יום ראשון, 21 ביוני 2020

קצת מוסיקה

זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח


סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב.

 

 

עכשיו אתה חוזר לעיסוקיך כמלחין.

 

ההרגל לכתוב פזמונים וגם שירים, תוך שימוש במנגינות שאולות כמסורת תנועות הנוער, לפיו נהגת גם אתה, במשך כמה שנים, היה לך לזרא.

בעיקר מפני שרצית לעשות  מ ק ו ר  בכל יצירה אומנותית, פרי רוחך, ככל יכולתך. גם מפני שמתישהו אמרת לעצמך "מנגינות כאלה גם אתה יכול לחבר".

לפני שאתה שוכח, הלחנים הראשונים שחיברת היו דוקא לחתונתם של רחל אשכנזי ונָמִי (נחמן) בהרב.

השיר על נמי עסק בעיקר בכך שיש לו דמיון משוגע ושהוא סתם מספר ספורים שאין להם שום קשר לאמת ולמציאות. השיר על רחל אשכנזי היה דוגמה ראשונית לשירים שנהגת לכתוב לכבוד כל כלות בחתונתן.

השיר הזה הושר בפי רבים בקיבוץ ועליו נאמר ש"מה פתאום חיבר את זה אמן? זה לא יכול להיות".  

 

מעולם לא הייתה לך השכלה מוסיקלית כלשהי, להוציא את שעורי החלילית (זה היה מן חליל מבקליט שחורה, שדומה יותר לאוקרינה מאשר לחליל) בביה"ס העממי.

כשהגעת ליזרעאל התגלגל לידיך אקורדיון "הוֹנֵר" שהושאר פה אחרי שראובן אורני עזב. ניסית ללמד את עצמך לנגן על האקורדיון הזה לא בהצלחה גדולה.

בשנת 1954, כשהיית מדריך קומונה בחיפה, ניסית שוב ללמוד לנגן באקורדיון. לאחר כמה שיעורים, העיר לך, בטאקט, המורה הקשיש, שכל מה שפעם אולי תוכל לנגן זה פולקה וקרקוביאק.  לנגן ממש - לא.

לנגן ממש צריך ללמוד מגיל שלוש או ארבע ולא בגילך.

כשחזרת מהתנועה חזר  ועלה הרעיון להלחין מנגינות ב"עצמך", בעידודם של אריק איילי ועודד חצרוני, אז חברי קיבוץ צעירים מהכשרת "כנרות".  

לחתונה של שלומית ורפי, הלחנת  את המנגינות, בתקווה "שאיש לא ירגיש שאתה   המצאת  את זה".

אז הלחנת  את השירים "שירו לגביע" ו"אין דבר פשוט יותר" (את האחרון הלחינו  עודד חצרוני ואריק איילי). 

גם את הפזמון לרפי ויזר (לחן-עודד) וגם את השיר לשלומית (מנגינה-אמנון בקר)

 

ב"ניחוחי חציר", בקול ישראל, שודרה, אחר כך, חתונה טיפוסית של יזרעאל.

את השיר "שלומית"  שרה, בערב ההוא, שלומית גלעדי בעצמה בקול אלט חושני, (שלומית ז"ל).

השיר הזה נהייה להיט אצלכם.  בהתחלה "לא שמו לב שהוא לא טוב".  אחר כך ציפו ממך לכתוב ולהלחין עוד.

אחרי שהלחנת את  כל שירי חג ה-10 וחג ה-15 ליזרעאל ועוד שירים רבים לחתונות, הגיע פעם למשק, מאיר הרניק, ז"ל. במשך שנים היו הוא ומקהלת "רננים" מקיימים את "שירו שיר" בהדרכת מאיר הרניק – תכנית קבועה של זמרת מקור ב"קול ישראל".

בתכנית רדיו זו חזרו ולימדו והשמיעו שני שירים שכתבת והלחנת:  "הביא לי הרוח" ו"בלדת שיר הערש".

נחום היימן עיבד והקליט עם הגבעטרון את "שיר יין" שהלחנת למילותיו של עומר כייאם. 

כמו כן את "הביא לי הרוח"  ואת "שלכת" (שזכה לכמה ביצועים)  עם חוה אלברשטיין, גם את "בלדת שיר הערש" עם חדוה ודוד.

הזמרת הדסה סיגלוב הקליטה אחד משירי חג ה-10, "ונטע במקומו".

השיר "עם ערב במרומי גבעה" הושר אין-ספור פעמים אצלכם בקיבוץ וגם זכה לעיבוד ולביצועים יפהפיים על ידי סטאס ואנה גברילוב, העולים החדשים מרוסיה. שלישיית "המעפיל"  הקליטה  שיר שבת, עם מילותיך.

 

אחד השירים האחרונים שהלחנת, היה "אלַ­י שָׁלָל תוּבָלי" מתוך המחזה "דבורה שטרקמן".  

עיסוקך בהלחנה דעך, בעיקר מפני שהתברר לך, בדרך הקשה, שאין מקום למלחינים חסרי השכלה מוסיקלית, שאין להם "הרכב כלים" משלהם, אתו הם מסוגלים להופיע או להכין תקליט שדרים וכולי.

 

בסך הכל הלחנת עשרות מנגינות. רובן לא זכו לביצוע הולם.

חבל.  היה נחמד מאד מאד.

 

עד היום שואלים אותך איך זה יכול להיות שהלחנת בלי השכלה מוסיקלית, בלי לכתוב תווים ובלי לשלוט בכלי נגינה כל-שהוא. אז ככה: אין לך מושג איך עשית את זה. אתה זוכר ויודע שבדמיונך המוסיקלי "המצאת" מנגינה למילים שחיברת.

את זה היית מנסה לנגן על הקלידים של האקורדיון הישן שהיה לך. אחר-כך היית מלמד את המקהלה או את להקת הפזמונים או את הזמרת לשיר את זה.

אתה גם ניסית לעבד כמה מנגינות לשניים, שלושה קולות. בחג ה-10 זה אפילו הצליח.

אף על פי שהמורה הרומני הזקן בחיפה הטיל ספק ביכולתך המוסיקלית הצלחת, לפני הנסיעה לדרום אפריקה ב- 1959 להלחין עשרות מנגינות לשירים ולפזמונים. ביניהם את המנגינות לחזיון "גל אבנים" ועוד חמישה פזמונים, את "שישה בלירה", "אתמול כשנסענו לבנות", "השכמה לאגסים", "שיר לסדרן העבודה" ואת "פזמון לתרבות". אתה עדיין לא מפרט את הכל. בכל אופן ועוד פעם, היה נחמד.


הזכרת הרבה מהתקופה בה הדרכת בתנועה המאוחדת בחיפה. 1954-1956. עוד אירוע של חצי טוב חצי לא טוב, זכור לך מאז:

לכבוד עצרת של התנועה בכל הארץ התבקשת לכתוב איזה שהוא מופע או מחזה שיוצג שם (בכפר בלום) ע"י החניכים מאזור הצפון.

ישבת כמה שבועות בקומונה וחיברת מן פואימה  שעיניינה החזון של החינוך התנועתי. זאת הייתה מסכת עזת מבע וגם נמלצת ביותר.

את המופע היה אמור לביים במאי חיפאי נודע, רפי בלגור. הוא קרא את הטקסט שכתבת ואמר שזה יפה אבל זה לא ניתן להצגה. במקום מה שאתה כתבת הוא הציע להציג מחזה של פינסקי, "הממציא ובת המלך" בתרגומו של שמשון מלצר. אתה הסכמת.

לאחר כמה שבועות הביא לך רפי בלגור את הטקסט בכתב יד. כתב היד של שמשון מלצר היה באותיות ענקיות ומיוחדות למי שהיה כנראה קצר רואי. אתה הדפסת והבאת למזכירות התנועה לידיעתם. מזכיר התנועה, אהרון גורן, נתן את המחזה לבדיקה למישהו שהיה פעם חבר קיבוץ צרעה וגם כתב את תוכנית ההדרכה לשכבת הגרעינים. מה שמו לעזאזל, שכחת.

ההוא קרא את המחזה ואמר שזה לא שווה כלום אבל אתה החלטת שזה מה שיוצג, נקודה. בפגישה עם מועמדים להשתתפות בהצגה התאכזב רפי בלגור מזה שלא מצא בין החניכים את המועמד לתפקיד הראשי – הממציא.

בלי למצמץ הוא פנה אליך והציע שאתה בעצמך תשחק את התפקיד.

משום מה רצית כנראה לעבור את החוויה ולהופיע בהצגה.

דרך אגב בתו של המלך, תפקיד די מרכזי, שוחק ע"י החניכה רות עולמי שהפכה כעבור שלוש שנים להיות אשתך. החזרות עם רפי בלגור היו שיעור מצוין במשחק ובבימוי.

ההצגה היתה מוכנה, כולל הבגדים והתפאורה אבל אז היו התקפות של פאדיון בכל צפון הארץ ומזכירות התנועה פשוט ביטלה את העצרת.

כל המסופר לעיל נזרק לפח. זה מצטרף לחויות דומות שעברו עליך כמחזאי וכבמאי עד 1990 כשהצגת בפסטיבל תאטרון הקיבוץ את "שתי דקות אדג'יו".   

 

הערה של בעל הבלוג -

פרוייקט "זמרשת" להצלת הזמר העברי הקדום הקליט ותיעד והעלה לאינטרנט 112 שירים בביצועו ובקולו של אמנון בקר. כל השירים מהתקופה שלפני קום המדינה. אמנון שר את כולם מהזיכרון בדיוק מפתיע. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה