלונקה פרימיטיבית עשויה מקרשים וכמובן הבאתם חרמשים. אתה בקושי זכרת את הפעם הראשונה שנגעת בחרמש, עוד כשהיית בתל יוסף. הוא ואתה נעמדתם בהתחלת החלקה והתחלתם לקצור.

לא לקח חמש דקות ואתה נשברת לגמרי. קציר בחרמש זאת אחת המלאכות הכי קשות שכל חקלאי אמור לעשות. נוסף לזה, האדמה הייתה רטובה (אחרי השקייה או גשם) ואסור היה להיכנס לחלקה עם טרקטור ועגלה בשביל לא להרוס את פני השטח.

זאת אומרת שאחרי הקציר עוד היה צריך  לסחוב אלונקה עמוסה עם כל התלתן עד לעגלה שחיכתה הרחק משם. אז היו קוצרים, עורמים לערמות בעזרת קלשון, מעמיסים על האלונקה וסוחבים אותה אל העגלה, כשהנעליים או המגפיים כבדים מהבוץ.

מה שאתה זוכר מצויין זה שאחר כך לקח לך ימים להתאושש מהתרגיל. אתה גם זוכר שהאילן הזה צחק ממך וקצר כמו מכונה הכל במהירות פי שלושה ממך ואוי לאותה בושה.


כמו שנזכרת דווקא בקציר ההוא, קפצה לך מהמוח הזקן שורה של שיר:

"ובהיצמד היד אל החרמש..." זה בלי לזכור מה המנגינה ואיזה עוד מילים, רק שזה בטוח שגם זה שיר מבית החינוך בצפון. אז התחלת, יחד עם דינה לוין, המטפלת והמקלידה שלך, לחפש את זה ברשת, אם יש. מסתבר שיש.


מילים: לא ידוע

לחן: איסאק אוסיפוביץ' דונאייבסקי

הלחנה: 1936

שִׁירַת עָמֵל עוֹלָה אֶל עָל בְּגִיל

חָלוּץ מַעְפִּיל בְּשִׁיר אֶל הַגָּלִיל

בְּיִזְרְעֶאל, הַחוּלָה וּבֵית שְׁאָן

תּוֹקֵעַ עַם יָתֵד לוֹ נֶאֱמָן.

 

יָם הַשְּׁמָמָה לִקְרַאת חַיִּים גּוֹעֵשׁ

צוֹעֵד הָעָם וְלִגְאֻלָּה נִדְחָף

וּבְהִצָּמֵד הַיָּד אֶל הַחֶרְמֵשׁ

יָבוֹא הָעָם, יָבוֹא אֶל הַנִּכְסָף.

 

מצאתם את השיר הרוסי הזה ב"זמרשת". מסתבר שהוא נכתב ב-1936, התגלגל במהירות לבית החינוך בצפון בתל אביב כשאתה למדת אותו אולי ב-1939. אבל, משהו לא בדיוק מתאים. אתה שומע אותו מפי איזה "מאפיה הרוסית" ששרה את מה שמופיע פה, בתמליל, וככה הם נשמעים:

https://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=3164&phrase=ובהיצמד%20היד%20אל%20החרמש#versions

אלא שאת השורה "וּבְהִצָּמֵד הַיָּד אֶל הַחֶרְמֵשׁ" אתה למדת שזה נמצא בסוף השיר ולא איפה שהם  שרים את זה. השד יודע למה, אבל נעים להיזכר בעוד כזה שיר..

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה