יום ראשון, 5 ביולי 2020

שירים פרועים להורה


משהו מצחיק מתרחש עם העלאת הזכרונות.

אתה שולח את החומר לבנך אחאב. הוא מגיע ומעלה את זה בבלוג שלו. פתאום  אתה מוצא את זה ברשת.  גם את זה וגם איזה 20 תגובות של אנשים שאת רובם לא פגשת בחיים. זה עושה לך פיק בירכיים ופיפי במכנסיים.

אתה משוכנע שיש פה קטעים שהיית כותב אחרת ויש הרבה שבכלל לא היית מכניס "ללפני שאתה שוכח".

מה עושים? איך מתגברים על זה?

לא מצליחים לעשות כלום וגם לא מתגברים על כלום. מוצא חן בעיניך או לא, אתה מבשל - אתה תאכל. כמו שאמא שלך היתה נוזפת בכם כשצרחתם שהקלבסה והתרד נורא לא טעימים

"אוכל לא צריכים לאהוב. אוכל צריכים לאכול".

כך הייתה אומרת ומחייכת איזה חיוך עקום.

 

 לפני שנה הלך יוסי שריד. בין שאר עוללות חייו היה "בתנועה המאוחדת" קן ירושלים. סיפר על כך חברו הטוב עוזי ברעם.

שניהם היו לא ביחד כי עוזי היה מבוגר מיוסי. אתה זוכר שעוזי ברעם היה חניך בכיתה י"ב כשאתה היית כבר מדריך קומונה.

יוסי שריד היה אז צוציק, שמונה או תשע שנים צעיר ממך.

אתה גם זוכר שהחניכים בקן ירושלים היו נחשבים לחכמים גדולים וכך הם חשבו את זה על עצמם. עוזי ברעם השתייך לגרעין "הגליל" אלה ששרתו בעין-רדייאן שבערבה ורצו מאוד להקים שם קיבוץ. התנועה הקיבוצית החליטה שזה לא יקרה ושלחה לשם את גרעין "מגל וחרב" ואלה הקימו את יוטבתה.

גרעין ה"גליל" המסכנים נשלחו להשלים את קיבוץ יזרעאל חרף רצונם.

כל הירושלמים החכמים לא נשארו פה יום אחרי השחרור מצה"ל. ביניהם אורי עופר, גדי צימרמן, צ'יקו, ג'וֹזֵק, פֶּצֶמֶץ, מרגולה וגם קוצ'קה ועוד כאלה.

זאת הייתה אכזבה גדולה וחלק בלתי נפרד משנת 1957 ביזרעאל, שבעינייך נחשבת מקוללת עד עצם היום הזה.

יוסי שריד היה רחוק מכל זה ואתה לא בטוח שהוא בכלל הגיע לאיזשהו גרעין התיישבות. גם בגלל זה אתה לא נתקלת בו פיזית בחיים שלך.

שבועיים לפניו הלך לעולמו איש יקר ומוכשר מאוד, איתמר פרוינד. אתה בחיים לא שמת את לבך אליו וגם לא יצא לך לקרוא את ספריו. במוצאי שבת שודר בגלי צה"ל ראיון עם האיש. מסתבר שהיה לו חוש הומור מהמעולים שיש בכל הסביבה. בכלל הוא היה צעיר. ביניכם מבדילות 31 שנים. לקח לך כמה וכמה דקות מהשידור הזה לתפוס שהוא התקיים מזמן (2002) כשהוא ואשתו היו בריאים וחזקים שכל העולם לפניהם. איזו אבדה!

 כל הטובים הולכים, אפילו צעירים כאלה שאתה אפילו לא שמעת עליהם. זה הפרס וזה העונש למי שעבר את השמונים ושלוש והגיע לגבורות. באמת מזה גיבור? פחד אלוהים.  שִמְחָת זְקֵנְתִי.

אם הזכרת את "התנועה המאוחדת", תנועת הנוער שהוקמה ב-1944 ע"י "המחנות העולים" (של מפא"י) ותנועת הנוער של "גורדוניה".

אז אתה כזכור, היית בקן צפון של התנועה ברחוב ארלוזרוב פינת אדם-הכהן ת"א.  בכל ליל שישי היו כל השכבות הבוגרות מקיימות מסיבת "ליל שישי" שהיתה מסתיימת בריקוד הורה אל תוך הלילה. בדרך כלל לא היה ליווי מוזיקלי לריקוד והרוקדים בעצמם היו שרים את ההורות. כשנגמרו להם השירים היו מתחילים לצעוק את השירים שיש בהם קצת מחאה, הרבה לגלוג ואפילו שירי גסויות. למשל: שירי הורה פרועים.

 

שירים פרועים להורה

 

הַמַּתְבֵּן שֶׁל מִזְרָע עוֹלֶה בָּאֵשׁ

הַמַּתְבֵּן שֶׁל מִזְרָע עוֹלֶה בָּאֵשׁ

-

זִיעַ זִיעַ פַנְטָזִיָה

זִיעַ זִיעַ לֹא נָזִיעַ

 

-

אֵיבִיבוֹ, אֵיבָבוֹ, אֵיבִיבוֹבָבוֹבוּ

הֵי, לֶפְטִי בָּפְטֶי בּוּלוּבּוּלוּבֶּפְטִי

צִינְגָלֶע מִינְגָלֶע לוּף לוּף לוּף

-

אֲּבָּא מְגָרֵשׁ אֶת אִמָּא

הַיְּלָדִים צוֹעֲקִים קָדִימָה

 

-

Once there was a wizard

He lived in Afrika

He went to China

To get a lamp.

 

-

סֵרַסְנוּךָ, סֵרַסְנוּךָ, יָה מוּחָמָד

הָאהָאהָאהָאהָאהָאה

יוֹם הַדִּין גָדוֹל, יוֹם הָדִּין גָּדוֹל

 

-


 

 

הִיפּ הוֹפּ הִיפּ הוֹפּ

אִיף דֶ'ה סִינֶגִי מִינֶגִי פִּינֶגִי

סָק דֶה בּוֹמבָּה לָה יָרוֹק

הִיפּ הוֹפּ הִיפּ הוֹפּ

 

 

אֲנוּ הוֹלְכִים כְּמוֹ מֵתִים

וּלְפָנַי הוֹלְכִים מֵתִים

וּמֵאֲחוֹרַי הוֹלְכִים מֵתִים                            

אֲנוּ הוֹלְכִים כְּמוֹ מֵתִים.

 

 

דוֹפְקִים דוֹפְקִים דוֹפְקִים

יָמִים וְגַם לֵילוֹת

שָׁנָה וְעוֹד שָׁנָה

וְלֹא יִהְיוּ בְּתוּלוֹת.

 

ואִם הַבָּחוּרוֹת יִהְיוּ לְבַקְבּוּקִים

אָזַי הַבָּחוּרִים יִהְיוּ לִפְקָקִים.

 

דוֹפְקִים דוֹפְקִים...........

 

וְאִם הַבָּחוּרוֹת יִהְיוּ לְמַסְמְרִים

אָזַי הַבָּחוּרִים יִהְיוּ לְפָטִישִׁים.

 

יְש לִי מֶשֶק דיי גָדוֹל

שְתֵי בֵיצִים וְתַרְנֵגוֹל      

וְאֵפְרוֹח קָטָן מֵטַייל בַגַן

וְקַדִימָה הֵיי וְקַדִימָה הֵיי

קַדִימָה הַפוֹעֵל

וכו' וכו'

 

למי שלא יודע, לא זוכר ולא שמע את המילים האנגליות בתוך שירי ההורה הפרועים אז ככה: כל הילדים בפלסטינה א"י למדו אנגלית מהספר  RIDER 1B. ספר לימוד האנגלית הזה נפוץ בכל רחבי האימפריה הבריטית במיוחד בשביל ללמד את ילדי ה- NATIVES (הילידים המקומיים). גם הסיפורים וגם המילים החדשות בשפה זרה היו מטרה ללעג ולשחוק בעיני הילדים  Once there was a wizard וכ'ו.

 

מי מאיתנו זוכר את ימי ההולדת של המלך ג'ורג' השישי? האנגלים הכריחו את ילדי בתי-הספר בכל האימפריה לקיים יום חופשה ובגלל זה כל הילדים של אז זוכרים את המלכים ג'ורג' החמישי והשישי מאוד לטובה. 

אין תגובות:

פרסום תגובה