ועכשיו לאחד מהזכרונות על מה שעשית במילואים (1962):
תיכף עם שובך מחו"ל נשלחת לקורס תותחני נ"ט. הקורס התקיים במחנה "דורה", אז באמצע דיונות חול והיום באמצע נתניה. יצאת משם רב טוראי, מפקד תותח 6 ליטראות נגד טנקים. לא כל מה שהיה בקורס זכור לטובה. בסוף קורס התותחנות קבלת דיפלומה של מפקד תותח. על החתום היה אחד, אריאל שרון.
פעם בקשה נכדתך נעמי סופר לכתוב בשבילה משהו לבית הספר בנושא
"מה סבא שלי עשה במלחמות".
אז במקום לחזור ולספר על הקורס בדורה אתה מביא את מה שכתבת בשביל הנכדה שהיתה בכיתה ב' לפני כ-10 שנים (2005):
סבא של נעמי שהיה פעם תותחן
הסבא של נעמי הוא בקיבוץ. הקיבוץ של הסבא של נעמי נמצא בעמק יזרעאל והוא קרוב לגבול עם הפלשתינים.
על מנת להגן על העמק מפני סכנות של מלחמה, אירגן צ.ה.ל את הישובים
ב"הגנה מרחבית". חברים יצאו ללמוד כיצד מניחים מוקשים, כיצד לצפות במטוסי אויב, כיצד להקים קוי טלפון צבאיים וגם כיצד להשתמש בתותחים נגד טנקים.
הסבא של נעמי נשלח למחנה צבאי בשם "דוֹרָה" שליד נתניה.
שם היה בית-ספר לתותחנות. במשך חודש וחצי למד הסבא של נעמי איך לירות בתותח. לימוד הירייה בתותח כולל כל מיני דברים:
1. להכיר את כל חלקי התותח.
2. כיצד להכין את התותח לירי כדי שיפגע במטרה.
3. לחפור לתותח שוּחָה (בור) שממנה יורים.
4. איך להסוות את התותח, זאת אומרת להסתיר אותו מעין האויב.
5. איך מטעינים את התותח בפגז וגם איך יורים.
6. איך לנקות את התותח אחרי השימוש.
התותח שבו השתמש הסבא של נעמי היה תותח אנגלי מימי מלחמת העולם השנייה.
זה היה תותח 6 ליטראות (משקל הפגז) שקוטר לועו היה 57 מילימטר.
התותח הזה היה יכול להשמיד טנק ממרחק 1200 מטרים.
אפשר היה להשתמש בו גם נגד חיל רגלים (עם פגז נפיץ).
את התותח הזה היה אפשר לגרור ביד בעזרת ארבעה אנשים, אבל גררו אותו עם רכב צבאי שקוראים לו "קומנדקאר".
צוות התותח מנה ארבעה לוחמים: מפקד, מפעיל, טען ומגיש פגזים.
הירי בתותח היה מתבצע כך: מפקד הצוות מזהה את המטרה וצועק, מ ט ר ה!
מגיש הפגזים מוסר פגז לטען, הטען דורך את התותח וטוען את הפגז בפי הבליעה של הקנה וממתינים. כאשר המפקד צועק "אש!" אז יורים.
רעש הירייה הוא חזק נורא וכולם מוכרחים לשים אטמים באוזניים.
המלחמה היחידה שסבא של נעמי השתתף בה כתותחן הייתה מלחמת ששת הימים. לקראת המלחמה יצא סבא של נעמי עם התותח למקום שקוראים לו מוּקֵייבְּלֶה, מול העיר ג'נין הפלשתינית. שם התחפר הצוות במשך כל הלילה עד שבבוקר היה התותח מוכן למלחמה ומוסתר כראוי. דווקא במקום ההוא לא היתה אז מלחמה ולא היה צריך לירות.
* * *
ועכשו עוד שיר שהיו רוקדים אותו בקן התנועה:
בָּרְחָה מִבֵּית אָבִיהָ
בָּרְחָה אֶל הַקִּיבּוּץ
לללללה ללללה לללה ללללה
זיכרון קצת מצחיק על בן-גוריון, על חגי שלהבת ועליך.
אחרי שחזרת מחו"ל היה חגי גזבר המשק. הוא שימש גם כנציגכם בכל מקום. כך מפני שהמזכיר של אז, טיוחכה או רפי שלף ויתרו על התענוג.
יום אחד בא אליך חגי ואמר:
"שמע, תעשה לי טובה ותיסע במקומי למרכז (ועידה מצומצמת) האיחוד שיהיה בקיבוץ במשמר השרון.
זימנו אותי אבל אין לי זמן להשתתף. אתה היית בזמנו נציגנו במרכז אז בטח תדע מה לעשות שם".
נסעת לשם והתיצבת במזכירות המרכז, אמנון בקר מיזרעאל.
הישיבה התקיימה בחוץ מתחת למין סוכה. כולם ישבו על ספסלים מקרשים וחבילות קש מול במה צנועה ליו"ר ולנואמים.
אחד מנושאי המרכז היה מצב היחסים בין האיחוד להסתדרות. קצת מגוחך בעיניים של היום, אבל אז זה היה מוקד אמיתי ומעורר ענין בציבוריות תנועת הפועלים בארץ.
כמה ימים קודם לכן נודע ברבים כי הנהגת ההסתדרות (מפא"י כמובן) החליטה לדחות את הבחירות לועד הפועל. ככה בגלל מצב הכוחות בפוליטיקה הפנימית בהסתדרות.
אתה ביקשת רשות דיבור ואמרת בפני הקהל ש"משהו רקוב בממלכת ההסתדרות ושהועד הפועל חייב לקיים בחירות בזמן, וגם להיות ראוי להבחר בשנית בכל זמן ובכל עת".
זה היה קצת מחוצף אבל לא עורר הדים מי יודע מה, חוץ מכמה חיוכים.
כשחזרת לאיפה שישבת נוכחת שבקצה הסוכה יושבים שני אורחים מפורסמים:
בן-גוריון ראש הממשלה ומזכירו יצחק נבון.
בימים ההם היתה ישיבת "מרכז" איחוד הקבוצות והקיבוצים ארוע חשוב.
כל מיני סלברטיז ממפא"י מפלגת השלטון, היו מפגינים נוכחות, כאילו שמה שאומרים שם נלקח בחשבון אצל המנהיגים.
אחרי ישיבת המרכז הוזמנו כולם יחד עם הרבה חברים מהתנועה לאסיפת-עם באמפי תאטרון שהוכן לשם כך, כדי להקשיב לנאום הגדול של בן-גוריון על המצב.
נדמה לך שזה אירע בזמן שה"פרשה" התפוצצה שוב ולבן-גוריון היה מה להגיד לציבור החשוב הזה.
כשהשתרר שקט קם בן-גוריון והודיע באוזני כל האלפים שהתקבצו שם שיש לו דברים לומר אבל קודם כל הערה על דברי חגי שלהבת במרכז, שאמר "שמשהו רקוב בממלכת ההסתדרות".
במשך כשעה וחצי התרגז בן-גוריון וטען שמעולם לא הייתה ההסתדרות חזקה יותר, ראויה יותר ודמוקרטית יותר. ומי זה חגי שלהבת הצעיר מקיבוץ יזרעאל החוצפן המעז לדבר כך על ההסתדרות הכללית של פועלי ארץ ישראל, אותה הקים בן-גוריון בכבודו ובעצמו לפני המון שנים.
אחרי האירוע סיפרו לך שבן-גוריון קרע ברוגז את כל ראשי הפרקים שהכין לנאומו ולא פחות משעה וחצי הוא צעק ורתח על חגי שלהבת מיזרעאל.
למה? מפני שבמזכירות המרכז התבלבלו ומסרו לו את שם הצעיר המחוצף מתוך רשימת חברי המרכז ולא מתוך הרשימה של מי שבאמת הגיע אותו בוקר, הלוא הוא אמנון בקר בכבודך ובעצמך.
השערורייה היתה כל-כך גדולה שחגי המסכן נמנע מלהכנס אל בית האיחוד ואל שום מוסד ציבורי הרבה זמן לאחר מכן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה