גן הדסה

זכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח

סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב. 

 

 

ועכשיו להשלים את תאור הסביבה. בין רחוב מגידו לכיכר מסריק השתרע שטח שהילדים כינו אותו הכרם (להבדיל מהכרם שבצפון שכונת מחלול).

זה היה הצד המזרחי של דיונת חול ענקית. על הדיונה היה נטוע פעם כרם ענבים ששרידיו  עדיין נמצאו פה ושם. את הכרם חצתה מדרכה עשויה קרשים, שחיברה את רחוב פרישמן לקרית מאיר (אִבְּן גבירול פינת שדרות גולדה).

באמצע הכרם היו שני מאהלים גדולים של ערבים. האחד של סובחי והאחד של סלח - הם ובני משפחותיהם. יום אחד רצח סלח את סובחי. המשטרה האנגלית פינתה משם את כולם. כל מיני יהודים צעירים לא התביישו לגנוב ולשדוד מכל הבא ליד ממה שנותר אחריהם, בסגנון זורבה היווני ובובולינה.

את הכרם לרוחבו חצתה משוכה גבוהה של שיחי הצבר עם הפירות שתוכם אדום. כאן היתה דרך חולית מרחוב גורדון עד כיכר מסריק, שגם היא היתה אז לא יותר ממגרש חול גדול, עד התחלת קינג ג'ורג'.

ועבור לגן הדסה.

רגע אחד!

אמרת שעוד תחזור לסיפור של המגרש המלוכלך איפה שהיה חיים הירקן. על המגרש הזה היו מייצרים המון לבני בטון בשביל כל מי שצריך, וזה מה שזה היה:

מוקדם בבוקר היה מגיע בריון אימים לעבוד שם. הוא היה מתפשט לגמרי חוץ מהתחתוני לודזיה האפורים והנעלי עבודה. דבר ראשון הוא היה משקה ומרטיב את כל הלבנים שעשה יום קודם. זה היה בשביל שיתיבשו נכון ויהיו חזקות.

אחר כך הוא היה ניגש לעבודה. היו שם ערימת זיפיפ וכמה שקי מלט וערימה קטנה של חצץ שומשום. לפניהם היה גזע עבה וכרות של אקליפטוס (כמו שיש מתחת לסדן שך נפחים) ועליו תבנית הייצור של הלבנים. הבחור היה מכין לו על פח שטוח תערובת בטון יבש. ליד תבנית הלבנים היה לו גם מן מכבש יד עשוי מפלטה של ברזל בגודל בלטה, ושממנה יוצא מוט ברזל גבוה שזאת ידית המכבש. אחרי שערבב את הבטון עם את-בנאים, הוא שפך שלושה אתים של בטון יבש אל חללי התבנית. אחר כך הוא הידק וכבש את זה עם המכבש הידני וגם ניקה את העודף לצידי הגזע. לא רחוק ממנו היתה גם ערימה של משטחים קטנים עשויים משתי חתיכות קרשים וכמה לוחות קצרים. בהינף יד היה הבחור מרים את התבנית המלאה, הופך אותה, לוחץ על איזה ידיות ומהתבנית היו נפלטות ארבע לבני בטון מונחות על משטח. את המשטח היה מניח בקרבת מקום וכל זה חוזר חלילה. לאחר כמה ימים היה עורם את הלבנים בערימות ענקיות. ככה היה עושה לבנים כל היום, אפילו בשמש.

אתה זוכר בילדותך כל מיני לבנים. היו לבני חימר אדומות שהגיעו מח"ול. היו לבני סִילִיקָאט לבנות וחזקות, אותן ייצרו פעם בבית החרושת לסיליקאט שהיה ליד רחוב בוגרשוב ואחר כך בראשון לציון. היו לבני הבטון, שעליהם אתה סיפרת עכשיו והיו גם לבני חֲפָאף. הלבֵנים האלה היו עשויות מטיפות קרושות מאיזה חומר לבן שאינך יודע מהו והיו קלות כמו אויר. זה היה אז. היום משתמשים רק בבלוקים.

 

 

  

ועכשו חזרה לגן הדסה.

גן הדסה, למיטב זכרונך, השתרע בין החומה הדרומית, העשויה כורכר, לאורך דרך עפר בוצית שהמשכה שדרות קק"ל. ומשם הרחק צפונה לפחות עד מה שהיה אז רחוב ז'בוטינסקי. בכל השטח שמצפון לגן של אז היו שרידים של פרדס ענקי שנעקר כנראה. אתה זוכר שבכל השטח נראו עיגולי גומות הענק סביב כל עץ. חומת גן הדסה היתה בנויה משדרות קק"ל פינת שלמה המלך מזרחה, עד לעץ הקזוארינה הגדול ששרידיו נמצאים עדיין באמצע כיכר רבין.

משם פנתה החומה צפונה עד לבריכת ההשקייה הגדולה שהפכה בזמנו לבריכת השחיה של תל אביב. מעבר לשביל המזרחי שלרגלי החומה היה בית גדול, ישן מאוד, דו-קומתי עשוי כורכר.

בקומה העליונה גרה זהבה החלבנית עם בנה ובתה. בקומה התחתונה היתה רפת הפרות של זהבה.  אתה זוכר איך בכל בוקר ראית את זהבה נושאת בידיה שני כדי חלב אל פתחם של דיירי השכונה.

הבריכה של גן הדסה היתה גדולה – שבעה עשר מ' על שבעה עשר. עומקה היה כשלושה מטרים. היא היתה עשויה מאבני כורכר וטיח  עבה מאוד בדפנותיה (כמו הטיח של בורות המים העתיקים בכל הארץ). כמאתיים מטר צפונה לבריכה, בתחילת הכפר סומייל, היתה שדרת קזוארינות בנות חמישים שנה ואולי יותר. בצד המערבי של השדרה היתה עוד בריכת השקייה דומה לראשונה, אבל יותר קטנה. בין הבריכה הזאת ומה שהיה אחר כך רחוב יהושע בן נון היתה בריכה שלישית, קטנה מקודמותיה. אתה סבור שאלה היו חלק ממערכת ההשקייה של הפרדס העתיק.

כאן יש משהו שאתה זוכר אומנם במעומעם אבל בטוח שראית. בשבת אחת בבוקר הלכו כל הילדים וגם מבוגרים לצד המערבי של גן הדסה ברחוב יהושע בן-נון קצת צפונה. עמדת מול השטח הענקי שהיה פעם פרדס. עמדו שם בשורה ארוכה מאוד איזה מאה גברים יהודים, גם צעירים וגם אנשים בגיל הביניים. לפי פקודה כל שהיא הם התחילו לרוץ קדימה, כל השורה ביחד. פתאום כולם השתטחו על הארץ. אחר-כך כנראה גם כן לפי פקודה קמו ורצו עוד איזה עשרים מטר ושוב השתטחו. הם גם התגלגלו הצידה והמשיכו להסתכל קדימה.

מישהו מבוגר לידך אמר שיש שם איזה קצין אנגלי שמתרגל את כל העסק הזה. מה שכל הגברים האלה בצעו היה בעצם פזצטא לפי תורת הלחימה של הצבא הבריטי. עד היום אין לך מושג מי ולמה התארגנה כל הסצנה הזאת. יתכן שזה בגלל שצבא רומל התקרב לקהיר והאנגלים התכוננו להלחם בצבא הגרמני שיפלוש לפלסטינה ולשתף בלחימה כל אזרח כשיר. אתה זוכר שכל המבוגרים אז דברו הרבה על טריפולי, על בֶּנְגָזִי, על טוֹבּרוּק ועל אֶל-עַלָמֵיין. מזה היה שם אז בשבת בבוקר? השד יודע!. אולי מן משמר אזרחי של הישוב, שנועד להילחם עם האנגלים נגד הגרמנים.

 

ובחזרה לגן הדסה - הצד הצפוני של גן הדסה של אז, מבריכת השחיה עד השפיץ של פינת שלמה המלך, היה מגודר בעמודי זוית ורשת "חוטברזל". שלוש שנים אחרי שהגעת לגור בסביבה הוקם בצד המערבי של גן הדסה גן החיות של תל אביב. גן החיות הוקף בחומה עשויה לבני סיליקט. בצידו המערבי היה שער הכניסה.

אתה זוכר את "השמן מגן חיות" שהיה מוכר שם נקניקיות  בלחמניות. היה לו ארגז מצופה ניקל שמתוכו היה מוציא את הלחמניה והנקניקיה והחרדל וזה עלה חצי גרוש (הרבה כסף אז). השמן מגן חיות היה פעם זמר אופרה בוינה. הקהל הצובא על שער גן החיות היה מקשיב ונהנה מקול הבריטון הנשמע למרחקים. אתה זוכר שבסיום חג הרמדן היו מאות ערבים, גברים, נשים וטף – לבושים במחלצות מגיעים מיפו ברגל או בדיליז'אנס לצפות בחיות הגן. יחד אתם היו מגיעים מיפו גם  מוכרי פלאפל  הדוחפים את הקיוסק על גלגלים של מרכולתם. הצטרפו אליהם  גם מוכרי כעךּ ותמרהינדי וסוס.  האטרקציה הגדולה בגן החיות ההוא היו האריות. בכל ערב, בערך בשעה תשע, היו האריות פורצים בשאגה. אליהם היו מצטרפים כל השאר – צבועים ותנים, קופים ותוכים. חגיגת השאגות, היללות והצריחות נמשכה כרבע שעה, עד שנהיה שקט.

אתה זוכר איך שפעם שיחקתם כדורגל ואחיך, דן, הלך הביתה לאכול משהו. כשנכנס לדירה מצא במטבח קוף ענקי אוכל מכל הבא ליד. אחיך ברח כל עוד נפשו בו וצעק בקול רועד " הקקקקוף! הקקקקוף! שם הקוף הזה היה שמשון. הוא ברח מגן החיות כרבע שעה לפניכן, וכל עובדי הגן התפזרו בסביבה לחפש אחריו. צעקותיהם של הילדים הגיעו לאזני המחפשים וצוות גדול עם כלוב נכנס לדירה שלכם והוציא ממנה את הקוף.   אתה זוכר שאחד מאנשי הצוות היה השמן מגן חיות, שכבר הפסיק לשיר ולמכור לחמניות ונקניקיות ונהיה אחד מעובדי גן החיות.

ליד בריכת גן הדסה היה עץ תותים ענק שעל ענפיו יכלו לטפס אפילו חמישים ילדים בבת אחת, לזלול תותים ולחזור הביתה עם פרצוף וכפות ידיים וכל הבגדים בצבע סגול כהה. את הצבע הזה היה אפשר להוריד רק אם משפשפים חזק עם חצי לימון. אתה זוכר, שכשהיית בן תשע או עשר נרשמת ללמוד שחייה ב"ברית מכבים עתיד". מדריכי השחייה היו יֶינֶה וטיבי. הונגרים. הם הושיבו בשער הבריכה פולני, עולה חדש, שלא ידע עברית אבל היה אמור להכניס לבריכה רק את מי ששילם את שכר הלימוד. הוא היה יושב בקצה תור ארוך של ילדים לובשי "סליפי" וכובעי שחייה ובודק את הרשימה. על כל ילד שלא שילם היה צועק בקול גדול: "הולך הביתה!".

כל הילדים כינו את  האיש המגעיל הזה "הולך הביתה".  בריכת השחייה שימשה את כל מועדוני הספורט וגם את בתי הספר בתל אביב. אתה זוכר איך שהגעתם לבריכה מבית הספר ועשיתם שם את "אות הספורט". שומר הבריכה היה איש נחמד ושעיר ששמו הָנְס. הוא הכיר את ילדי השכונה ונתן לכם להכנס ולשחות בחינם לפני שבע בבוקר. אתה זוכר איך בחופש הגדול הייתם מגיעים לבריכה, רועדים מקור אבל מאושרים לשחות שם בלי כסף.

כשהיית בן שש-עשרה היו כל החבר'ה מהתנועה המאוחדת מתפלחים לבריכה באמצע הלילה ומשתוללים כהוגן. אתה זוכר היטב ששדירת הקזוארינות שמצפון גן הדסה שימשה מקום בילוי לחברי תנועות הנוער וגם לקומזיצים. פעם אתם גנבתם תרנגולות ממשק הפועלות וניסיתם לבשל ולאכול אותן שם בקזוארינות, אבל אתם לא ידעתם איך מורטים ואיך מכינים תרנגולת לבישול . אז זרקתם הכל והלכתם הביתה. אתה זוכר שלילה אחד נשמעה יריה מכיוון גן החיות, ואתה זוכר שלמחרת  נמצאה על קיר גן החיות מודעה של מחתרת שהכריזה שכאן הוצא להורג בוגד אחד.

גן הדסה עצמו היה מוקד ידוע ומפורסם לכל זוגות האוהבים, לסוטים למיניהם ולחברי תנועות הנוער. רשת של שבילי כורכר נפרשה לאורכו ולרוחבו, לרבות ספסלים עשויים מסֶנָדוֹת. מעצי גן הדסה הייתם מכינים מקלות קפא"פ. זה כמובן, אם שומר הגן, זה שקראתם לו  מוישה שומר גן הדסה, איש רזה להחריד, לא היה תופס אתכם בשעת מעשה.

אתה זוכר איך פעם, דווקא בצהרים, שיחקתם בגן הדסה ומצאתם שם בחור ובחורה. הבחורה לבשה רק קומבניזון וגם הבחור לא היה כל כך לבוש אבל הם לא נבהלו מכם ואפילו קשקשו אתכם שעה ארוכה. אתה זוכר איך סוטים למיניהם היו מסתובבים בגן הדסה במטרה לאונן מול ילדים או להטפל לשמרטפיות שלקחו את הילדים לגן הדסה.

 

בסוף מלחמת העולם השניה הפך גן החיות לאתר של קברט בלילות שבת. אתה זוכר את הופעתו של הזמר פבלו סלובנסקי, שחזר מהצבא הבריטי ושר בקול גדול את השיר "ככה, ככה, ככה כך ולא אחרת..." אתה זוכר שבסוף אחת ההופעות התגוללו שם הרבה שיכורים ופבלו סלובנסקי, עם פנס אדיר על מצחו, נפל שם והקיא את כל קרביו. אתה זוכר שבערב הקברט הופיעה רקדנית בריקוד בלט קלסי ואתה זוכר שהיה שם קוֹנְפְרַנְסְיֶה  שכינה את עצמו בשם המוזר "צֶ'פִּיפּוֹ". הוא נתן בעצמו הופעה שבה שר את YOU ARE MY SUNSHIN פעם ברצינות ופעם בסגנון שירים איטלקיים, אותם שמע כשהיה באיטליה בצבא הבריטי.

עוד הערה. ככל הזכור לך, היה גן הדסה גם מקום עבודתן של זונות. אתה זוכר שפעם הלכת לתומך בשביל המרכזי של גן הדסה. מולך הגיחה חבורת צעירים וצעירות עליזים ומתבדחים. כשעברת על פניהם שאלה אותך בקול רם אחת מהבחורות: "הי אתה, רוצה לזיין?" אתה נבחת בחזרה "לא!" והמשכת ללכת. עד היום אתה זוכר את כולם שם מתפוצצים מצחוק.

גן הדסה היה גם מקום מסתור לאימונים בנשק של כל המחתרות.

 

הנח לזכרונות  מגן הדסה וחזור אליהם אחר כך. אולי