יום ראשון, 5 ביולי 2020

תנ"ך בציורים

ועכשיו הפסקה לשם ציור.

החל משנת 1985 עד 2012 ציירת הרבה. מאות עבודות באקריליק על בד והרבה רישומים על נייר וגם ציורים על נייר. אחד מהנושאים הכי בולטים של עבודותיך היה ציורים מהתנ"ך. אתה התחלת לעסוק בזה עוד בתקופת הלימודים אצל הצייר טומי ברונשטיין. לאחר שבדק הוא כמה עבודות, ציין ממש בקנאה כי עם התנ"ך והדמיון והגישה שלך תוכל לעשות המון, מה שהוא לא יכול כי הוא גדל בארגנטינה בלי תנ"ך. אתה זוכר שאצל טומי עשית עבודת אקריליק על דיקט בגודל 2.40X1.20, עבורך אז זה היה ממש ציור ענק. נושא הציור הענקי היה "פילגש בגבעה", לא פחות ולא יותר. בציור הזה הרשית לעצמך להתפרע לגמרי. במרכז הציור היו שני גברים  מפלצות אונסים את הפילגש.

 

 

 

 

 בצד ימין למעלה הרגו אנשים אחד את השני ובצד שמאל למטה היו שני גברים מקיימים יחס הומוסוקסואלי. מעליהם נראה מישהו זולל וסובא. אתה לא יכול לזכור את כל הפרטים  ולמרבה הצער גם לא לראות את הציור מפני שאתה עיוור. אתה עשית כמה רישומים כהכנה לציור זה. באחד מהרישומים רואים במרכז פרצוף של חמור נוער באימה.


לתערוכה בטבעון, שכללה כמעט את כל ציורי התנ"ך שעשית, הוספת ליד כמה וכמה ציורים איזה מין "הסבר על מה ולמה התכוון המשורר". 

בתימהון גדול נוכחת עכשיו שדווקא על פילגש בגבעה לא אמרת כלום. אז אתה מוסיף את זה עכשיו:

 

 השערוריה הכי גדולה - פרשת פילגש בגבעה (שופטים י"ט)

... אַל-תַּעֲשׂוּ, אֶת-הַנְּבָלָה הַזֹּאת.  .. וַיֹּצֵא אֲלֵיהֶם הַחוּץ; וַיֵּדְעוּ אוֹתָהּ וַיִּתְעַלְּלוּ-בָהּ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וַיְשַׁלְּחוּהָ, בעלות (כַּעֲלוֹת) הַשָּׁחַר.  ..


למה התעקשו סופרי התנ"ך להנציח את הסיפור הנורא הזה? הרי זאת הייתה החרפה הכי גדולה בתולדותינו אחרי פרשת נבות ודוד ובת שבע.

מה זה? הם השתגעו לגמרי? אולי הם רצו ללמד את כל בני ישראל שבעצם, בניגוד להיותם עם סגולה (על דעת מי ?) הם בסך הכל סתם כמו כל הגויים, סתם בני אנוש שמסוגלים לכל דבר.

עוד פרדוכס מרגיז: הפילגש בגבעה בעצמה היא אלמונית. אין לה שם. למען האמת הרי היא אחת הנשים הכי מפורסמות בתנ"ך?

אז למה לא בדקו ומצאו מה היה שמה בישראל? ככה גם האישה מאבל בית מעכה והאישה מתֵבֵץ והאישה החכמה שנרתמה למען אבשלום?

אני לא פמיניסט בכל מחיר אם כך אז למה? למה לעזאזל אין לאשת לוט וגם לשתי בנותיה, אותן הציע לאנשי סדום (כמו את הפילגש בגבעה) לפחות שם כלשהו?

כדי שכולנו נדע בעזרת מי ואיך היה אפשר להציל אותנו מאנשי סדום ומשבט בנימין?

 

אחד מציורי התנ"ך שהתפרסמו בעיתונים הוא ציור של רחב הזונה. אתה ציירת שם את הגברת מציצה מהחלון על מה שקורה סביב חומות יריחו. רואים שם את עם ישראל תוקע בחצוצרות ועורך מצעד שבע פעמים סביב החומה כדי שהיא תיפול.

 

שם הקטלוג שיצא לאור לקראת התערוכה בגלריית ההנצחה בקרית-טבעון היה "סרנדה למוכרת מזון". זה מה שאפשר להבין ממה שציירת. אגב, את התערוכה אצרה טלי גרבוז, גיסתו של הצייר הידוע. הציור הוצג גם בהיכל התרבות של ראשל"צ ונדפס באיזה מקומון שיוצא בראשון ברוסית.

וזה הציור :

 

 

סרנדה לרחב מוכרת המזון

וירע העם ויתקעו בשופרות ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותיפול החומה תחתיה ויעל העם העירה איש נגדו וילכדו את העיר.  (יהושע ו')

 

אם לקב"ה די להפיל בשבילנו את חומות יריחו בשבע הקפות ותקיעה בשופר אז בשביל מה הוא היה צריך את כל הסיפור עם רחב מוכרת המזון? מה זה? זונה משת"פית נכונה ליום מלחמה ולאדוני התשועה?!?

האם זה מין הומור תנ"כי המלגלג על יכולתו האמיתית של הקב"ה?

מעניין לדעת.

 

ומתוך הקטלוג "האני מאמין" שלי על כל אלה :

"התנ"ך הוא האקסיומה של תמצית מהותי כאדם וכיהודי.  אין מקום לפשרות ואין מזה מנוס.  ואולם, בצד הגדולות, הנצורות והמופלאות, אין מפלט מתחושה  שהתנ"ך מלא וממולא לכל ארכו תולדות ודברי מצווה ונבואה שקשה לקבל אותם, מקוממים ומייסרים.  בחיי כיוצר כתבתי, הצגתי, שוררתי ואף הלחנתי בהשראת התנ"ך.

...תודה לטלי כהן גרבוז על התעוזה להציג תנ"ך בכלל וציורים כאלה בפרט, כך בזמן שעולם הציור והאמנות עדיין תקוע עמוק בפוסט מודרניזם של המופשט הקונצפטואלי או  בפענוחו, בלא להתפנות לפיגורטיביות מפגרת ב80 שנים. שוב תודה למורי ורבי טומי ברונשטיין שלפני עשרים שנים לימד אותי מה זה בכלל ציור. תודה למורותיי רות אילן ואורלי ברנט, מהן למדתי כל כך הרבה.  תודה רבה מאד לרותי עולמי בקר, היא אשתי היקרה, הנושאת בסבלנות את כל שגיונותי במשך חמישים השנים האחרונות. לכל אלה ולמי ששכחתי – תודה."

 

 כשהתחלתי לצייר בגיל מאוחר לא יכולתי להימנע מלצייר גם תנ"ך –  אוקיינוס  המשמעויות בתולדות חיי אנוש.  מעט ממה שציירתי – מוצג בתערוכה זו.  אלה ציורים "מן הבטן", שרעפים של ילד בן 76 התועה בחשכת סמטאות התנ"ך, לא תופש מדוע ולמה אבל מודע לכך שאלה הם שורשיו העמוקים, הקיומיים והמיתולוגיים,   כך  אפילו כשאני מצייר במחאה כנגד הכתוב וכנגד האקסיומה של מהותי כאדם וכיהודי.

 

 ועוד אחת על מה שמופיע בתרי"ג המצוות של עשה ולא תעשה:

 

וקַצוֹתָה את כפה לא תחוס עינך

 

 

 

זה לא פיקוח נפש, זה !?

"כי יִנָצוּ אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת האחד להציל את אישה מיד מכהו ושלחה ידה והחזיקה במבושיו וקַצוֹתָה את כפה לא תחוס עינך".  (דברים כה )

 

למה ?!! למה אסור לאשה להציל ממות את בעלה בכל דרך שהיא?

מה, היא אמורה להביט מהצד ולראות איך שהורגים לה את הבעל ולא לנקוף אצבע? ו

אם אין לה רעיון אחר ורק ככה עולה בדעתה לעשות אז למה לא ?  

 

למה !?

 

ועוד המון דברים כאלה ועד כאן בינתיים על ציורי תנ"ך.

אין תגובות:

פרסום תגובה