יום שלישי, 7 ביולי 2020

משפחה רחוקה


אם לא אכפת לך אז תעבור רגע לגלקסיה אחרת.

כשהיית בתנועה נהגתם לשיר כל מיני שירים  של מחנות קיץ. בין השאר שרתם את "...הנה אוהל הבנות..."

בשיר הזה היו כל מיני התחכמויות של גסויות אבל היה בסדר וכולם , גם הבנות וגם הבנים, שרו את זה ברוח שובבה.

הרבה שנים אחר כך הנציחה דרורה חבקין את השיר ב"יונה פעמונה":

 

מילים: עממי
לחן: עממיעממי רוסי

שָׁם הַרְחֵק עַל הַגִּבְעָה
אֳהָלִים יֵשׁ אַרְבָּעָה
זֶהוּ כָּל הַמַּחֲנֶה
כָּךְ נָאֶה וְכָךְ יָאֶה.

הֵי הֵי יוֹנָה, הֵי יוֹנָה פַּעֲמוֹנָה
הֵי הֵי יוֹנָה, הֵי יוֹנָה פַּעֲמוֹנָה

זֶהוּ אֹהֶל הַבָּנוֹת
כָּל אֶחָד יָכוֹל לִרְאוֹת
שָׁם נָקִי כָּל הַיָּמִים
וּבָנוֹת לָאֲלָפִים.

הֵי הֵי יוֹנָה...

זֶהוּ אֹהֶל הַבָּנִים
כָּל אֶחָד יָכוֹל לְהָבִין
מְלֻכְלָךְ כָּל הַיָּמִים
וּזְבוּבִים לַאֲלָפִים.

הֵי הֵי יוֹנָה...

זֶהוּ אֹהֶל מְשֻׁתָּף
לַזָּקֵן וְגַם לַטַּף
הַבָּנוֹת עַל הַמִּטּוֹת
וְהַבָּנִים עַל הַבָּנוֹת.

הֵי הֵי יוֹנָה...

זהו אוהל המטבח

שָׁם יוֹשֵב לוֹ הַטַּבָּח
הוּא יוֹשֵׁב בֵּין הַסִּירִים
וּמְבַשֵּׁל אֶת הַבֵּיצִים.

הֵי הֵי יוֹנָה...


 

קצת על עסקי משפחה.

ברוב ימי חייך גדלת בארץ בלי שום קרובים. היה אמא ואבא ושני אחים וזהו.

בעצם היה גם דוד, אח של אבא, אהרון בקר, אבל הוא הלך לעולמו זמן לא ארוך אחרי שעלה ארצה. זהו.

פתאום, מתוך החורים השחורים של ההיסטוריה התחילו לצאת כל מיני משפחה.

זה התחיל עם אחת, דפנה שטינמן, בתה של אחותו החורגת של אבא. כזכור נטש הסבא שלך שלמה מייזלס את הסבתא ינטה והתחבר עם מישהי בעלת צלמניה (חנות צילום) ממנה נולדו שתי בנות.

אחת מהן, הלנה או הָלֶנְקוּ (ככה בפולנית משפחתית) ילדה שתי בנות, שאחת מהן היא דפנה שחיה בתל אביב.

אחר כך קיבלת בהפתעה מכתב ברוסית מהעיר צֶ'לַבִינְסְק שבהרי אוּרֵל.  מישהי אחת, אנה פַיידָה שלחה את המכתב. אתה לא קורא שום רוסית. בלית ברירה תפסת איזו רופאה רוסיה שהיתה בקיבוץ במסגרת "בית ראשון במולדת" והיא קראה עבורך את הכתוב מסתבר שלאביך היה בן דוד, אחד שרגא מנדלביץ ששרד את השואה וחי בדוֹנְיֶצְק אוקראינה. 

לאיש הזה הייתה בת דוד שבילדותה נמלטה מהעיירה בוֹרִיסוֹב שבגליציה, זה מפני הגרמנים.  בסוף היא התגלגלה לצ'לבינסק שגם כן בהרי אורל, התחתנה וילדה בן אחד בלבד, (פעם שאלת אותה מדוע והיא אמרה שזה בגלל הקרינה הרדיואקטיבית שבאזור שבו מפיקים הרבה אורניום).

אנה פיידה רצתה לעלות ארצה והדוד שרגא נתן לה את שמך וכתובתך.

הוא ידע שהורייך כבר נפטרו וכל מי שהוא זכר היה אתה. במכתב כתבה אנה שהם יגיעו בטיסה מסופיה או מבלגרד,  כעבור חודש. זה הכל.

אי אפשר לענות לה במכתב כי הם מתחילים להתגלגל מהרי אורל לבלקן.     


אתה עובר למשפחה של אמך. 

זה ממשיך ביוליה מניליס (אותה הזכרת בתחילת המסמך), הנינה של דודך אחי אימא. לפני שבוע, בשבת, נפתחה דלת הבית ובה ניצבה גברת אחת מבוגרת ממך בשנתיים.

זאת היתה בת דודה שלך. לא סתם מישהי אלא בת דודה אמיתית. שמה הוא שרה, כשם אמך והיא בתו של וולוולה רוסמכה, האח של אמא שלך.

זה היה מפגש מרגש מאד. היא הגיעה אליכם בלווית בתה (גם כן יוליה) ונכדהּ  קונרד. יכולת לתקשר אתה רק בעזרת בתה (נשואה לגוי), העובדת במחלקת ההגירה של גרמניה ודוברת אנגלית שוטפת.

תוך כדי שיחה פרצת בשיר רוסי שהאימא שלך היתה שרה באזניך כשהיית קטן.

כמו שהתחלת לשיר התחילה הבת דודה לשיר יחד אתך ומחתה דמעה.

אחרי הפגישה נותרה עדיין חידה: כזכור, ספרה לך אמך כי אחיה היה קצין בצבא האדום ושהוא שלח דרישת שלום עם מישהו שפגש בו בלנינגרד.

יוליה מניליס, הנינה שלו, טוענת שלא היה ולא נברא  והוא מעולם לא היה קצין.

אתה תוהה עד היום איך יתכן שמישהו שהוא סתם מתחזה לפולקובניק ישב בגן ציבורי עם כל המדליות על חזהו בלי שהבולשת תתפוס אותו על חם. 

אז איך זה יכול להיות?

לדברי הבת דודה שרה, בתו, הוא לא היה שום קצין ושב"פינוי הגדול"  הם ברחו לנִיזְ'נִי תַגִיל שבהרי אורל. בסוף המלחמה הגיעה המשפחה לגור בקֶרְצְ' שבְּקְרִים.

וולוולה רוסמכה התפרנס כעובד במפעל כימיה גדול. אחרי פרישה רכש בית בעיר סוֹצִ'י. לאחר פטירתו נותר הבית ללא אפשרות מכירה.


בת הדודה שרה התגלגלה לגרמניה, לפוטסדם, שם התאלמנה והיא חיה ליד בתה ונכדה. אז לא כולם הלכו בשואה. רק דוד אחר, ירחמיאל,  שברח מרוסיה הלבנה לאוקראינה, התגייס לצבא האדום ונהרג במלחמה. אשתו ובתו נרצחו על ידי הגרמנים. 

בת הדודה שרה הרחיבה בפרטים מהמשפחה בסטריידרוגי שברוסיה הלבנה.

אחרי שהאח הבכור, אברהם, ואחיותיו – איידה ורחל – הגרו לאמריקה נשאר וולוולה בשביל לתמוך בהוריו ולעזור לאביו בנפחיה.

גם אביו (הסבא שלך) וגם הוא היו אנשים קשים שעבדו בפרך והפרנסה הייתה קשה ומצומצמת. שרה הבת דודה מספרת ששניהם היו קמים בשלוש בבוקר בכדי להדליק את האש בתנור של הנפחיה וחוזרים הביתה לאחר החשכה.   

עד כאן הרבה משפחתולוגיה.

לא מסודר ובטח שעוד אפשר להיכנס יותר לפרטי פרטים אבל לא עכשיו.

 

אמרת לא עכשיו כי עכשיו קפצו לך עוד שני שירים מאז. שני השירים הם לא אלמוניים אבל בטוח שהם נורא ממזמן.

השיר הראשון:

 

מילים: אהרון אשמן
לחן: עממי גרמני


רוּחַ רוּחַ רוּחַ רוּחַ
בַּפַּרְדֵּס נָפַל תַּפּוּחַ
הוּא נָפַל מֵרֹאשׁ הָעֵץ
הוּא נָפַל וְהִתְפּוֹצֵץ

אוֹי חֲבָל חֲבָל חֲבָל חֲבָל
עַל תַּפּוּחַ שֶׁנָּפַל,
שֶׁנָּפַל מֵרֹאשׁ הָעֵץ
שְנַפֵל ְהִתְפּוֹצֵץ!

 

השיר השני כשהיית בתנועה המאוחדת (כיום הנוער העובד והלומד) בקן צפון, תל אביב וזה השיר. נדמה לך שכתב אותו אחד חתולי :

 

קוּם, בָּחוּר עָצֵל, וְצֵא לָעֲבוֹדָה
קוּם, בָּחוּר עָצֵל, וְצֵא לָעֲבוֹדָה

קוּם, קוּמָה, צֵא לָעֲבוֹדָה
קוּם, קוּמָה, צֵא לָעֲבוֹדָה

קוּקוּרִיקוּ! קוּקוּרִיקוּ! תַּרְנְגוֹל קָרָא
קוּקוּרִיקוּ! קוּקוּרִיקוּ! תַּרְנְגוֹל קָרָא.

קום בחור עצל וצא לעבודה
קום בחור עצל וצא לעבודה
קום קומה צא לעבודה
קום קומה צא לעבודה
קוקוריקו קוקוריקו תרנגול קרא
קוקוריקו קוקוריקו תרנגול קרא

 

ועוד הערה על שירים: הבאת את השיר על אוהל הבנות ואוהל הבנים המנגינה של השיר הזה שמשה גם לעוד שיר מגן הילדים, "אחת שתיים שלוש ארבע למעגל אורח בא......" וזה גם סימן ששני השירים הם ממש מזמן שלא היו מספיק מנגינות אבל היו יותר מידי שירים, אז העבירו מנגינה משיר לשיר.

אין תגובות:

פרסום תגובה