בנות לוט

אוקיי. אז אמרת שאתה חושב שאתה נמנע מלעסוק ביצירותיך שלך.

מה זאת אמרת? לא זוכר לא איפה ולא מה ולא מתי אמרת. אבל קודם הבאת דיאלוגים דרמטיים, מעשי ידיך, שבנך אחאב מעלה לרשת וכמו כן הוא מעלה גם כמה וכמה מציוריך, אז עכשיו אולי כן תעסוק בדברים האלה. למשל: אולי תגיד משהו על הציור הזה שמתחתינו. 

 

זה אחד משני ציורים שונים באותו עניין. לוט ושתי בנותיו, שהן בהריון ממנו, עומדים בפתח המערה. 

אתה עיצבת את הסיגנון שבציור הזה באופן אינסטינקטיבי ככה, עוד לפני שהגעת לצייר את שלל ציורי התנ"ך שעשית.

עכשיו, ברטרוספקטיבה, אתה מגיע לדבר חשוב באמת:

ציור זה, כנראה, מהווה את ההשראה המכוננת לכל מה שציירת מהתנ"ך.

כבר בציור הזה ניכר היסוד התיאטרוני השקוע עמוק בנשמה שלך ואשר באופן לא מפתיע עובר לתור הציורים.

אתה מצייר פה משהו שיש בו מסצנה של הצגה, אתר, נפשות פועלות, העוויה מסוגננת ורקע מיתולוגי. הֶקשר הנחת הצבעים מרמז על איזה שהוא פאראדוקס, הומור שחור וקצת סוריאליזם.

המורה, טומי ברונשטיין, טען שהסגנון שלך הוא דוקא אכספרסיוניזם.

"אז מה פתאום קריקטורה?" אמר אז. שיהיה.

תכונות אלה, יחד עם אחרות, טבועות בציוריך התנ"כיים לאורך כל עשרים וחמש השנים בהן עסקת גם בציור מהתנ"ך.

ולהזכיר לעצמך ולקורא -הרי קטע התנ"ך שבו עסקינן:

 

בנות לוט גיבורות או נוקמות?

 

 ל וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר, וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ, כִּי יָרֵא, לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר; וַיֵּשֶׁב, בַּמְּעָרָה--הוּא, וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו.  לא וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, אָבִינוּ זָקֵן; וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ, כְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ.  לב לְכָה נַשְׁקֶה אֶת-אָבִינוּ יַיִן, וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ; וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע.  לג וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת-אֲבִיהֶן יַיִן, בַּלַּיְלָה הוּא; וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת-אָבִיהָ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ.  לד וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, הֵן-שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת-אָבִי; נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם-הַלַּיְלָה, וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע.  לה וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא, אֶת-אֲבִיהֶן--יָיִן; וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ.  לו וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת-לוֹט, מֵאֲבִיהֶן.  לז וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב:  הוּא אֲבִי-מוֹאָב, עַד-הַיּוֹם.  לח וְהַצְּעִירָה גַם-הִוא יָלְדָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-עַמִּי:  הוּא אֲבִי בְנֵי-עַמּוֹן, עַד-הַיּוֹם.  {ס}

 

ואתה חושב:

בהחלט יתכן ששתי הבנות לא עשו מהתרגיל הזה מי יודע מה עסק גדול. למה? ככה מפני שזה היה האבא שלהן שהציע את בתוליהן לכל אנשי סדום, לבוא עליהן כמה שיחפצו במקום שחס וחלילה אנשי סדום יפגעו באורחים שלו (זה מה שגברים עושים לגברים אתה יודע מה. את זה מכנים מעשה סדום. אבל שים לב: הסדומיוּת שבמעשה לא בדיוק מקובלת על לפחות 15% מכל אוכלוסיה איזו שהיא במאה ה-21. יש להטב"ים מכל מין, שמה שהם עושים זה מה שאנשי סדום רצו לעשות למלאכים וקוראים לזה יחסי מין של "גאים"). אתה לא כל כך יודע איך לאכול את זה, אבל מה? התנ"ך ישרוד גם את תקופתנו.

 

מאיפה מגיע סיפור כזה לתוך ספר הספרים?

ולמה טורחים הכותבים והחותמים לשמר אותו לתפארת עם ישראל?

אולי מפני שבנות לוט ביקשו להציל את המין האנושי שהיו משוכנעות שכל העולם סביבן חרב? 

או אולי זה מפני שמיתוס אב ושתי בנותיו במערה לבדם נשמר בקנאות עוד מימי האדם הקדמון שחי במערות, מיתוס המשמש בסיס להרבה סיפורים מיתולוגיים.

 

אחרי חיטוט, בעזרת ניצן, מצאתם במעמקי האין סוף של הדיסק הקשיח במחשב שלך את הנאום הרצ"ב.

אגב אתה מתעד הכל, שומר את הכל ולא מוצא שום דבר  בעצמך לבד.

תודה לעיוורון.

 

עכשיו אתה מביא מניפסט שמכריז על משהו ממעמקי נשמתך, פַּתְשֶׁגֶן אמונתך וטָאבּוּ נימי נפשך, בקשר למי שאתה בכלל.

"אני יהודי בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידַי. אולי אני אתאיסט ובשבילי אין אלוהים אבל מסורת היהדות מספר בראשית, דרך כל תוכנן של אלפי השנים שחלפו מאז על העם היהודי, ספוגה בדמי ואי אפשר לברוח מזה, אפיקורוס או לא אפיקורוס.

אני תועה בשבילי התנ"ך וכולי המום מכל מה שכתוב שם על תולדות אבות אבותי ומעלליהם. קין הרג את הבל, נוח התגלה לעין בניו.

יהודה שכב עם תמר כלתו, בנות לוט שכבו עם אביהן, דוד המלך השמיד את בית שאול ונאף עם בת-שבע, אשת אוריה החיתי ושלא נדבר על כל פרשת פילגש בגבעה וכו' וכו' עד שאפשר ממש להתפוצץ מהכל, כולל מחלק מהמצוות המופיעות בחוּמָש."

ושוב פעם, לשם הדגשה:

"התנ"ך הוא האקסיומה של תמצית מהותי כאדם וכיהודי. אין מקום לפשרות ואין מזה מנוס. ואולם, בצד הגדולות, הנצורות והמופלאות, אין מפלט מתחושה שהתנ"ך מלא וממולא לכל ארכו תולדות ודברי מצווה ונבואה קשים לקבלה, מקוממים ומייסרים. 

 

בחיי כיוצר כתבתי, הצגתי, שוררתי  ואף הלחנתי  בהשראת התנ"ך.

 כשהתחלתי לצייר בגיל מאוחר לא יכולתי להימנע מלצייר גם תנ"ך – אוקיינוס המשמעויות בתולדות חיי אנוש.   אלה ציורים "מן הבטן", שרעפים של ילד, התועה בחשכת סמטאות התנ"ך, לא תופס  מדוע ולמה אבל מודע לכך שאלה הם שורשיו העמוקים, הקיומיים והמיתולוגיים, כך אפילו כשאני מצייר במחאה כנגד הכתוב וכנגד האקסיומה של מהותי כאדם וכיהודי."

" מה אפשר לעשות עם זה? אני פניתי לצייר תנ"ך. ציירתי כ–100 תמונות ענקיות של 120/120 ועוד כמה בגודל בינוני. לראות את המצוייר זה ממש מקומם ומרגיז אבל אני בשלי. כך נראים פני הדברים וכשמסתכלים על זה נראים הדברים מבהילים הרבה יותר".

את כל המילים האלה הדפסת ותלית בראש כל תערוכה של ציוריך מהתנ"ך.

מה בער לאלה שכתבו את התנ"ך לספר בפרוטרוט על מעשיהן של בנות לוט? הרי חז"לינו יכלו לעשות עם הסיפור את מה שעשו בספר "דברי הימים", שם ניקו מהתולדות את כל הגועל נפש הנ"ל. גם חז"ל וגם מפרשים אחרים טוענים שבנות לוט זוכות לריהביליטציה מפני שכוונתן לא הייתה גילוי עריות אלא להציל את המין האנושי מכלייה, אחרי שממקום מערתן נראה שכל העולם חרב במהפכת סדום ועמורה.

אתה ציירת פֶּה של מערה שבו נראה לוט המתפכח משכרונו, ממשש את כְּרֶסֵיי בנותיו ועושה פרצוף של אידיוט שלא מבין מה קורה ומניין באים המנוולים שיש בכריסן של בנותיו? אגב, משום מה לא נראה לך הציור וחזרת לעשות עוד אחד, אולי פחות קריקטורה. אבל אחרי שציירת את השני, נראה לך הראשון יותר לעניין וגם יותר אוטנטי.  את כל זה ניתן לראות בציורים שבאתר שלך.