יום ראשון, 5 ביולי 2020

אלמנות חיות

טלפון אחד קוטע את העיסוק בציורי התנ"ך.

אתה מוכרח לשים את זה בזיכרונות.                     

בבוקר 19.1.16 צלצל אלי חברי מהכשרת מעיין ברוך, עֶרִי גיל, חבר קיבוץ גבע, ומסר בשורה מרה: עזרון מת.

עזרון, הוא עמירם עזרוני, גדל בקרית מאיר ההיסטורית בתל אביב.

הוא היה בנו של מורה מפורסם בלשון ואח לינון עזרוני, המפקד בפלמ"ח של ראשוני קבוצת יזרעאל. 

עזרון עבר אתך ממעין ברוך לתל יוסף והגיע ליזרעאל. כאן עבד במוסך.

הוא היה בחורצ'יק די גאון ומומחה אמיתי למכונאות. בשנים הרעות ההן (1957) עזב את הקיבוץ והלך ללמוד בטכניון.

לפרנסתו היה "מכין קומביינים לקציר", שזה לבוא חודש לפני הקציר לקיבוץ או למושב, לפרק את כל הקומביין הענק,  להשמיש אותו לקציר ולהרכיב את המפלצת כולה מחדש. שנים אחר כך היה עזרון ממנכ"לי "לֵיילַנד אשדוד".

המפעל הזה מילא את כל ישראל באלפי משאיות, הכל תחת פיקודו של עזרון.

אחר כך נהיה לאחד ממנכ"לי התעשיה האוירית והיה מעורב עמוקות בפרוייקט ה"לביא". במשך כל שנותיו וגם בגימלאות היה עזרון יצירתי ולא חדל מלחפש ולעצב כל מיני המצאות ופטנטים.

אתה לא היית בהלוויה , מפני שאתה עיוור, חרש, צולע וזקוק לפיליפינית ולפעמים גם לחיתול.... יהי זכרו של רמי עזרוני ברוך ותנצב"ה.


לפני שלוש שנים, לרגל יום הולדתו השמונים (ושל כולם) ערך עזרון מסיבה חגיגית מאד באולם אירועים של מסעדה יוקרתית ברעננה.

אתה זוכר שהיו שם הרבה מהכשרת מעין ברוך.

אתה התרגשת עד דמעות לפגוש בחורות ובחורים ששישים שנה לא התראית אתם.

וזה היה , כמובן, עֶרִי גיל מגבע שלקח אותך בנאמנות לשם והחזיר בשלום הביתה.

 

ועכשיו לעוד ציור תנ"כי:

 

 גם על הציור הזה כמה הערות: הציור הוצג בכמה תערוכות.

כשהוצג יחד עם כל השאר בתערוכה ב"יד לבנים", טבעון.

צרפת ליד הציור התלוי את המקור מהתנ"ך ואת הפירוש ואת התגובה שלך לסיפור המכוער שמאחורי התמונה.

 

דָוִד מלך אַלְמְנוּת חַיוּת

 

ויעזוב המלך את עשר נשים פילגשים לשמור הבית.....

....ויאמר אחיתופל אל אבשלום בוא אל פילגשי אביך אשר הניח לשמור הבית....

....ויקח המלך את עשר-נשים פילגשים אשר הניח לשמור הבית ויתנם בית משמרת ויכלכלם ואליהם לא בא ותהיינה צרורות עד יום-מותן אַלְמְנוּת חַיוּת. 

(שמואל ב', טו, טז, כ) 

 אַלְמְנוּת חַיוּת, זה שם הציור.

מה זה? למה?! הרי בזכותן, אם כי לא ביוזמתן, בזבז אבשלום את כל הזמן הנדרש מגבר לבוא על  עֶשֶר נשים (כמה זמן?) על הגג לעיני כל העם.

זה במקום לדלוק אחרי אבא ולהרוג אותו. וזה גמולן על כך ש"השאיר אותן, את עשר הפילגשים (למה לעזאזל לא פילגשות?!) לשמור על הבית".

ככה, במקום לקחת אותן אתו למקום מבטחים. בעצת אחיתופל הראשונה איבדו המסכנות את עולמן ונידונו לאַלְמְנוּת חָיוּת?!

פרשת בת-שבע ואוריה זה כלום בהשוואה לתעלול המכוער הזה של מלכנו האהוב.

אתה מקווה שאחיתופל חנק את עצמו גם בגלל זה.

 

מה שאתה מעלה פה, בין השאר, מתחיל להיות יותר כמו יומן של מה קורה  ביום יום שלך. ביום שישי האחרון חגגה המשפחה יום הולדת לאשתך.

הילדה הזאת כבר בת 78, עד 120 והמסכנה הזאת שסוחבת אותך על גבה הכואב כל חייכם, נאלצה לדאוג לכל הלוגיסטיקה של היומולדת בעצמה.

הגיעו כל מי שיכול ונמצא בארץ. אכלו סטייקים, צ'וריסוס, פרגיות וקַבָּב כמה שרצו הכל מבשר טרי ישר מהאיטליז, עד שנשפך להם מהאזניים. הייתה גם תוכנית תרבותית שנערכה ע"י מטר נכדתכם. היה פשוט גדול ואשתך הצליחה לעמוד היטב  בכל ההרפתקה.


ביום רביעי האחרון הקשבת לשירים העבריים המוקדמים בתוכניתו של דן עופרי.

השמיעו שם את "היו לילות". דן עופרי טען שהמילים הן של אלתרמן.

זאת איננה הפעם הראשונה שהמידע בעניין מי כתב מה, שגוי.

וזה עוד ב"קול-ישראל". אז המילים הן של יעקב אורלנד.

לא הכל רק אלתרמן.

וככה חולפת לה תהילת עולם, אלתרמן זה אלתרמן ואורלנד זה אורלנד.

אותך לפחות זה ממש מרגיז ואוי לאזניים שכך שומעות.

אין תגובות:

פרסום תגובה