יום ראשון, 28 ביוני 2020

נתיב הקוצים


ועוד למשהו עם משקה ליטבק וזה בענין שיר הפתיחה למחזה "בנתיב הקוצים" לחג הארבעים בנגבה. כחלק מהכנותיך היסודיות ביקשת לדעת איזה שירים נהגו לשיר וותיקי נגבה לפני ארבעים שנה. בקשת ממשקה ליטבק לעזור לך בעניין הזה. כיוון שנותר לך הרבה תיעוד מכל הסיפור הזה, אז הנה מכתב שקבלת פעם ממשקה:

 

 

עברת על התמליל של כל השירים שפֶּפָּה זכרה ומזה יצרת את שיר הפתיחה למחזה.  במחילה, כמה הערות לתוכן השיר: עירק סואידאן היא, כידוע, מבצר המשטרה הנקרא כיום מצודת יואב, זה כינויו של אִיצֶק דוּבְּנוֹ, מפקד נגבה שנהרג בקרבות. בניין ה"טיגרט" הזה שכונה גם "המפלצת על הגבעה" חלש על נגבה."טיגרט"קצין בריטי שעל שמו קרויות למעלה מ50 מצודות משטרה שנבנו עי הבריטים ברחבי הארץ לפני קום המדינה.

ה"שלושה" הוא פסל האנדרטה שבכניסה לנגבה, מעשה ידיו של האמן נתן רפפורט. והרי השיר לפתיחת ההצגה:


 "נתיב הקוצים"

 

אל ראש ההר ביקשתי

שם ארץ חמדת האבות,

בסלע הכות שיר הפלא,

ביקשתי אל ראש ההר.

 

נתיב הקוצים  לאן?

דרומה תימרות האבק

בצל השלושה מול עירק סוווידאן

על מי מנוחות  נהלני.

 

רק עוד לנדוד ביקשתי

מעל המגדל מרחקים,

שם אור אדמדם מתלקח.

ביקשתי לנדוד רק עוד.

 

נתיב הקוצים  לאן?

דרומה תימרות האבק

בצל השלושה מול עירק סווידאן

 על מי מנוחות נהלני.

 

 ידך על ידי  ביקשתי

 שלך אני,את שלי.

שאון תותחים כי נדם,

 ביקשתי ידך על ידי.

 

נתיב הקוצים לאן ?

 דרומה תימרות האבק.

בצל השלושה מול עירק סווידאן

על מי מנוחות נהלני.   

 

לחן- מאיר מינדל  

 

כבר הזכרת את שמו של פלוני סשקה לוין, שלבטח היה אמור לכתוב ולביים  את חג ה40 לנגבה קיבוצו, אלא שהוא לא עשה את זה מפני  שנפטר שש שנים קודם.

היה לך קצת מוזר למלא את מקומו אחרי "תאונת הדרכים" שהייתה לשניכם בהצגת ה-50 בקיבוץ גבע.

מי שזימן אותך לנגבה לא הייתה משקה ליטבק אלא פלוני יורם לוין, לא פחות ולא יותר מאשר בנו של סשקה, שמסתבר שדוקא הוא היה עכשיו מזכיר הקיבוץ .

אגב אם היית שואל בנגבה מי זה יורם? לא היו יודעים מי זה.

אבל אם היית שואל איפה עבדול, היו יודעים טוב מאוד.

כי זה כינויו בישראל עד עצם היום הזה. 

ועכשיו להנאתך תיעוד הזימון:

 

נגבה קיבוץ השומר הצעיר.

 

                                                                                                                  20.11.78

אמנון שלום רב!

 

קיבוץ נגבה מקיים השנה את חג ה-40 לעלייתו על הקרקע.

במסגרת החג בכוונתנו להעלות מחזה אשר יכתב במיוחד לערב זה

 

וישקף את חיי הקיבוץ וההיסטוריה המיוחדת שלו.

הערב המרכזי צריך להתקיים ביולי 79  ולכן עלינו לגשת מייד

להכנות בנושא הכתיבה והביום.

נמסר לי ע"י טוטו (מדור בימאות) ואנשים רבים אחרים

שתוכל לעשות זאת בהצלחה רבה.

הנני מקווה שתוכל להתייחס  לעניין בחיוב ולהיענות לבקשתנו.

היות והנושא קצת דוחק אבקש תשובתך בהקדם.

 

 

                                                                                בברכה

                                                                                יורם לוין

                                                                             מזכיר הקיבוץ.

 

  הזכרת את ההכנות היסודיות שעשית לפרוייקט נגבה.

אתה זוכר (לפני שאתה שוכח) כמה פגישות לפני התחלת כתיבת המחזה.

פגישה אחת הייתה עם חברים בצוות ההפקה, משקה, יורם, אילן גורן אחד ובעיקר מאיר מינדל שאליו עוד תחזור.

אתה חזרת ושאלת אותם שוב ושוב איך, על מה ולמה כל האירוע אמור להיות.

את  הפגישה השניה קיימת עם כ-20 מחברות וחברי הקיבוץ מכל הגילאים, ושאלת אותם את אותן השאלות.

אתה זוכר שכדרכך ביקשת לעיין בכל מיני פרוטוקולים של ועדות ואסיפות ממשך השנים. מצאת הרבה מאוד חומר שהעיון בו היה לוקח כמה שבועות.

אז ביקשת מהאחראית על הארכיון שתשאיל לך שני קרטונים מלאים בתיקים מן החומר הזה. היא סירבה והודיעה שמהארכיון לא מוציאים כלום. נקודה! בלית-ברירה נשארת בנגבה כדי לעבור על החומר.

בסופו של דבר נוכחה הארכיונאית, אמא של אילן גורן, שאתה רציני ומתכוון לנבור ממש  בכל הניירות בלי להפסיד אף מילה, אז היא הסכימה לתת לך לקחת הביתה את שני הקרטונים הממולאים קלסרים ושאוי-ואבוי לך אם יקרה להם משהו לא טוב, ושאוי-ואבוי לך אם תספר על זה למישהו בנגבה.

אתה לקחת את החומר בדחילו-ורחימו שמת את הקרטונים באוטו והגעת איתם הביתה בשלום. קרעת איתם את התחת בקריאתם למשך שישה שבועות. עד שיצא לך מזה מחזה ששמו "נתיב הקוצים".

אין תגובות:

פרסום תגובה