תיאטרון בובות

 

ובחזרה לגועל הנפש. אבל עכשו דווקא בחיוך מלפני 42 שנים וזה גם על הליצנים וגם על מה שעשית ב-1974 כשנבחרת פעם שניה להיות המזכיר של הקיבוץ. למותר לציין שוב (מה שכבר קבעת) כי כל ה"לפני שאתה שוכח" זה בסך הכל כמה הערות שוליים למה שכבר נכתב תחת הכותרת "בקלנועיות חמורית" (את כל 400 פלוס הרשימות האלה ניתן למצוא באתר שלך).

והנה דוגמא נחמדה:

 

 

מאיפה סחבנו את זה , אולי.      (167)

 

אתמול בשלש אחה"צ קילנענו בשצף למעלה, אל הקבֶאץ' הדו-שבועי מהידיים של אייל סלומן (השיאצו). השמש קפחה, הזיעה נשפכה והנשמה פרחה להשתרע במנוחה על הרצפה תחת למזגן של הפיזיוטרפיה הברוכה. 

כשהסתובבנו מהמדרכה שעולה מהפעוטונים אל החנייה וכמעט התהפכנו על יד הפחזבל הגדול שעל יד מה שהיה מחסום ופנינו ימינה בדרך לפיזיוטרפיה, התחדש לנו משהו בנוף. לאורך הדרך מימין שוכבת ערימה של פק"ל ברוטו מחצר-גרוטאות, כאילו השליכו את זה במסגרת הפינויים של התחלת שנת הלימודים, כמו שככה נראות הסביבות של כל הפחי-זבל ביזרעאל, עכשיו.

 

אנחנו מיהרנו בשביל להקדים חמש דקות ולתפוש פאף אחרון במקטרת מול הדלת של אייל, בצל, לפני הקבאץ'.   פתאום עבר שם זמיר רונן בדרך לחשמליה.

קצת משועשע, הוא שאל איך לא שמנו לב על יד מה עברנו. 

שאלנו על-יד מה? 

הוא: על יד תיאטרון בובות. אנחנו: מ ה ?!!!

הוא: הדבר האדום הזה שמושלך שם על-יד מקרר ענתיקה ומכונת כתיבה חשמלית ענתיקה וקובייה ותנור אפייה וגלילי כבלים וכסא שבור – כולם ענתיקה ג'אנק למהדרין.  אתם לא זוכרים שזה אתם שעשיתם את התיאטרון בובות הזה?

 

שאלנו בזהירות, מתי?

זמיר פירט: באלף תשע-מאות ושבעים וארבע או חמש. אתם יצאתם מהנגרייה (עוד פעם) להיות מזכיר (עוד פעם).  אני החלפתי אתכם בריכוז הנגרייה ולא היה לי ראש ולא זמן ולא מושג מה רוצים ממני מהחינוך כל מיני דברים.  אז הזעיקו אתכם מהמזכירות ובאתם (בשמחה רבה) לכמה ימים לנגרייה (איפה הנגרייה הזאת?) ועשיתם כמה דברים לחינוך וגם את התאטרון בובות הזה.

 

לא זכרנו אבל ניגשנו לבדוק. זה מין פרגוד בצורת "חית", מטר על מטר על 45 ס"מ, עשוי סנדויץ' 8 מ"מ עם חיזוקים ותמיכות כמו שצריך, שיעמוד וישרוד לפחות שנה אצל ילדים בגן-אלון. בחזית המתקן יש "מִפתַח במה"  שבו, עם קצת תושייה, יכולים להראות מלמטה או מהצדדים בובות שעושות הצגות.

טוב לילדים וטוב גם לגננות, מדיקט ומדבק וממסמרים. בן עשרים ותשע שנים.  כמו חדש.

 

עכשיו זה צבוע אדום ויש גם ציורים של ברווז, פרפר, שפירית וחזרזיר. בשני צדדיו של מפתח הבמה, קבועים מין "שולי מסך" עשויים גם כן דיקט סנדויץ' 8 מ"מ.  השוליים האלה הם בעצם  שני  ליצנים   צבועים צהוב.   יש להם חיוך מקסים וקבוע, אותו אי אפשר למחוק.

 

שאלנו את עפרה שפירא (הגננת המיתולוגית) למה זורקים?

היא צרחה עלינו בטלפון: לא זורקים! רק משפצים את החצר מחדש ומחזירים תכף את כל מה שיש שם!!  אתם שלא תגעו לי באינסטרומנטים!  ידעתי שיכולים לגנוב לנו את זה!

 

בחמוריות ליצנים

הקלנועית של אמן.