אנה פיידה

 

עכשיו עוד פעם רגע, רגע!

עוד לא גמרת עם המשפחתולוגייה של משפחת אנה פָיידָה, שתיארת בקטע הקודם.  

השנה - 1991. חודש לאחר קבלת המכתב המסתורי מאחת אנה פיידה, קרובה רחוקה מרוסיה, התחלת לדאוג שמא היא תיפול עליך באופן לא מתוכנן. אז עשית שני דברים:

א.  עם הרבה רצון טוב ממוסדות הקיבוץ ארגנת דירה פנויה, הכנסת לשם שש מיטות, קומקום כוסות, חבילת תה ועוגיות. גם הבטחת אירוח בחדר האוכל לכמה ימים לשישה אנשים.  

ב. התחלת לחייג מיליון פעם לשדה התעופה בלוד גם לאנשי הסוכנות וגם לטיסות הנכנסות.  שאלת כל הזמן מתי ואם בכלל מגיעים מטוסים עם עולים מרוסיה בטיסה מסופיה או מבלגרד.

לבסוף בליל שבת אחד נודע כי בא מטוס מהונגריה, בכלל מבודפסט ונחת לפני שעה קלה.  התעניינת לדעת אם הגיעה שם משפחת פיידה.

הם אמרו שהם לא יודעים מפני שכל הנוסעים האלה עוד לא עברו את הפרוצדורה של כניסה לארץ (תעודת עולה, קצת דמי כיס וכו') כך מפני שהם הגיעו מאוחר מאוד. הודיעו לך שכולם נשלחו לבית מלון בנתניה ויחזרו במוצ"ש לשדה התעופה.

בשבת בבוקר הצלחת לתפוס איזה טנדר פנוי ומהרת לנתניה. בפתח בית המלון ישבה אישה מבוגרת ושאלה אותך לרצונך. אמרת שאתה מחפש איזו משפחת פיידה שאולי הגיעה הנה אתמול בלילה.

היא עברה על רשימה בכתב יד על מין גיליון זמני וענתה לך בחיוב ושתעלה לקומה השנייה באחד החדרים. עלית ומצאת דלת אחת פתוחה למחצה, דפקת ונכנסת ומצאת שישה אנשים: שתי נשים וארבעה גברים שמסתכלים עלייך בהפתעה.

הייתה שם אחת יותר מבוגרת.  אתה שלפת את המכתב המסתורי שקיבלת לפני חודש מרוסיה ושאלת את המבוגרת אם זאת היא שכתבה את זה.

היא אמרה בשאלה : אמנון? אמנון! אתה הכרזת שאמנון זה אתה, היא פרצה בבכי, התחבקתם והתנשקתם והייתה התרגשות גדולה אצל כולם. 

היו שם היא ובעלה ארקדי, בנה יָאשָה ואשתו סְבֶטַה, אביה לָזָר ואחיה ג'ֶנְיָה.

אתה לא הצלחת לתקשר עם אף אחד מהם. הם דיברו רק רוסית. אנה פיידה הצליחה לומר כמה מילים ביידיש שנותרה לה עוד משנות ילדותה.

ברוסיה לא דברו היהודים יידיש מפחד האנטישמיות.

אתה, ביידיש רצוצה הצעת להם ככה:

אחרי שיסיימו בשדה התעופה, שייקחו מונית (שמקבלים חינם) וייסעו לקיבוץ יזרעאל שליד עפולה, שם יהיו מסודרים לכמה ימים ON THE HOUSE .

כדאי להם מאוד לבוא אליך ולא לשלם סתם כסף על בית מלון ואש"ל.

חזרת הביתה והמתנת להם. בארבע לפנות בוקר הגיעה מונית עם נהג זועם על זה שסחבו אותו עד לכאן. על גג המונית היו קשורים היטב איזה 30 שטיחים פרסיים מגולגלים. אחרי שפרקו הכל ונכנסו לדירה, שתו תה עם עוגית ונפלו על המיטות מתים מעייפות.

בצהריים של המחרת הזמנת אותם לחדר האוכל הם נהנו מאיך שהקיבוץ נראה. התיישבתם לאכול והם לא הבינו ולא האמינו שפה אוכלים בלי לשלם.

אנה פיידה בחנה ביסודיות את מערך ההגשה וספרה לך מה יש שם ואיך קוראים לזה ברוסית.  עגבנייה זה פומידורֶה, תפוח אדמה קַרְטוֹשְקָה או בולבֶּע, כרוב זה קַפוּסְטָה.  האוכל מצא חן בעיניה, אחרי שאכלו וחזרו לישון מהרת לעפולה ושכרת רכב לכמה ימים. מאיפה הכסף?

תשאלו את האבא שלך שיושב לו בשמיים ומסתכל בסקרנות על מה שאתה עושה. למחרת בבוקר הכנסת את כולם למכונית ונסעת גם לעפולה לגבעת המורה וגם למגדל העמק, כך שיוכלו להחליט אם הם מעוניינים להתגורר המקומות האלה לפחות בתחילה. עליתם לגבעת המורה. אתה זיהית מישהו שיושב על ספסל ועצרת.

הם יצאו ודיברו אתו ברוסית. הוא היה עולה חדש בדיוק כמותם.

אחר כך נסעתם למגדל העמק. אתה זוכר שעצרתם על יד איזה קיוסק לשתות משהו קר.

גם אנה וגם כולם ביקשו גזוז ונפנפו למוכר את הכסף שיש להם בשביל לשלם. הבחורצ'יק המרוקאי הסביר להם בחיוך וברוסית עילגת שבארץ הזאת קודם מקבלים סחורה ורק אח"כ משלמים.

אתה זוכר שיאשה פיידה ראה על מדף בקיוסק צנצנת גדולה עם שוקולד למריחה הוא ביקש אותה, פתח והתחיל לזלול את השוקולד בכפות. 

הדבר הזה, הוא סיפר, עולה בסָיוּז (ככה הרוסים קוראים למולדת שלהם) כמו רבע מכונית "לאדה". 

היית יכול להמשיך בזיכרונות האלה אבל אולי די וקצת לסיכום על מה שהיה לפני 26 שנים:   

כמה וכמה חברות וחברים התפלאו לראות אותך טורח כל כך הרבה סביב המשפחה מרוסיה.

בנך אבנר גם הוא ראה אותך מתעופף כל היום וכל הלילה בעניין הזה וציין שזה נראה כמו פרויקט חייך. טוב. במשך כמה חודשים המשכת לטפל בענייניהם, חתמת על ערבות בבנק (מאיפה תקח לשלם על ערבות?!),  עזרת למצוא דירה ואפילו פריטי ריהוט. ליאשה פיידה סדרת עבודה בקיבוץ יזרעאל.

גם קנית את כל הציוד עבור תינוק שנולד לסבייטה  והיית גם הסנדק של התינוק – רמי.

כל זה נראה קצת כאילו שאתה אחד מל"ו צדיקים. האמת שתוך כדי מעשה לא חשבת ככה בכלל.

כיום, לאחר 26 שנים זה ככה: אנה וארקדי הלכו לעולמם. יאשה וסבטה התגרשו.

הוא התחתן עם מטפלת שהגיעה מאוקראינה (לא יהודיה) לטפל באמו. בכדי להשאיר אותה קבוע בבית הם עשו חתונה בקפריסין.

לזר עבר לחיפה ועסק בעבודות מזדמנות וחזר בתשובה.

בנו – ג'ניה, השתלם בטכניון והפך להיות הנדסאי בניין.

רמי, בנם של סבטה ויאשה, גדל להיות בחור ענקי, למד חשמלאות רכב, התגייס, השתחרר ונשא לאשה בחורה יפהפייה וכמובן רוסיה.

הקשר עם כולם רופף.  יאשה היה ביום הולדתך השמונים.

הוא חשמלאי מנוסה של מתח גבוה. נחטף בשוק העבודה.   

טוב, עד כאן.