קריאת ביניים

קריאת ביניים:

אתה עדיין לא מצליח להשתחרר מהלבטים בכל מה שנוגע למסמך הזיכרונות הזה. את מי זה צריך לעניין? מה פתאום בא לך לכתוב את כל זה לפני שאתה שוכח?

מדוע אתה בוחר לכתוב דווקא על הדבר הזה, ולא על הדבר ההוא?

המושג "דבר" זה משהו מוגדר, ברור ומובחן מדברים אחרים.

אם אתה רוצה לכתוב דבר דבור על אופְניו אז צריך להיות ברור על מה מדברים ועל מה לא.

למשל - רצוי מאוד ש"לפני שאתה שוכח" , תכתוב ותספר כמה שיותר על מה שאתה זוכר שאירע או על מה שקרה ופחות ופחות פילוסופיה על מה שאתה חושב על מה שקרה. וגם צריך שיהיו לזה התחלה, אמצע וסוף. ועוד כל מיני שאלות, למה ולמה ולמה, כל מיני דברים. התשובות שנתת עד עכשו אתה וגם אחרים לא פותרות את הבעיה.

איך קראת לזה? חיבוטי מעיים.

וקצת באותו עניין. בימים אלה אתה שומע ספר על אריק שרון, ספר שכתב איש סודו – דובי וייסגלס. זה די מעניין לשמוע כל מיני דברים שאף אחד לא ידע. מה שהכי מעניין זה התשבוחות שכותב הספר מחלק לעצמו, על חלקו בעלילות אריק שרון.

טוב, אז לא רק אתה עושה את זה בעצמך. 

 

ב-1975, אמצע תקופת המזכור שלך בקיבוץ, פנו אליך מועדת התרבות של ברית התנועה הקיבוצית, כמה אנשים ובראשם דוד רבן, הוא פרידל הנודע, איש מעיין צבי בהצעה להצטרף לצוות שיקים שלוחה של "בימת הקיבוץ" בצפון הארץ. זה קרה אחרי מלחמת יום כיפור, שכתוצאה ממנה התפרקה והתחסלה "בימת הקיבוץ", שהייתה עד אז ופעלה ממשרד בבית ההסתדרות בתל-אביב. למה זה קרה?

מה שסיפרו לך זה שבימת הקיבוץ הלכה לכל הרוחות גם בגלל מלחמת יום כיפור וגם בגלל ברדק ומריבות בלתי פוסקות בין השחקנים לבין ההנהלה, שהיתה  אז בראשותו של יוסף נצר. 

אתה לא זוכר למה פנו דווקא אליך. קשריך עם בימת הקיבוץ היו מעטים ביותר.

אתה עסקת, חוץ מבלהיות המזכיר של קיבוץ יזרעאל, גם במשרת מרצה מן המניין לאומנות התאטרון באוניברסיטת חיפה, שלוחת אורנים.

אם כבר להזכר גם בזה, אז החברה לאה הדומי מרמת יוחנן זִמנה אותך לשיחה ב"אורנים" ובקשה שתרצה על תאטרון בשנת הלימודים הבאה ואולי עוד. כך מפני שהמרצה הקבוע ברח לשנת השתלמות בחו"ל ולא השאיר מחליף. גם פה אתה לא זוכר מדוע פנו דווקא אליך, וגם איך יכול להיות שסתם אחד שהוא רק b.a. רשאי להרצות מן המניין יחד עם פרופסורים.  אתה לא זוכר מדוע אבל הסכמת.

בשנה הזאת היו תלמידיך רובם מהחוג ללימודי אנגלית. הכיתה הייתה מלאה בלמעלה משלושים סטודנטיות וסטודנטים. לכולם התברר שיש פה מרצה שמפליא לעניין את השומעים בהמון אינפורמציה על תולדות התאטרון וגם עושה המון פרצופים מצחיקים. חיש מהר נפוצה השמועה על המרצה המעניין הזה ולכיתה התווספו כמה מראשי הפקולטה (למשל – רות גפן-דותן) שטענה שהיא באה להרצאות האלה "בשביל הנשמה". זאת מן מחמאה כזאת.

הסיפור עם "אורנים" הסתיים בתחילת השנה השנייה. "אורנים" הורידו אותך מהחוג לאנגלית ושמו אותך בסתם מקצוע בחירה נוסף לחוגים הראשיים. אז הגיעו איזה ארבעה סטודנטים לא רציניים ואתה הודעת לאוניברסיטה הזאת שחבל על הזמן שלך. בהזדמנות זאת שאלת שם במשרד מה היא בעצם משכורתך? ענו לך שזה שמונה לירות ליום, לפי המקובל. אתה התאפקת שלא להתפוצץ מצחוק אבל הודעת שבענייני תאטרון אתה לוקח מאה דולר לחזרה של שלוש שעות.

הם נפלו מהכיסא ולפני שקמו אתה כבר היית בחוץ – ושלום לאקדמיה.

עכשיו לחזרה לבימת הקיבוץ.  יחד איתך זומנו בהקמת הסדנה הצפונית עמי השרוני, אסף אור ז"ל, יעקב מורג וטוּטוּ (דוד רונא) ז"ל. הייתם חמישה במאים ושחקן אחד. (טוטו).

כבר בישיבה הראשונה התברר שההרכב הזה נובע מכך שההנהלות בתנועה הקיבוצית התייאשו מהמריבות בין השחקנים לבין עצמם וגם בינם לבין ההנהלה האמנותית. עכשיו נקבע פחות או יותר שהצוות הזה, ולא שום הרכב אחר, יהיה אחראי על כל מה שנעשה בסדנה באורח דמוקרטי בלי שום "מנהל" מעל כולם.

ברית התנועה הקיבוצית תממן את כל הדרוש לקיום הסדנה וההצגות. זאת בהתאם לפרוט של הוצאות מוסכמות. באותה ישיבה ראשונה, שהתקיימה באולם התאטרון  של קיבוץ יפעת (תרומתו המבורכת של עמי השרוני, חבר קיבוץ יפעת לפעילות הסדנה), בלטה מיד תלונתו של השחקן טוטו על כך שאף פעם לא מתחשבים בשחקנים, שהוא היחיד המייצג אותם. קשה לזכור מה היה תוכן הישיבה ההיא. אתה זוכר שכל אחד מן הנאספים התבקש להביע את דעתו על מהות הדרך האמנותית והארגונית של הסדנה המוקמת.

אתה טענת כך:

א.  הסדנה תפעל עבור חברי הקיבוצים מכל מקצועות התאטרון – משחק, בימוי, מחזאות, תאורה, תלבושות וכו'. 

ב.  הסדנה תפעל, קודם כל, ברחבי התנועה הקיבוצית ועם ניתן אז גם מחוצה לה. 

ג.  הסדנה תעדיף להציג רק מקור, מחזאות קיבוצית, עברית ויהודית. לדעתך היה זה המניפסט היחיד שבעקבותיו יש מקום לבימת הקיבוץ במרחב המחייה של התאטרון בארץ.נדמה לך שגם עמי השרוני, אסף אור ויעקוב מורג הסכימו לניסוח הזה. רק טוטו לא קיבל אבל, בינתיים, לא התעקש על משהו אחר.

 

כשהיית קטן עוד בבית החינוך לימדו אותך שיר על חיל צבא.

כשאתה בודק את זה היום בזמרשת, מתברר שאת השיר הזה חיבר חיים נחמן ביאליק בכבודו ובעצמו. לפי דעתך זה היה כשהמשורר ישב בברלין וחיבר שירי ילדים. מזה יוצא שחיל הצבא המופיע בשיר, יכול להיות צבא רוסי או צבא פולני או צבא גרמני, כולם מלפני מאה שנים.

 

גדוד בעיר

 

מילים: חיים נחמן ביאליק
לחן: סימון בר-זמרא

כָּל הָרְחוֹבוֹת אָז רָעָמוּ,
כָּל הַמְּבוֹאוֹת הָמוּ, הָמוּ
עֵת שֶׁבָּא חֵיל צָבָא
בָּרִאשׁוֹנָה אֶל הָעִיר.

בַּחֲצוֹצְרָה:
תְּוּ-תּוּ-תּוּ-תְּרָה!
בֶּחָלִיל: לִי-לִי-לִיל
בֶּחָלִיל: לִי-לִי-לִיל!
וּבַתֹּף – קוֹל עָז, קוֹל רָם,
וּבַתֹּף – קוֹל עָז, קוֹל רָם:
בִּים, בָּם, בָּם –
בִּים, בָּם, בִּים, בָּם, בָּם!
בִּים, בָּם, בָּם –
בִּים, בָּם, בִּים, בָּם, בָּם!