יום ראשון, 5 ביולי 2020

בוקר טוב קום כבר


 

לא יועיל. נגעת גם בחג החמישים ליזרעאל וגם במערכון מעולם התאטרון.

אז נגעת – נסעת.

להלן שני קטעים נוספים מהטקסט של המחזה לחג החמישים (שלא הוצג) ולמי זה בעצם אכפת?

זה בהחלט יכול להיקבר עם עוד מליון ניירות שמילאת בחיים בלי שמישהו ישים לב.

אם כך, אכפת לך שלפחות בזיכרונות שאתה מוריש, אתה לא בטוח למי, אז שיהיה למחזה הזה איזה שהוא זכר.

במשך ה"לפני שאתה שוכח" הזכרת יותר מפעם אחת את המרפסת המיתולוגית של "חדר האוכל צריף" שהיה בהתחלת הקיבוץ.

פעם היו לקיבוץ שלך מטעי אגסים. זה היה גם הווי גדול ועשיר של חוויית חלוציות ששייך למתי שכל החברות והחברים עבדו בשדה ובמטעים בלי שום פועלים שכירים.

זה גם היה בתקופה שבה נודע קיבוץ יזרעאל כקיבוץ עני ומסכן, בלי גרוש על הנשמה ועל התחת.

אז התחילו לחפש גם תעשייה במקום להישען רק על חקלאות.  קצת מכל זה מופיע במערכון על המרפסת ההיא.

אגב, המחזה כולו איננו מופיע באתר האינטרנט שלך. אולי היה צריך לצרף גם אותו לשם?

ועוד אגב – המסופר להלן התרחש בזמן הקדנציה הראשונה שלך כמזכיר הקיבוץ.

יוצא שאתה יושב טוב טוב על המרפסת הזאת אפילו ששמך לא מופיע.

 

 

(מתוך מחזה לחג ה-50 של קבוצת יזרעאל שלא הוצג)

(מרפסת חדר האוכל הישן, יענקלה, זאביק, מירה, מוישה, ג'ראלד)


מוישה: מישהו יודע מה זה בּוּשֶה-תוּמָא?


זאביק: נשמע כמו פורנוגרפיה צרפתית.


מירה: זאת שיטה מיוחדת להכפיל ולשלש יבולים של אגסים.


יענקלה: לא מספיק עם הגיוסים לגֶ'נְטִיל? עוד פישלוש אגסים? מי צריך את זה!!?


מירה: אתה צורח כל הזמן לעקור לעקור את האגסים. אז פה יש שיטה להוציא מאותם דונמים ואותם עצים ששה ושמונה טון לדונם עם לא יותר כוח עבודה. פשוט, מכופפים את הגזעים לפחות מארבעים וחמש מעלות. הפריחה עולה ישר למעלה. יש יותר מרחב מחייה לפירות והתנובה גדלה. גם לא גורמים לעץ לצמוח לגובה ולא צריך סולמות קטיף. כבר ניסינו כמה עצים בעונה שעברה. זה עובד.


זאביק: או שמחליטים ללכת על תעשיה או שאנחנו תקועים עם החקלאות הזאת  עמוק באדמה. אתם לא תופסים? הירקות עברו כבר לשטחים. הממשלה הזאת הולכת לאפשר יבוא פירות  והסינים זורעים כותנה על מיליוני דונם. למה אנחנו מחכים ? מי בכלל ימשיך לקטוף אגסים ואשכוליות? מזל שעם סלק הסוכר גמרנו.


מוישה: גמרו לנו, יותר נכון. ומה פתאום אלקטרוניקה? זה, למשל, גם כן משהו שאין לו עתיד. למה רוצים ללכת על זה?


ג'ראלד: מוישה, מאיפה אתה יודע שאלקטרוניקה, אין לה עתיד? אתה בכלל יודע מה זה אלקטרוניקה?


מוישה: חשמל תחת מיקרוסקופ. אנא עארף?! אבל היועץ הזה שדוחף אותנו להתחיל לעבוד בשביל אלרון ולהקים בחדר האוכל הישן מפעל ולנסות לייצר מכשיר לספירת דם ואוסילוסקופ, השד יודע מה זה, וספקי כוח אלקטרוניים, אז היועץ הזה לא כל כך מוצא חן בעיני.


ג'ראלד: מפני שהוא מדבר לענין ובעיקר – לא מבטיח כלום.


יענקלה: נכון. אפילו הוא טוען שזה ייקח לנו שנים עד שנתחיל להרוויח באמת. איפה יש לנו זמן אם חסר לנו עכשו לפחות ארבע מאות אלף לירות בשוטף ועם כל החובות האלה? אנחנו צריכים תעשייה של מכונה אחת גדולה שבמכה אחת תרוויח הכל. למה לא פלסטיק?!


ג'ראלד: פלסטיק זה הרבה סירחון, מעט כסף והמון פועלים. אם יהיה לנו מפעל אלקטרוניקה רציני, עם פיתוח וכל זה, אז יהיו פה גם אנשים על רמה ועבודה גם לאינטלקטואלים, לא רק לעובדי אדמה.


מירה: תשמעו את הפרופסור...

 

את השיר הבא חיברת (מילים ולחן) כבר בשנת 1958, ממש בתחילת דרכך כמלחין. השיר בוצע ע"י להקת פזמונים בחג ה-10 של יזרעאל. זה הוא בהחלט אחד השירים ששרדו לאורך כל השנים ואפילו עכשיו שרים אותו לפעמים. יש בו מן הניחוח של יזרעאל המוקדמת. נדמה לך שבמסמך הזיכרונות הזה נמנעת כמעט לגמרי מלהזכיר ולהדפיס הרבה מאוד שירים שחיברת, ננסה (הבחורות המקלידות ואתה) לבדוק מה בדיוק קורה עם זה.  בדקת. יש לפחות 10 שירים שאליהם אתה מתכוון כאן (יש עוד).

יְקִיצָה

 

הַשָּׁעָה הִיא אַרְבָּע לִפְנוֹת בּוֹקֶר. חוֹשֶׁךְ.

כּוֹכָבִים עוֹד נוֹצְצִים אֲנִי חוֹלֵם. עַלַיִּךְ

תנִי לִי אָגָסִים אֲפִילוּ בּוֹסֶר. זֶה טוֹב.

מִישֶׁהוּ עָלַי צוֹעֵק  בּקוֹל צוֹרֵם.

 

בּוֹקֶר טוֹב, קוּם כְּבַר  }2

חִישׁ זַנֵּק מֵהַמִּיטָה וּלְבַשׁ הַמִּכְנָסַיִּים.

גּוּפִיָּיה וְגַם חוּלְצָה, שַׁפְשֵׁף אֶת הַשִּינַיִּים.

וּלְחֲדַר הָאוֹכֶל רוּץ, לִגְמוֹעַ סֵפֶל תֵה,

עִם סָאכָארִין, אוֹי תֵּה קִיבּוּץ… נִמְאַס לִשְׁתות את זה.

 

תְּנִי לִי עוֹד אָגָס אֶחָד וְדַי, אֶחָד.

מַה פִּתְאוֹם אֲנִי אָקוּם כָּל כַּך מוּקְדָם ? בְּסֶדֶר !

בַּרְשִׁימָה כָּתוּב ? טָעוּת אוּלַי ?  תִּבְדּוֹק!!

אֵיפֹה נֶעֱלַמְתְּ , עוֹד יָשׁ לִי זְמָן.

 

 בוקר טוב……

 

 נוּ, הָיַה נֶחְמָד לִישׁוֹן הַפַּעַם. שָׁלוֹם.

 אַךְ הָעֵיְנַיִּם לֹא רוֹצוֹת לְהִפַּתָּח. בְּ סֶ דֶ ר !

 יַכֶּה אֶת הַשּׁוֹמֵר הַזֶּה הָרַעַם.  יֶקֶה !

אֵין בְּרֵירָה לַקוּם אֲנִי מוּכְרָח.

 

 בּוֹקֶר טוֹב ….

אין תגובות:

פרסום תגובה