יום ראשון, 5 ביולי 2020

עלילות הפלמ"ח ביזרעאל


כאן אתה פונה לספר על משהו שלא היית נוכח שם בזמן שהוא התרחש.

זה קצת חורג ממנהגך אבל אין דבר, הוא לא היחיד ב"לפני שאתה שוכח".

כשכתבת את המחזה לחג ה-50 של קיבוץ יזרעאל שילבת הרבה קטעים מתולדות הקיבוץ. כמה שבועות אחרי יום העליה להתיישבות של הקיבוץ, בזמן ההפוגה הראשונה של מלחמת העצמאות, אירעה סצנה שאם לא הייתה חמורה הייתה קצת מבדחת.


לפני כמה עמודים, בסיפור על הטרמפיאדות, כתבת על הכביש המסתעף מהדרך לג'נין לכיוון העמק בכביש הזה. תיכף אחרי זרעין הייתה ירידה תלולה מאוד עד העמק למטה.

הכביש הזה, שהיה כנראה עוד מימי הטורקים, היה כולו בורות על בורות וכמעט אי אפשר היה לנסוע בו בכלל. הקטע הראשון שתיארת היה התפאורה לסצנה המדוברת. מהכביש דרומה היה שדה מוקשים גדול. בתחילת הכביש הממשיך לג'נין היה גישרון גדול בו הניחו כוחותינו מטען גדול של חומר נפץ. כמה מאות מטרים מדרום לשדה המוקשים, ניצבו כמה משוריינים עיראקיים שצפו על הכפר זרעין.

באיזה שהוא מקום ליד הכביש הייתה עמדת חי"ר ומספרה .13.


במחזה לחג ה–50 תיארת את ההתרחשות  בצורת מערכון קצר. אז במקום סתם לספר, אתה מביא את המערכון הזה והסברים - אחר כך.

 

(מתוך מחזה לחג ה-50 של קבוצת יזרעאל שלא הוצג)


נשמעת אזעקה...מירה ושוש מגיעות בריצה לעמדה 13, מול סנדלה.


מירה  -  המחסנית של הסטן המחורבן הזה נתקעת לי בכל מקום.


שוש  -  מה זה, המשוריינים העיראקיים יורים. אני מקווה שבבית הבזוקה שומעים את זה.


מירה  -  קודם מפגיזים ואחרי שראו את שתינו רצות ככה מהכפר עד לעמדה 13, אז גם יורים. ואם הם לא ראו אותנו, אז בטח שמעו את האזעקה ואז התעוררו להביט. מה, קשה להבחין בשתי פלמחניקיות בנות 18 רצות באמצע היום במכנסיים קצרים לאורך כל הכביש?

 

שוש  -  אני שומעת שהניעו את המשוריינים. הקונצרטינות שמשכנו על הכביש יצחיקו אותם. אם הם ירצו לזוז.

 

מירה  -  (מסובבת חוגת טלפון שדה)  אני מטלפנת למשה פסח.  הַגַאחַאלְיֶיץ הזה ישן או

מה? הוא לא עונה, משה פסח

 

שוש  -  נו?! מה אנחנו עושות!?

 

מירה  -  הוא לא עונה. כמה זמן לקח לנו לרוץ עם הנשק מהמטבח עד כאן? אולי 10 דקות והמשה פסח הזה לא יכול לרוץ יותר מהר?

 

שוש  -  חמישים שנים הוא ירוץ והגשר הזה לג'נין לא יתפוצץ כי הטלפון הזה בטח לא עובד. אני רצה לכפר לחפש את משה פסח. את תחכי לי פה.

 

מירה  -  את לא רצה לכפר. הכי הרבה שתינו רצות לבונקר מאחורינו.. את לא משאירה אותי פה לבד מול חמישה משוריינים עירקיים. את שומעת!

 

שוש  -  אַתְ הרזרבה האחרונה מול העיראקיים. את לא תשאירי את העמדה ריקה. אני רצה.

 

מירה  -  אני לבד עם הסטן בעמדה 13 בסיבוב לזרעין שומרת על כל העמק מלאגוּ'ן עד בית-אלפא?

 

שוש  -  מה יש? פלמ"ח או לא פלמ"ח?

 

מירה  -  אני ארוץ איתך וזהו. במילא אין פה מה לעשות ואם זה ממשיך ככה אז עכשיו אני רצה מפה עד עקרון בחזרה לאימא שלי ולא מעניין אותי כלום, כלום! 

(נשמע פיצוץ)

 

שתיהן  -  משה פסח הגיע ופוצץ את הגשר!!!

 

הסבר לכמה מונחים בקטע הנ"ל :

קונצרטינות - גדר תיל עשויה מעגלים מעגלים שנפתחת ונסגרת כמו קונצרטינה.

גאחאלייץ – כינוי לא נחמד לעולה חדש.

משה פסח- חבלן שהיה צריך לפוצץ את המטען בגישרון.

לאג'ון- שמה הקודם של משטרת מגידו.

מירה- יחזקאלה (חֵזִי) מהפלמ"ח. גדלה בעקרון (מזכרת בתיה)

שוש – לא בטוח אבל אולי חוה אפרון מהפלמ"ח.

 

 

על חג ה-50, שכתבת וכמעט גמרת לביים, הרחבת הרבה יותר מדי לפני כמה וכמה פרקים. אתה לא יכול להתאפק מלהיזכר שוב שבכל פעם כשאתה חוזר ונזכר בזה עולה לך לחץ הדם ואתה מתחיל להתרגז נורא בפעם המי יודע כמה.  אז אם אפשר תואיל בבקשה להפסיק ודי.

השיר הבא על שתי שורותיו הושר בפי הפלמח"ניקים שהגיעו לזרעין והחלו בהקמת קיבוץ יזרעאל. בכל הזדמנות של שירה בציבור הקפידו לחזור ולשיר את זה. הזמר הזה שייך לתקופה בה ארעה הסצנה הנ"ל, עם הבנות והמשוריינים העיראקיים.

 

מקהלה - 

אַלֵף, אַלֵף, הַפְלוֹגָה, אלף, אלף הפלוגה * 2

טל ל ל ל..........

אין תגובות:

פרסום תגובה