יום שבת, 4 ביולי 2020

מאיר הלוי לעטעריס

סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב, איימי בן אסולי.

 

 

ספרים מהספרייה לעיוור עדיין לא  הגיעו ומה שאתה כן עושה כל הזמן זה לשמוע רדיו ולישון. בליל שבת האחרון הקשבת, מרותק לשיחה של שעה בין יצחק ליבני לפלונית פרופסור רחל אליאור.

הם שוחחו על מאה השנים הראשונות של החסידות באירופה המזרחית ובפולין במיוחד. אתה לא הולך להרצות פה על חסידות. שכל אחד ילך ויקרא ויתעניין אם יש לו חשק.

לך יש. אבל מה שקפץ לך בעיקר אל תוך הראש היו מקומות ושמות בהקשר הזה. המשוחחים הזכירו את פלך ווהולין, את פודוליה, את קרקוב, את הבעש"ט, את מנדלה – מוכר ספרים, את בשביס זינגר, את איציק מאנגר ועוד ועוד...

מה שזה הזכיר לך תכף ומיד שבאזור הזה ועל רקע האנשים האלה נולד אבא שלך.

אתה זוכר שהיה מרבה לדבר על כל זה בלי חיבה אבל בגעגועים.


כשהיית ילד קטן היה בשבילך מנדלה מו"ס רק סניף של קופ"ח ברחוב מנדלה בת"א. איפה שהייתם הולכים להחליף את המשחה השחורה על הפרונקלים.

בכיתה ה' או ו' בבית החינוך בצפון ת"א למדת קצת על מנדלה מו"ס.

אתה זוכר שבית הספר חילק לכם ספרים משונים גדולים אבל דקים שהאותיות בהם היו קצת מוזרות. אתה לא זוכר שבדקת את מקום ההוצאה לאור ולא התאריך.

אבל אתה זוכר את הפרצוף של הספרים ההם.

בטוח שהם נדפסו בוורשה או באודסה בתחילת המאה ה-20.

אתה זוכר שהכריחו אותך לקרוא את "מסעות בנימין השלישי", הסיפור על רבי בנימין ועל סנדריל.

אתה זוכר את שמות המקומות בְּטַלוֹן, קְסָלוֹן ונהר הסִירְחוֹן. לא יותר מזה.

אתה זוכר שבהזדמנות אחרת קראת סיפור של מנדלה מו"ס המתאר את מה שמתרחש בבית מרחץ שבעיירה.

אתה זוכר שהתפוצצת מצחוק על איך שמנדלה צוחק על היהודים האלה. עכשיו התברר לך(מויקיפדיה) ש"מסעות בנימין השלישי" היה לא רק פארודיה על "דון-קישוט" אלא סאטירה עוקצנית מאוד, בה השווה מנדלה מו"ס את הבנימין המפורסם הרצל, לזה מ"מסעות בנימין השלישי" וגם העמיד אותו כשלישי בשורה אחרי בנימין מִטוֹדְלַה.

 

אבל מי היה בנימין הראשון? אולי בנימין בנו של יעקב אבינו? זה שערך מסע למצרים? מי שיודע שיגיד לך.


עכשיו נא להתנצל בפני עצמך למען קצת היפוך מעיים קטן ולא חשוב.

אתה שוקע יותר ויותר בזיכרונות. כך אתה נדמה לעצמך כמו אחד שנכנס למַדְמֵנַה בְּגֵיא השלוליות. בהתחלה הוא עוד יכול לנפנף בידיים ולראות רחוק אבל לקראת הסוף, שקוע עד צוואר הוא כבר לא יכול לראות הרבה ובטח שלא לנפנף בידיים.

זה נשמע קצת מדכא. טוב.

עוד בתחילת כל המסמך הזה "לפני שאתה שוכח" כתבת שפסיכיאטר בבי"ח עפולה ציין שאתה נרקיסיסט דיכאוני. מה זה בדיוק אתה עד היום אפילו לא מנחש.

בניגוד לפעם הראשונה, בה היית בן 81.5 כשהבאת את הממצא הפסיכיאטרי הנ"ל, הרי שעכשיו בעוד חודש ויומיים אתה תהיה כבר בן 83.

עד שתהיה בן 120 אתה בטח תהפוך להיות לטיפוס שמח וטוב לב למהדרין.

על מה ולמה?  כדברי קוהלת:

"סוף דבר הכל נשמע, את האלוהים יְרָא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם". 

אולי כן ואולי לא. סוף היפוך מעיים.

 

דרך אגב יש אצלך בסטודיו כמה ספרי תנ"ך. למשל, תנ"ך של יהודים משיחיים, תנ"ך של  משרד החינוך הישראלי אבל את פסוקי קוהלת הנ"ל העתיקה המקלידה שלך מתנ"ך שגנבת מלפני 70 שנים מבית החינוך בצפון ב-1945. 


ועוד בדרך אגב - כשחזרת מהגלות ברודזיה הבאת משם תנ"ך של לְעטֶערִיס עם תרגום יפיפה לאנגלית שקספירית, תרגום המלך ג'יימס.

הלך לאיבוד.

למקרא התרגום הזה נוכחת כי המתרגם שלט באנגלית מצוחצחת אבל עברית לא כל כך הבין, למשל בפרשת נבות היזרעאלי כתוב אצלנו: ויבואו שני בני בליעל... וכו'.

האנגלי כתב ככה:

and there came two sons of bliyaal… .

האנגלי חשב שבן בליעל זה איזה שם של מישהו במקום לכתוב בפשטות:

 too sons of the ngodly. את זה אתה זוכר היטב מלפני חמישים וחמש שנים.

אבל איפה שמת את הגפרורים עכשיו?

זה אתה לא זוכר.


אתה מתכבד בזה להביא פה את צילום השער או הדף הראשון של ספר התנ"ך שאתה שומר עליו כבבת עינך, זה שגנבת מבית החינוך.


לא יאומן כי יסופר - גם מאיר הלוי לעטעריס פעל בעיר לבוב, מאיפה שהאבא שלך הגיע.

האיש הזה גם משורר, גם מלומד וגם מי שהגיה את התנ"ך של הנוצרים למטרות מסיונריות, ובגלל זה נחשב למשומד, אבל שיהיה ברור:

עד שמדינת ישראל לא הוציאה לאור תנ"ך כשר למדנו כולנו וכולם מהתנ"ך העברי שיצא תחת ידיו של החכם המובהק לעטעריס, כמו שכינו אותו המסיונרים.

יש אפילו שיר שהוא חיבר, מתישהו בתחילת המאה ה-19 (מובא ב"זמרשת") והנה השיר:

 

 מילים: מאיר הלוי לטריס
לחן: עממי
כתיבה: 1823?

אוֹי כִּי עוֹטְיָה אָנִי!
אֲנִי אַךְ נֹדֶדֶת,
מִמְּעוֹן חַגְוֵי סַלְעִי
הוֹי אֲנִי יוֹרֶדֶת;

סְבִיבִי יָחוּל סַעַר
בָּדָד אֶדּוֹד כָּנָף
וּבֵין סִבְכֵי יַעַר
עֲרִירִי אֶבְחַר עָנָף.

מִיּוֹם חָלַף דּוֹדִי
עֵינִי מָלְאָה מָיִם
בִּלְעָדֶיךָ, הוֹדִי!
לָמָּה זֶה לִי חַיִּים?

טוֹב לִי שְׁכוֹן צַלְמָוֶת
מִנְּדוֹד בְּרַחֲבֵי חָלֶד
לִקְשֵׁה יוֹם הַמָּוֶת
לַצָּרָה אָח יִוָּלֶד!

שָׁם צִפֳּרִים שְׁנָיִם
פֶּה עַל פֶּה יִשָּׁקוּ
וּמִן חֵן שְׂפָתָיִם
צוּף עֵדֶן יִינָקוּ

שַׁאֲנָן מָצְאוּ בָיִת
נִשְׁקַף בֵּין עֳפָאִים
סָבִיב שְׁתִלֵי זָיִת
סָבִיב פְּאֵר דּוּדָאִים.


אין תגובות:

פרסום תגובה