יום רביעי, 8 ביולי 2020

העץ גדל לא רחוק מהתפוח


 קצין אחד, סגן, סיפר לך מה שפעם קרה לו. הוא היה בשירות הסדיר בלבנון , במוצב גדול באמצע כל הגזרה.

בוקר אחד הגיעו לשם כה החניכים מהקורס מפקדי פלוגות בשביל לראות איך חומר הלימודים מתנהג בשטח.

כשעמדו בחוץ והקשיבו לדברי מח"ט הגזרה נפתח שער המוצב ולתוכו הגיחו שתי "זלדות" (נגמש"ים)  מלוכלכות בבוץ על צוותיהן מְזוּוָדִים ברמה קרבית ביותר.

מפקד הכוח הזה (זה הקצין שמספר את הסיפור) פקד על החיילים, מגדוד הצנחנים 202, לשמן את הנשק, לבדוק כוננות לפני תנועה, לאכסן את הזלדות מתחת לסככה וללכת מיד לישון.  את הבוץ, והלכלוך לנקות רק מחר. החיילים מיהרו לישון.

אחד מהצוערים  של קורס המ"פיים פצח  בשאגה:

"אף אחד לא הולך לישון! מה זה משאירים את הזלדות מלוכלכות? מה? ככה זה פה?!" החיילים עצרו ובהו לעבר מפקדם.

הסגן הציץ במי שנבח עליו ואמר בשקט: "החיילים האלה חזרו משבוע מפרך של מארב חודר. הם כמעט שלא ישנו בכלל כל השבוע,עכשיו הם הולכים לישון. נקודה.

"המ"פ לעתיד צעק לעומתו: "אתה לא יודע את החוקים?! לא משאירים זלדה מלוכלכת והולכים לישון."

כאן פתח המח"ט המקומי את פיו והכריז באזני הקורס-מ"פיניק :

"תרגיע. הסגן הזה זה מפקד מצויין. הלוואי והיו פה עוד כמוהו. תעשו מה שהוא אומר."


אותו הסגן, כשהיה עוד סג"מ סיפר שכשנה קודם לסצנה הזאת, שרת במוצב רָאס-בָּיָאדָה,  בין ראש הנקרה לצור, הוא והחיילים שלו.

מפה לשם מופיע ג'יפ צבאי מתוך השטח, נוסע במהירות דרומה אבל נעצר במחסום על ידי החיילים. מתוך הג'יפ יצא סגן אלוף ודרש שיפתחו לו את המחסום כי הוא ממהר הביתה.

הסג"מ שלנו אמר לו בשקט:

"אתה נוסע ברכב אחד לבד. הפקודות פה הן, שמכאן לארץ לא נוסעים לבד אלא לפחות שני רכבים אחד אחרי השני."

הסגן אלוף צרח: "אתה משוגע?! מי אתה בכלל שתגיד לי לא לנסוע פה איך שאני רוצה?"

הסג"מ שלנו השיב לו: "אני מפקד המוצב ואלה הפקודות ואתה לא תיסע מכאן לבד".

בתגובה התיישב הסגן אלוף על ההגה שעט לאחור, עקף את המחסום משמאל לדרך והתחיל לדהור לראש הנקרה.

הסג"מ דרך את הנשק וירה במהירות שלושה כדורים על האדמה לפני הג'יפ. הג'יפ עצר , הסגן אלוף ירד והתקרב אל הסג"מ והחיילים שלו ושאג:

 "אתם מְכוֹרָע לגמרי? ככה לירות בי?"

התשובה שקיבל הייתה שלא יורים בו, רק מזהירים. ואם היה ממשיך לנסוע אז היו מנקבים לו את הגלגלים. 

הסגן אלוף הודיע באסרטיביות.

"תשמע סג"מצ'יק, אני מעלה אותך על טופס תלונה בחטיבה המרחבית ואתה תעוף מכאן ישר לכלא 4 בלי לראות את האימא שלך בדרך. אני חוזר ונוסע".

התשובה הייתה: "אתה יכול לעשות כל מה שאתה רוצה חוץ מדבר אחד, מכאן אתה לא נוסע לבד, זהו."

אחרי כמה זמן הגיעו עוד שני רכבים והסגן אלוף נסע בשלום הביתה. עד היום לא הוגשה שום תלונה על הסג"מ והחיילים שלו מראס ביאדה.         

 

 

עוד משהו מכמה שנים אחר כך. הסג"מ נהיה בינתיים רב סרן במילואים, גם כן בצנחנים. 


מתוך כתבה של אביחי בקר, (אין קשר)  "דברים שרואים משם" שהתפרסמה במוסף הארץ ב-5.12.03:

"אחרי 32 ימי מילואים בנצרים... שלושה ימים אחרי שסיימו שירות מילואים אינטנסיבי ... והתפזרו איש איש לביתו,  התכנסו כמה מקציני גדוד הצנחנים לשיחת סיכום. איחדה אותם תחושת דחיפות. הרגשה שאסור להם לחזור לשגרה לנוכח מה שחוו במהלך שירות המילואים. הסכמה שנדרשת כאן צעקה גדולה, אותה לא יכלו להוציא מפיהם כשהיו במדים. "כל עוד לא דברנו", הם אומרים, "כאילו לא גמרנו את המילואים".

שירות המילואים אותו סיימו זה עתה מעניק לדבריהם תוקף מיוחד. הגדוד שלהם עזב את נצרים כשהוא עטור שבחים. בחטיבה המרחבית אמרו להם, ספק בצחוק, "נוציא לכם צווי 8 כדי שלא תלכו". מזכירות נצרים הרעיפה עליהם מכתבי הוקרה חמים "על עבודה מאומצת ומוצלחת בסיכול התקפות הטרור... תודה על כל שנתתם, על כל מה שפעלתם".

הם היו שם, מילאו את המשימות, עשו את שהוטל עליהם, לא סרבו, לא מחו, לא ניסו להתחמק ועכשיו הם מבקשים לומר את אשר על לבם ומצפים שהחברה ששלחה אותם לסכן את חייהם בנצרים, תקשיב להם.

...

אומר רס"ן א', קצין המבצעים "...זהו מקום הזוי לחלוטין. כשיורדת מהספארי אשה בהריון עם תינוק אחד ביד ואחר בעגלה, (במקום שהוא תחת אש. א"ב) בעיני זה מטורף. להערכתי המחיר המוסרי, החברתי והכלכלי שמדינת ישראל משלמת על החזקת נצרים לא עומד בשום פרופורציות לתועלת."

ועוד "...נקודה כזאת קטנה בתוך 1.3 מיליון ערבים. מה יש לנו לעשות שם? להחזיק בנצרים כמו שהיא מוחזקת היום זה משהו בלתי סביר בעליל."

רס"ן א' ממשיך: "...הפילבוקסים שלאורך הציר לנצרים, השטח שכולו מחושף, הנוף שבכניסה וביציאה מזכיר את הסרט 'מקס הלוחם בדרכים'..." ומוסיף "...הנושא הוא לא כסף אלא איך אנחנו, הישראלים, נראים בתור חברה שמאפשרת לאשליה של נצרים להתקיים... מתי לא נהיה  בנצרים? כשמאזן האבידות יהיה בלתי נסבל".


עכשו, מהרב סרן מהצנחנים 202 אל רב"ט מהמחזור השני של הנח"ל (1950), גם הוא כנראה משוגע עקשן לא קטן.

על הרב"ט הזה כבר כתבת לפני איזה 80 עמודים ועל מה שקרה לו בתור נהג של שריונית BTR  על יד היאחזות "אל-על" שברמת הגולן. בין השאר, ביום האחרון של 40 יום מילואים, פקד עליו איזה קצין מטומטם שפיקד על הרב"ט הזה ועל עודBTR   שהיו ביחד, דווקא לרדת אל תחתית נחל ה"רוקד"  בבוץ נוראי. הרב"ט הזה לא הסכים לרדת. הקצין המטומטם נבח עליו שהוא מסרב פקודה אבל הרב"ט המשיך בשלו ומילא אחר פקודת הקבע שלא יורדים  עם ה-BTR מכביש סלול אל שום בוץ.  הסוף, כזכור, שהBTR  שכן ירד שקע וכמעט התהפך בתחתית ה"רוקד". הקצין המטומטם שיקר ושיקר למפקדיו בבסיס "אלעל". את ה-BTR השקוע העלה איזה טרקטור שרשראות  ענק. המפקדים של הקצין המטומטם שמעו מה שהרב"ט סיפר להם על האירוע והם העיפו את הקצין המטומטם מלהיות קצין קרבי ב"גולני".


לא צריך לנחש הרבה מי זה מי ומה זה מה בכל הקטע האחרון. רק מעניין שבניגוד לפתגם גדל העץ לא רחוק מהתפוח ובא לציון גואל.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה