יום שבת, 4 ביולי 2020

שירים על נשים מפי נשים

זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח. 

סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב, איימי בן אסולי.


 

לפני שלושה שבועות סיימת לקרוא את "הבשורה על פי יהודה" של עמוס עוז.

כבר אמרת את זה, שאתה לא מבקר ספרות, רק אומר מהבטן מה שאתה זוכר על הספר.

הפתיע אותך הפירוש שעמוס עוז  מביא על הנצרות. מי שגרם לנצרות לבוא לעולם הוא לא פחות ולא יותר מאשר יהודה איש קריות, זה שבגללו שרפו אותנו ותלו אותנו אלפיים שנים.

חוץ מזה יש שם נוסטלגיה חביבה על ירושלים של 1950 וכמה דמויות מעניינות של אז. הפתיעה אותך גם העובדה שעמוס עוז סיפר על איזה יהודי בוגד מתקופת מלחמת השחרור.

הדמות היא בדיונית לחלוטין אבל לך זה הזכיר לפחות שני שמות אמיתיים שההגנה רצחה אותם באשמת בגידה (מה שהתברר כלא נכון).

אתה זוכר את המהנדס טוביאנסקי ואת רופא השיניים מיכאל וולפה, שבנו ז"ל היה חבר קיבוץ יזרעאל.

וכל אלו סתם הרהורי זיכרון ועמוס עוז במיטבו.

אגב לגמרי, בזמנו שלחת עותקים "מסיפור בעל ואהליבה" וא.ב. יהושע, ועמוס עוז ולמאיר שלו.

א.ב.יהושע ענה לך לעניין עמוס עוז כתב שכשיהיה לו זמן הוא יקרא. מאיר שלו לא ענה בכלל.

 

בראש השנה תשע"ו הקשבת ברדיו לראיון שבוצע לפני עשרים וכמה שנים עם סאשה ארגוב. הוא סיפר הרבה על דרך יצירתו. בין השאר אמר שאת הרעיונות המוסיקלים הוא תמיד יצר קודם כל בראש ובלי שום כלי נגינה.

אחר כך ניסה את הרעיון הגולמי על פסנתר ואחר כך השלים את הכל בראש.

אתה הקטן, להבדיל אלף הבדלות מסשה ארגוב, נהנית בצנעה מהסיפור הזה.

אתה כבר מזמן מזמן לא עוסק בהלחנה אבל ממה שאתה זוכר אז גם אתה המצאת תמיד את הלחן בראש ותיכף רצת אל האקורדיון הישן לנסות את זה עליו כדי שתשמע אם זה בסדר וגם כדי שתזכור את זה מחר.

אתה ממש זוכר איך ישבת בארוחת בוקר בצריף הישן עם חברים ופתאום אחד מהם שואל בצחוק :

"מה זה, אָמֶן, אתה חולם או מה?"

ואתה זוכר איך זרקת את הארוחת בוקר ורצת אל הצריף אל האקורדיון.


הערה אחת של סשה ארגוב לא מצאה חן בעיניך , הוא אמר שהוא שונא את השירה בציבור ובשבילו זה סתם צריחה בציבור.

מיותר לציין ששירה בציבור זה מנהג בני אדם מלפני מיליונים של שנים, וזה צורך בסיסי של חברת האנוש, ושסשה ארגוב ינוח בשלום בקברו. עכשיו כמה שרעפים של זקן עיוור, חירש וצולע שכל דבר מרגיז אותו. אם אין לו אז הוא מתרגז ואם יש לו אז הוא גם כן מתרגז ולא יועיל. 

בזמן האחרון רצים אחריך מעמותת "זמרשת" ומהעמותה "השירה העובדת האובדת". הם מנסים, לפני שלא יהיה עם מי לדבר, להקליט ולהציל מן הנשייה את כל מה שהלחנת וְשׁוֹרָרְתָ.


בחג האחרון רה"ש תשע"ו התאספו  מהקיבוץ שלך לא פחות מאשר ארבע-עשרה בחורות שיודעות לשיר ונתנו קונצרט מרתק ממיטב הזמרה בעברית ובאנגלית.

קראו לזה "נשים שרות נשים".

זה עוד משהו שזקן עיוור, חירש וצולע יכול להתרגז עליו. למה?

אף אחת מהן לא חיפשה את השירים שלך שלפני חמישים שנה היו נודעים בכל הארץ וגם בקיבוץ שלך.

נכון שאז היו בארץ בקושי מליון וחצי יהודים, ערוץ רדיו אחד,

לא כל היום ושום טלוויזיה. 

אתה חיברת אז כמה וכמה שירים על נשים ומפי נשים. בלי לפרט יותר מדי אז יש את השיר "יש גבר אחד בעמיו, אותו אוהב", רוב השירים מהמחזה "דבורה שטרקמן" וכן מהמחזה "בעל עור הדב".

וכך חולפת לה תהילת העולם.

אתה יודע מצוין שכל זה בלבול מוח והיפוך מעיים, ושהשירים שלך נוצרו עוד לפני שכל הזמרות האלה נולדו, מאיפה שבכלל ידעו עליהם משהו.

אז מה? זה מה שבא לך להתלונן עליו, לא מוצדק, טיפשי, סתם שרעפי אלצהיימר. 

 

 

שיר שאשה שרה, שחיברת אז ולא בוצע מעולם.

 

בואה ונרד


 בּוֹאָה וְנֵּרֶד בַּשְׁבִיל הַמִתְפָּתֵל לַגַּיְא.
אַפְלוּלִית הַחוֹרֵשׁ לֹא תָּגֵל אֶת סוֹדוֹתַי.
בּוֹאָה וַנֵּרֶד בַּשְׁבִיל הַמִתְפָּתֵל לַגַּיְא,
שָׁם, בֵּין הַשִּׂיחִים יִתְגַלְגְלוּ צְלִילֵי צְחוֹקִי

עֶלֶם חֲמוּדוֹת… עֶלֶם חֲמוּדוֹת...
של נְעָלֶיךָ וּבוֹא!

בּוֹאָה וְנֵּרֶד בַּשְׁבִיל אֶל חֵיק הַמַעֲיָן
קוֹל פִּכְפּוּךְ הַמַּיִם לִי יַרְעִיד אֶת הָאָגָן
בּוֹאָה וְנֵּרֶד בּשְׁבִיל אֶל חֵיק הַמַעֲיָן
שָׁם אוּלַי בְעוֹז תַרְהִיב לָרֶדֶת אֶל הַגָּן.

עֶלֶם חֲמוּדוֹת... עֶלֶם חֲמוּדוֹת...
שֶׁל נְעָלֶיךָ וּבוֹא!

בּוֹאָה וְנֵּרֶד בִּשְׁבִיל הַחוֹרֵשׁ הַמוּצָל
עֲרוּגוֹת הבּוֹשׂם יִפְרָחוּ בֵּין אֶגְלֵי טַל
בּוֹאָה וְנֵּרֶד בִּשְׁבִיל הַחוֹרֵשׁ הַמוּצָל
אִם לֹא עַכְשָׁיו אֵימָתַי תָּבוֹא אֵלִַי בִּכְלָל.

עֶלֶם חֲמוּדוֹת... עֶלֶם חֲמוּדוֹת...
שַׁל נְעָלֶיךָ וּבוֹא!

 

השיר הבא הוא מהמחזה שכתבת לחטיבת הבנים של איחוד הקבוצות והקיבוצים לכנס זכריה. שם המחזה:  "בעל עור הדוב" (אליו עוד תחזור).

 

שיר אהבה לחייל

 

בּוֹא אָהוּב אֶל חֵיק אוֹהֶבֶת

זַעֲקוֹת מֻכִּים  לִשְׁכֹּחַ

כִּי דָּמָם נִשְׁפַּך עַד מָוֶת

עֵת בָּכוּ וְאֵין מוֹשִׁיעַ.

מִלְחָמָה גּוֹרָל אֶחָד לָהּ.


מָוֶת.  אֵין חוֹבֵשׁ פְּצָעֶיהָ.

רַק חֵיקִי לְךָ מָנוֹחַ.

רַק נְשִׁיקָתִי אוֹהֶבֶת.

 

בּוֹא אָהוּב אֶל חֵיק אוֹהֶבֶת

קְלוֹן חֶרְפַּת תְּבוּסָה לִשְׁכֹּחַ.

מַחַץ שִׁרְיוֹנִים אֶל רֶפֶשׁ

גְּאוֹנְךָ הִכְפִּישׁ עַד בּשֶׁת.

 

מִלְחָמָה גוֹרָל אֶחָד לָהּ.

מָוֶת. אֵין חוֹבֵש פְּצָעֶיהָ.

רַק חֵיקִי לְךָ מָנוֹחַ.

רַק נְשִׁיקָתִי אוֹהֶבֶת.

 

בּוֹא אָהוּב אֶל חֵיק אוֹהֶבֶת

בִּבְשָׂרַי בְּדִידוּת לִשְׁכֹּחַ

לֹא לָרִיק תַּשְׁחִית אוֹנֶיךָ,

לֹא לַמָּוֶת.  לֹא לַמָּוֶת.

אין תגובות:

פרסום תגובה