יום שני, 6 ביולי 2020

שלוש השנים העלומות של שרה בקר


ועכשיו למשהו אחר בכלל שמלפני 83 שנים וחודשיים.

בתחילת המסמך ציינת בקשר לתולדות אמא שלך שאם מה שכתוב אודותיה זה לא הכל אז אתה עוד תחזור לזה.

כשאתה לא זוכר משהו אז המוח שלך לא מסוגל לנוח עד שהוא חופר את הקמט הזה מתוך הקבר של הדברים השכוחים.

רק בתחילת הכתיבה של הזיכרונות, התברר לך מההוא שחקר ברוסיה את השורשים של וולוולה רוסומכה, האח של אמך.

 שאימא שלך עלתה לארץ לא ב-1929 אלא ב-1926.

מה, לעזאזל, עשתה פה האימא שלך במשך שלוש או ארבע שנים לפני שהגיעה לפרדס חנה לפגוש את אבא ולעשות אותך? 

אין את מי לשאול ואימא שלך לא נידבה לאוזניך שום אינפורמציה על זה.


(דיוקן שרה בקר)

 

לפני כמה שבועות נזכרת שבתך יעל (בת הזקונים) כתבה בזמנו קלסר ענקי של "שורשים". בין השאר היא כתבה גם על שרה בקר, האימא שלך, ויעל הקטנה עוד הספיקה לראיין את הסבתא שלה על תולדותיה. זה היה לפני ארבעים שנה בערך.

שכחת שמסמך השורשים הזה נמצא אחר כבוד בביתכם. מהרת לבקש ממישהו שיקרא עבורך מה כתוב שם על אמא ואם יש איזה רמז לפתרון החידה:

מה עשתה בארץ משנת 1926 עד שפגשה את אבא.

אז כן מצאת שכתוב שם משהו. מה?

שהיא עבדה במשק הפועלות. איזה משק פועלות? (היו כמה כאלה בפלשתינה) – שום דבר. לאמא שלך זה הספיק ואצלך זה נשאר עדיין חור שחור. איך אפשר להגיע לאינפורמציה המבוקשת? השד יודע. 

אבל מה שהשד יודע הוא לא מספר לאף אחד.

רק שלפעמים הוא כן אומר משהו באופן מרומז או מטושטש. תוך כדי חיטוטים פתאום נזכרת שיש אצלך ספר גדול בשם "במאבק לגאולה ספר הציונות הרוסית מ- 1917".

הספר הזה עבר אליך אחרי שהורייך נפטרו. בדיקה קצרה העלתה שהאימא שלך מופיעה שם גם במפתח השמות וגם בצילום.

בצילום נראית קבוצת חברים וחברות וכתוב שם שזאת "קבוצת הרוסים (הגרעין של קבוצת "משמרות" ) במחנה הזמני בפרדס חנה בשנת 1931"

 

(שרה בקר - רוסמכה עומדת במרכז) 

אחרי שגילית את המציאה הזאת ביקשת מהמקלידה לחפש בגוגל אחר הערך "קבוצת משמרות" , אולי שם יימצא משהו.

לפניך התגלה מרחב אירועים שהיו לפני יסוד קבוצת משמרות.

לא נכתב שם באיזו נקודה בדיוק עברה שם שרה רוסומכה רק שלפי כל מיני ממצאים קודמים, סיפורי אמא, צילומים, וכו' אתה משוכנע שגם האמא וגם האבא שלך השתכשכו באמבטיית תולדות החלוצים בפרדס חנה עד שנולדת בסוף 1932 וכאן הסתיים הקשר שלהם עם תולדות "החלוץ" "וגורדוניה".


(שרה ויוסף בקר- על פי תצלום. ) 

טוב.  החור השחור נהייה קצת יותר אפור ואולי יתגלה עוד משהו  מתי שהוא. והרי קטע

התולדות שנמצא בויקיפדיה:

 

קבוצת משמרות נוסדה ב-16 ביוני 1933, לאחר איחוד 'קבוצת הרוסים' מפרדס חנה עם קבוצת 'גורדוניה ליטא-לטביה', ששהתה אז במושבה חדרה. האיחוד נערך בתיווך 'חבר הקבוצות' אשר אליו השתייכו הגרעינים. את תחילתו של המשא ומתן בין הקבוצות ניהל איש חבר הקבוצות דוד סברדלוב, אך ביום ההכרעה בשאלת האיחוד היה זה פנחס לבון (לוביאניקר), ששימש אז כמזכיר חבר הקבוצות, זה אשר יישב יומיים עם אנשי הגרעינים ופיקח על ההצבעה החשאית שהכריעה בעד קבוצה מאוחדת. היה זה היום שבו נרצח חיים ארלוזורוב, מנהיגם.

ראשיתה של קבוצת הרוסים בפרדס חנה החל בהתארגנות קבוצת רוסים במגדיאל ב-1929, מהעלייה הבלתי-לגאלית מרוסיה. קבוצה זו לא השתייכה לשום תנועה קיבוצית מיישבת, ולמעשה לא הושתתה על יסודות קולקטיביים כלשהן, אלא המשיכה את היכרות חבריה מתקופת הכשרתם ברוסיה בחוות הכשרה "משמר" שבחצי האי קרים, שם קיבלו רוב החברים את הכשרתם החקלאית בפיקוחה, הדרכתה ועזרתה של חברת ה"ג'וינט" ומנהלה הד"ר רוזן. הדבר היחידי אותו קיבלו על עצמם החברים הייתה שמירת קשר עם חברי "החלוץ" ברוסיה, ובייחוד עם אלה מחבריהם שנשארו והוגלו לסיביר וטורקיסטן.

באותו זמן נוסדה קבוצת חברים רוסיים אחרת בבנימינה, שעברה מאוחר יותר גם היא לפרדס-חנה. ב-1930 נשלחה משלחת מטעמם לזו שבמגדיאל על מנת לדון על איחוד שתי הקבוצות. לאחר ויכוחים רבים הוחלט ברוב של קול אחד על האיחוד, ושתי הקבוצות התיישבו יחד בפרס-חנה.

פרדס-חנה, בת שנה, כללה אז שני רחובות מרכזיים: רחוב האיכרים מבני המעמד הבינוני, שתמורת 800 לא"י קיבלו בית עם חצר של 5 דונם; ורחוב שני בו ישבו העובדים הקבועים של פיק"א, חברה להתיישבות. קבוצת הרוסים ישבה על ראש הגבעה, בשלושה לולים אשר שימשו מרכז של ציבור הפועלים באזור. הם עבדו בפרדסי פיק"א ובפרדסי המתיישבים, בגבייה למען הקרן הקיימת לישראל (קק"ל), בתנועת 'הנוער העובד', במפלגת מפא"י ובמשקי הבית של האיכרים.

קבוצת 'גורדוניה ליטא-לטביה' החלה נאספת בשנת 1931, בהדרכת השליח חיים בבלי, בנקודת הריכוז של קבוצת 'גורדוניה ג' בנס ציונה. כאשר נאסף מספר מספיק מקרב חברי התנועה משתי ארצות אלו, עברה הקבוצה לגבעת בוסל בחדרה, על יד המחנה של קבוצת מסדה. בסוף 1932 התרכזה קבוצה גדולה של 35 איש. עיקר עבודתם במקום הייתה בקטיף הדרים בפרדסי הסביבה ובעבודות שונות במושבה. בעקבות המחסור במקומות עבודה, נשלחו החברות לעבודה בפרדס-חנה, באמצעות 'מרכז הרוסים' שם. כך נוצר הקשר הראשון בין שני הגרעינים.

גם כאן החלו דיונים ארוכים וויכוחים על רעיון האיחוד בין שני הגרעינים, הרוסים והגורדוניסטים, אשר מנו יחד 60 איש. הנימוק שהכריע את הכף בהחלטת 'גורדוניה ליטא-לטביה' בעד האיחוד הייתה בעיית 'הרזרבות' הקטנות (עליית חברים נוספים), שבגלל קשה היה לקוות שאכן ייעלה בידם לרכז קבוצה ראויה להתיישבות, היות שהתור להתיישבות באותן שנים היה ארוך. קבוצת מסדה ישבה אז כבר שלוש שנים בחדרה ולא חלמה אפילו שתוכל להגיע להתיישבות. לעומת זאת, הובטח ל'קבוצת הרוסים' שיתחשבו בשנות מאסרם ברוסיה, למרות הוותק המועט שלהם בארץ, ויקדימו את התיישבותם מחוץ לתור; התנאי לכך היה מספר חברים מספיק שיבטיח הקמת משק עצמאי. שתי הקבוצות החליטו להתאחד.

מסיבת האיחוד נערכה בליל ה-15 ביוני, ויום למחרת, כאשר אנשי הקבוצה עדיין המומים מרצח ארלוזורוב, נחתם מצע האיחוד. המצע התנה שני תנאים להשתייכות לקבוצה: הראשון, התחייבות מוחלטת לתנועת "החלוץ" ברוסיה, על ידי קשר מתמיד וקליטת עולי רוסיה מתאימים; והשני, שצורתה הסופית תהא 'קבוצה' – קבוצת משמרות. משמעות הדבר הייתה שנקודת ההתיישבות אשר יקימו תהא קבוצה קטנה ואינטימית, כעין משפחה, ולא קיבוץ גדול ומנוכר. שם הקבוצה נבחר על שם קבוצת ההכשרה בחצי האי קרים אשר ברוסיה, 'משמר'.

עד לעלייה על הקרקע, באוקטובר 1933, ישבה הקבוצה המאוחדת בפרדס-חנה והצפיפות במקום הייתה גדולה. קבוצת משמרות קיבלה שטח של 260 דונם, מהם 200 פנויים והיתר בידי אריסים ערביים שסירבו לפנות את השטח, למרות שקיבלו כסף תמורת הקרקע. השבט   הבדואי (ערב אל-תורקמן) עבר לימים לירדן ובודדים עברו לירדן כפר קרע השכנה. חלק מהחברים עברו ל'נקודה', כפי שנקראה אז, והיתר נשאר בפרדס-חנה לעת עתה.

(שונם)

אין תגובות:

פרסום תגובה