ושוב בחזרה ל-1953 כבר היית מרכז ענף הבניין. בנית סככות ועבדת הרבה עם ראובן היקה (ממחלקת הבנייה של חבר הקבוצות).
בוקר אחד ניכנס למשק ג'יפ אזרחי, ממנו ירד צביקה קוסוי, בן קבוצת שילר. האבא שלו היה כבר אז מפ"איניק מפורסם. צביקה קוסוי נשלח אלינו מטעם חבר הקבוצות לגייס מתנדבים לעזרת חברי מפא"י בעת הפילוג בקיבוץ המאוחד.
זה כשלעצמו סיפור מכוער אבל לא שייך דווקא לך. הסתבר שמדובר בסכסוך הפילוג בקיבוץ יפתח וצריך אנשים ל"פלוגת המכות", שמפא"י הקיבוצית דאגה לשלוח לאן שצריך. הפלמ"חניקים של יזרעאל שמעו על מה מדברים והודיעו נחרצות:
"כל החבר'ה מִבְּלֵיְידֶה (שם הכפר הערבי שעליו התישב קיבוץ יפתח) היו אתנו, בגדוד השלישי, בקרבות מלחמת העצמאות. אנחנו לא הולכים מכות שם עם אף אחד ועל שום דבר."
מזכירות יזרעאל תפסה דווקא אותך, שאתה לא מהפלמ"ח ושהיית בתנועת הנוער הציונית סוציאליסטית, ושאולי אתה מבין על מה כל הפילוג הזה, זה היה הנימוק. הסכמת להצעה (למה?). כשהגעת ליפתח שיכנו את כל "הפלוגה", כשלושים מתנדבים, בבית התרבות החדש של קיבוץ יפתח. שם גרתם.
ה"סִיפְתַח" היה נאום קצר של אחד ישעיהו גביש, חבר יפתח. הוא סקר בקצרה את תולדות הפילוג ביפתח ואמר שכל מה שצריך לעשות זה לקום בבוקר ליום עבודה רגיל בכל מיני מקומות, יגידו לכם איפה.
אתה זוכר שלמחרת יצאת לשדה במשאית ה"פַרְגוֹ" החדשה של יפתח.
הנהג היה אחד "מפלוגת המכות", אתה יחד עם אחרים העמסת חציר ופרקת אותו במתבן שבחצר המשק. בסוף היום לא היו מחזירים את המשאית, אלא החנו אותה קרוב קרוב למקום המגורים של "פלוגת המכות" והיה צריך לשמור שהמפ"מניקים לא יחרימו אותה לעצמם.
אתה זוכר שהיה אתכם שם בחור מקבוצת כנרת, אבנר הר-חול. הוא הפך להיות המ"פ של ה"פלוגה" במקרה הצורך.
אתה זוכר שחיפשו מישהו עם רקע של בניין ונגרות, מצאו אותך ושלחו אותך להקים מה שכינו אז בהתיישבות "צריף אוסטרי".
היה צריך להקים אותו באמצע הקיבוץ ליד חדר האוכל. איך שהוא, עם כמה עוזרים, התחלת להעמיד קירות ואגדים וכו'.
פתאום ניגש אליך חבר משק ושאל בקשיחות "מה אתם עושים פה?"
השבת לו שסידרו אתכם להקים פה צריף. הוא המשיך בטון מתוח:
"אני מרכז המשק. אני לא שלחתי אתכם לעשות את זה!"
הדיבורים התרוממו לויכוח קולני. מתוך חדר האוכל פרצה חברה אחת ובעקבותיה אחרים ואחרות. הם קראו לעברנו:
"אל תשימו אליו לב – תמשיכו לעבוד!"
בין מרכז המשק הנ"ל לבין אותה חברה פרץ ריב מכוער אבל זה נגמר הרחק מאתנו. אתה המשכת להקים את הצריף. לאחר שבוע חזרת ליזרעאל, הרחק מהפילוג בקיבוץ המאוחד.
ב-1980 נקראת לכתוב ולביים את חג ה-30 של קיבוץ גדות.
אתה זוכר ששוחחת על כך עם דני הרפז, מותיקי יזרעאל הפלמ"חניקי. הוא שמע את השם גדות והפטיר בדרך אגב:
"יש שם אחד, אורי גפנר, הוא היה אתנו בפלמ"ח."
שאלת אותו מה יש לגפנר הזה בגדות? ודני השיב שקיבוץ גדות זה כל אלה שהתפלגו מקיבוץ יפתח.
אתה הגעת לקיבוץ גדות, מצאת את משפחת גפנר (גפן), את אורי ואת רבקה. בתם אפרת הייתה אז אולי בת 16 ושיחקה בהנאה מרובה בהצגה שביימת. במשך מחצית השנה בה עבדת בגדות ,לא הרפה ממך החשש שמישהו יגלה משהו על חלקך בפילוג ביפתח. היה שם אחד אריה מהפלמחניקים של אז. פעם ישבת בחדר האוכל מולו. תוך כדי שיחת נימוסין על מזג האויר, שאלת אותו מה הוא חושב עכשיו על קיבוץ יפתח? הוא השיב:
"טוב,זה היה מזמן. אבל מה שאני חושב עד היום על קיבוץ יפתח, זה בקבוק בנזין וגפרור."
עכשו לענייני חתונתך. אתה זוכר שלאחר חצי שנת חברות עם רות עולמי נפרדתם (לא זוכר למה, ולא רוצה לזכור.)
אתה גם לא זוכר את העיתוי המדוייק. אולי בזמן שיצאת שוב לתנועה, להשתתף בניהול מחנות הקיץ ביערות חולדה. באותו זמן היתה היא מדריכת קומונה ושהתה במחנה התנועה ביער גניגר. מתי שהוא גמרת בדעתך להתחתן איתה. היא פשוט נתקעה לך בנשמה עמוק מדי, ובנקודת אל חזור.
אתה זוכר שהגעת למחנה בגניגר רכוב על אופנוע, ירדת ממנו וחפשת את מדריכת הקומונה רות עולמי. כמה חבר'ה מצאו אותה והביאו את הגברת להתיצב מולך.
כאן קיימות שתי גרסאות על מה שאירע באמת.
הגירסה שלך אומרת שאתה כרעת ברך ובחגיגיות בקשת את ידה. היא לא ענתה לך, אבל הסתובבה לאחור... ושאגה בקול רם, אני מתחתנת !!! אני מתחתנת!!!
אתה הודעת בקיבוץ על כוונתך להתחתן והקיבוץ קבע את התאריך 25.8.58. לעומת זה קיימת גירסת אשתך לכל הנ"ל.
היא טוענת שאתה הגעת למחנה הקיץ בגניגר,שניכם ישבתם תחת עץ ואתה סיפרת לה שטיוכקה ומיריק מתחתנים ושאתה הודעת למזכירות הקיבוץ שגם אתה מתחתן באותה הזדמנות. זה היה כל הטקס.
אשתך לא אמרה אף מילה כן או לא, אבל בסוף זה מה שקרה. אתה לא מתכוון להרחיב את ההיזכרות בכל הנושא הזה, ואתה מסתפק רק בציון אירועים שונים של אז.
אתה זוכר מיום החתונה כל מיני דברים, אחד מהם היה שהאמא שלך ראתה שאתה הולך להתחתן בסנדלים. היא נזפה בך ותבעה לנעול נעליים. חיפשת בבויידם איזה נעליים ומצאת זוג משומש ובלוי. אמך הכריחה אותך לצחצח את הנעליים כמו שצריך ולא יועיל כלום. החתונות ביזרעאל של אז היו בדשא הגדול שבין הצריפים. היה קהל רב ושום דבר לאכול. מהחתונה נותרו לכם שני תצלומים בלבד. את חופשת הדבש דחיתם בגלל חלקך בהכנות לחג ה-10 של יזרעאל. אחרי החגיגה שכרתם ג'יפ אמיתי אצל מֶרְקָדוֹ ברחוב המסגר ונסעתם לטיול של יומיים. אתה זוכר שנסעתם בכביש הצפון שהיה אז דרך סולינג עם שני פסי אספלט צרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה