יום ראשון, 5 ביולי 2020

דבורקה שורפת את המוח


 

במוצ"ש האחרון ירדת לסטודיו והתברר שהמחשב התקלקל ואי אפשר לקרוא כלום. צלצלת שוב לאשתך המסכנה,  בקשת ממנה שתיקח אותך הביתה.

היא הגיעה והתחילה לנסוע לא לבית שלכם. לאן זה? שאלת.

היא: לאסוף בחזרה את הציורים על דבורה דראכלר. 

אתה זוכר שפעם פעם שברת את הראש על הגברת הזאת.

שכחת אבל בחיפוש מהיר התברר לך שלא רק שציירת אותה אפילו כתבת עליה קלנועיות חמורית.

אז הנה זה:   

דבוֹרקָ'ה שורפת את המוח. (143)    21.2.03


לפני שבוע היה י"א באדר א' – והופ עבר. לא כתוב באיזה אדר זה י"א באדר.

ליום הזיכרון הזה, כמו לאחד במאי היו המון שירים שכולם שרו בבית הספר או בתנועת הנוער. כל העסק הזה או שדעך או שנעלם, זה אפילו לא מופיע בלוח השנה שעל שולחנך ובמקומו מופיע הפרצוף של המדינה הזאת.

אבל דבורה דראכלר, מספר שלש בשמונת הרוגי תל-חי, שוב שורפת לך את המוח.

עד שלא תצייר אותה וגם תחשוב עליה רגע בקול רם – היא לא תסתלק לך מהראש.


לפני שלושים שנים כתבת מחזה – "דבורה שטרקמן". אפילו ביזרעאל בצעו אותו בערב קריאה. אחר כך ביימת אותו ב"בימת הקיבוץ" וזה רץ למעלה ממאה ועשרים הצגות.

מי שאכפת לה כל מיני דברים הייתה שואלת:

מי זאת דבורה שטרקמן, בדיוק? ענית תמיד:

"לא הייתה". את השם הפרטי של הגיבורה במחזה שאלת (בלי רשות) מדבורה דראכלר, הנ"ל.

בהזדמנות זאת בא לך לתפוס עם העלמה דראכלר שיחת היכרות מחדש:  


אתה: שלום העלמה דראכלר.


היא: הַיי. מאיפה אתה יצאת לי? 


אתה: מפלשתינה-א"י. מהבית-ספר ומהתנועה של החולצה הכחולה. נולדתי שתים-עשרה שנים אחרי שהרגו אותך בתל-חי בי"א באדר, התר"פ. את היית בת עשרים ושש בסך הכל?

היא: בסך הכל. הגעתי מפּוֹדוֹלְיָה שברוסיה. אתה: זה איפה שבֶּרְקָא פּוֹדְקוֹבָה נלחם בטוּלְצִ'ין? איפה שנֵמִירוֹב, גזירות ת"ח  וההיידמקים? איפה שקַמִינְיֶץ פּוֹדוֹלְסְק והפרנקיסטים? 

היא: בדיוק.


אתה: זה גם איפה שהאבא שלי נולד, שלש שנים לפני שעלית ארצה. כשהוא היה ילד אז היו שם בדיוק אותם הפוגרומים.

היא: נכון. אבל שם גם היו, פעם, הבעל-שם-טוב והרבי נחמן מברצלב.  גם העֶבֶד של בַּשֶבִיס זִינְגֶר התרוצץ שם בין הרגלים. מתישהו.


אתה: נולדת ב-1894. מה בער לך לבוא הנה ב-1913? לחטוף פַאלַאקוֹת מהתורכים?


היא: בער לי לבוא בשביל מה שאמרת קודם ובשביל מה שכתוב בתנ"ך. החלום שלי היה להיות פועלת עברייה, ציונית-סוציאליסטית וחלוצה בעבודת האדמה. הגעתי לבדי ישר מכפר בפודוליה אל כפר בתל-עדשים. שם הסתדרתי.

 

אתה: להיות בחורה אחת בת תשע-עשרה עם עשרה שומרים מלוכלכים ורעבים, זה מה שנקרא להסתדר? בזבובים? בבוץ? בחרא, באבק ובזוהמה? 


היא:  כן. מה יש?  הנוּן היחיד היה שאני והחברות שלי היינו צריכות לעשות מרד נשים בשביל שגם אותנו ישתפו בכל דבר.

 

אתה: על זה שתכבסו ותבשלו ותנקו ותגדלו את הירקות, בטח לא הייתן צריכות לעשות מרד. על מה עוד לא עשיתן מרד, אם לא אכפת לך לספר את זה אחרי שמונים ושלש שנים? 


היא: דוּ הַאקְסְטְ אַ צַ'איינֶעק. (אתה מקשקש בקומקום).


אתה: על טרומפלדור יש כמה שירים שאנחנו יכולים לזכור בכל רגע:

"עליי גבעה שם בגליל", "בגליל בתל-חי", "בין איילת ומטולה" ובטח יש עוד. כולם על הגיבור הגידם. איך זה שעליך אין אפילו שיר?

 

היא: עם פרוטקציה של צפורה זייד הגעתי לגליל והייתי בחמארה, בכפר-גלעדי ובתל-חי הרבה זמן. טרומפלדור הגיע מטעם המוסדות רק לזמן קצר. שרה צ'יז'יק ואני כבסנו ובשלנו גם בשבילו. המשוררים אברהם ברוידס,  אבא חושי וזאב ז'בוטינסקי לא חשבו שעל זה שווה לכתוב  שירים.


אתה: אבל זה טרומפלדור שאמר שטוב למות בעד ארצנו. מה את אמרת בהזדמנות ההיא? 

 

היא: צעקתי שחטפו לי את הנשק. אחר כך התפוצצתי יחד עם כולם.

 

אתה: אולי אתן ולאו דווקא הוא, אולי אתן הגיבורות האמיתיות  של תל-חי? טרומפלדור כבר היה קצין בצבא הרוסי והבריטי. הוא ידע מה זה מלחמה. מה היה לשתיכן לחפש שם בתל-חי, בי"א באדר ההוא?   


היא: שלשה דברים.

אֵיינְס: לעשות את כל המשק-בית ובחיוך לגדל גם ירקות ופרחים, שלא יהיה שם כל כך נורא.

צְוֵיי: להוכיח לגברים שובניסטים שבשביל "בדם ואש יהודה נפלה בדם ואש יהודה תקום" – אנחנו טובות בדיוק כמותם, לפחות.

דְרַיי: להתנצל שם למעלה בפני בעל שלא היה ובפני ילדים שלא נולדו על זה שלא היה לי אותם עד גיל עשרים ושש וחבל. עכשיו בַּיי. אני והתולדות צריכים קצת שקט.

==

 

בלי שום קשר מהרת, סתם ככה, לחפש בספר הטלפונים. בן-רגע מצאת ארבעה דראכלרים: אחד בטבעון, אחד בחיפה ושתיים בחולון. עם איזה קשר, נזכרת, פתאום, בעוד שיר:

 

בְּלֵיל י"א בַּאֲדָר

אִישׁ לִפְנֵי מוֹתוֹ אָמַר:

טוֹב לָמוּת,  לָמוּת בּגִיל

בְּעַד אַרְצֵנוּ בַּגָלִיל.

 

את השיר הזה למדת בגן של מַנְיָה וּפְרַנְיָה ברחוב שפינוזה בתל-אביב, לפני ששים ושש שנים כשהיית, בן שלש-ארבע. חינוך אמיתי מתחיל בגיל הזה עם השירים האלה.

 

בקלנועיות  חמורית

דבורה דראכלר הי"ד (1894-1920)

ויבל"א –  אמן.

 

 

תמונה אחת שווה אלף מילים.

 

 

לפני כמה חדשים הלכה לעולמה חברת קיבוץ יזרעאל לא אלמונית בכלל, הלא היא חנה לואיס.

היא לא הייתה בחורה רגילה (אתה הזכרת אותה בכמה עניינים, כשהיית מזכיר הקיבוץ) והיו לה כל מיני שיגעונות.

אחד מהם היה קנאות חולנית לפמיניזם ועוד אחד היה - שיגעון לציורים שלך.

אותם תלתה על כל קירות הבית שלה.

בזמנו עשית סדרה של ציורים על דבורה דְרַאכְלֵר בתל חי. הציורים נוגעים אל הלב ואתה הערכת אותם מאוד. אבל לא רק אתה. גם חנה לואיס. היא התעקשה לקנות את כולם בשביל לתלות אצלה על הקיר.

אחרי שנפטרה התעניינת אצל היורשים מה יקרה עם הציורים האלה ושחשוב לך לדעת היכן יימצאו מעכשיו. מפה לשם אמרו היורשים "טוב, בינתיים תיקח אותם אליך". הגעתם בחושך אל דירתה של חנה לואיס ז"ל ואשתך הורידה את התמונות מהקירות ועכשיו הם שוב אצלך בסטודיו.

 

 

 דיוקן דבורה דראכלר מצוייר על פי צילום מתוך "קובץ השומר". בשלל ציוריך נהגת לשלב כל מיני טקסט, בעיקר בציורי התנ"ך. בכל שלושת הציורים על דבורה דראכלר מפוזרים קטעי טקסט מ"יזכור", משירי י"א באדר ועוד כל מיני.

דרך אגב, יש מישהו שיודע מה פירוש השם "דראכלר"? אז שאולי יגיד לי, אם לא בגלגול הזה אז הבא ?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה