יום שלישי, 7 ביולי 2020

זמרשת ושירה עובדת


 

 

עוד שיר שפתאום בא לך להיזכר בו, אתה לא יודע למה. כבר כתבת שפעם עשית תוכנית ללהקה צבאית, תוכנית שלא יצא ממנה כלום.

אחד מהשירים שתרגמת ועיבדת בנוסח חופשי לגמרי היה שיר געגועים של חיילים הביתה לאשה ולחום הבית. וזה השיר:

 

 

שִׁיר גַּעְגּוּעִים הַבַּיְתָה

 

שְׁמֹרְנָה עַל הַבַּיִת

עֵת לִבְּכֶן יוֹדֵעַ

כִּי אֲנַחְנוּ בַּמֶּרְחָק

כָּל הַזְּמַן אֶתָּכֵן.

אִם קדרו שָׁמַיִם

עוֹד תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ

בְּלִבְּכֶן שָׁמְרוּ הָאוֹר

עַד אֲשֶׁר נַחֲזֹר.

 

אתה זוכר מצויין שדווקא את השיר הזה למדו לשיר הבנות של להקת פיקוד דרום 1974. הן שרו את זה לפני קהל הקצינים וכל המעאכרים של הלהקות הצבאיות, ביניהם רפי בן-משה וישי עמרמי.

זה נשמע מאוד מאוד מאוד יפה והבנות ממש אהבו את השיר אבל כזכור עפה כל התכנית ללהקה הצבאית, תכנית שהייתה על סיירת זבל' ישר לפח הזבל.

 

אם כבר התעסקת הרבה עם שירים אז אתמול בערב, 25.4.2016

עד לתוך הלילה, ישבו אצלך בסטודיו אביתר כהן ונגה אשד אנשי "זמרשת".

בפעם הזאת הם הגיעו בכדי להקליט עוד משירייך שלך, לפני שהשירים האלה יעלמו בתהום הנשייה.

עד עכשיו הקליטו ממך ב"זמרשת" 118 שירים של פעם, שירים מגן הילדים, מהשכונה, מבית הספר ומהתנועה, אתה סבור שזה זיכרון מאוד חשוב והגיע הזמן להרחיב ולספר.

זה הזמן והמקום לחזור ולספר על הרומן שלך עם מפעל ה"זמרשת" הזה.

יום אחד לפני כמה שנים, כשעוד למדת תנ"ך בבית הספר לזקנים "דורות בגלבוע", נהגו לשבת בשורה מאחוריך כמה חברות מקיבוץ גבע שאפילו שרו בגבעטרון. 

אתה זוכר שאחת מהן הייתה נירק'ה רז. מפה לשם סיפרה נירק'ה שהיא כבר לא שרה בגבעטרון אבל לפעמים מתכנסים ותיקי הלהקה ושרים שירים עתיקים עבור משהו שנקרא "זמרשת".

אתה לא ידעת אז על מה מדברים אבל טענת שאתה זוכר כמה שירים מלפני שבעים שנים, שירים שאינך יודע אם הם בכלל הוקלטו, שירים שאפילו בתכנית של נתיבה בן-יהודה ז"ל לא השמיעו אותם. נירק'ה ביקשה לשמוע לפחות אחד.

אתה שרת לה בשקט את השיר המכונה "מרש פועלים" (מופיע במסמך "לפני שאתה שוכח"). אתה לא זכרת ובעצם מעולם לא ידעת מי כתב ומי הלחין את השיר, רק זה שלמדת אותו בבית החינוך בצפון ושאימא שלך אהבה את השיר והרבתה להסתובב בבית עם השיר הזה כל הזמן. נירק'ה לא הכירה את השיר.

מחוץ לשיעור התנ"ך פגשת בעוד חבר ותיק מהגבעטרון, הלו הוא "דנדי".

שרת את זה גם באוזניו וגם הוא לא הכיר את השיר.

אתה לא זוכר איך זה קרה בדיוק אבל כנראה הלשינה עליך נירקה רז באוזני אנשי "זמרשת" וכך זה התחיל.

 

יום אחד צלצל אליך פלוני אביתר כהן.

הוא אמר ששמע אודותיך וקבע להיפגש אצלך בסטודיו. לאחר כמה ימים הגיעו אביתר וחברה אחת ושמה אפרת.

לאחר כמה מילות הכרות וסתם קישקושים התחלת לשיר באוזניו רשימה ארוכה מאוד של שירים מפעם. הבחור נדלק ואמר שאתה אוצר בלום ונדיר של שירים ולא פחות חשוב: אתה שר יפה מאוד.

לבקשתו ישבת ורשמת לפחות 100 קטעים כאלה (שירי גן ילדים, שירי שכונה, שירי בית חינוך בצפון, שירי תנועה ועוד). במשך כמה פגישות הקליט אביתר את כל הקטעים ובנוסף לכך נהג להביא עמו רשימה ארוכה של שירים או קטעי שירים שגילה אצל אחרים והיה שואל אותך אם אתה יודע משהו עליהם.

בדרך זו הצליח אביתר לגאול מהשכחה הציבורית עוד כמה ממצאים עתיקים. 

אתה זוכר במיוחד את השיר "נתנה כבר  הארץ את רוב יבולה..."

את השיר הזה, האמת, גם אתה שכחת ולשאלתו הזכירה לך בין רגע את השיר ששרו לחג האסיף אצלך בבית-הספר. אחרי שהתחיל להיגמר הסיפור עם השירים הישנים שאתה זוכר מפעם הודיע לך אביתר יחד עם פלוני יפתח מזור מהחבר'ה של "השירה העובדת, האובדת" שצריך להקליט גם את השירים שאתה כתבת או הלחנת.

אתה התפלאת על-כך מפני שאתר "זמרשת" עוסק באורך עקרוני רק בשירים של לפני הקמת המדינה. אבל הייתה זאת מחמאה  אדירה כבר מזמן ולאורך כל הזמן אתה מטפח בליבך איזו מן תקוה שפעם יעשו משהו עם כל השירים שלך. (אלה שלפחות שווים  משהו) ושהם לא יישארו רק בראשן של כמה חברות ותיקות מיזרעאל ובראש שלך בלבד.

ערב אחד התייצב פה אביתר בראש משלחת מכובדת מאוד מאוד:

שלומית בן-צור מותיקות הגבעטרון, גלי, זאת מהתוכנית של שירי הארץ ברשת ג', נוגה אשד, מחבורת הזמר – א.ד. גורדון. הגיעו גם מקלידתך ניצן ריבלין פלדמן (זאת שחיים גורי הוא הדוד שלה).

והכי חשובה אשתך הטובה שזוכרת הרבה שירים שלך ושגם הצטרפה לביצועם.

כל הקונגרס הזה התחיל להקליט את שיריך שלך, שיר אחר שיר. 

היו כמה שלא זכרת על-פה ובהיותך עיוור לא יכולת לזכור איך לשיר אותם כמו שצריך.

מה לעשות? תשאלו את אביתר כהן המקליט איך הוא עשה הוציא מכל זה מה. 

עכשיו אנחנו לקראת סוף הפרוייקט הזה. 

 

אין תגובות:

פרסום תגובה