יום שישי, 26 ביוני 2020

רוש ולענה

(כביסה מלוכלכת ומצחינה שצריך לאוורר גם אם כבר אין כמעט מי שזה מעניין אותו - אחאב) 

 

 

ועכשו, בחזרה לא נעימה אל הרוֹשׁ והלַעֲנָה של עלילותיך כמזכיר הקיבוץ:

(באותה התקופה, מזכיר קיבוץ היה "מוכתר הכפר" והמנהיג הנבחר) 

 

היו שלושה חברים שהוציאו לך את הנשמה:

הגזבר, פלמוני ואלמוני שכבר הזכרת בהקשר לקרבות על הלינה המשפחתית.

הסיפור הגדול עם אלמוני היה חבלי הלידה של חדר האוכל החדש, זה שאוכלים בו עכשו.

אחרי שאלמוני סיים את לימודיו בטכניון כארכיטקט בנין וכבר עבד במחלקת התכנון של התנועה, היה מובן מאליו שתכנון חדר האוכל החדש יימסר לידיו.

כמה חודשים חלפו והתברר שהתכנון מתעכב ללא הסברים.

חזרת ודחקת בו שישלים את הפרוייקט. הוא אמר שהוא רוצה לתכנן את הבנין כך שחדר האכילה יהיה עשוי מכמה מפלסים, שאליהם או יורדים במדרגות או עולים במדרגות ושזה לוקח לו המון זמן לתכנן.

במהלך העניינים פנית למחלקת התכנון התנועתית ותבעת מהם ללחוץ עליו  שייעזר באחרים ושיגמרו את זה תוך שלושה חודשים.

מרכז מחלקת התכנון, איזה בחורצ'יק מקיבוץ גונן, מצמץ מולך וגמגם משהו כמו

"תראה, זה לא בדיוק הבעיה שלנו ואני לא יכול לעשות הרבה".

זה הדליק אצלך אור אדום מאוד. לאחר בירור מעמיק הסתבר ככה:

1. אלמוני בכלל לא השלים את לימודיו בטכניון ואין לו בכלל תעודת ארכיטקט.

על כל מה שהוא מתכנן חותמים ארכיטקטים אחרים במחלקת התכנון.

2. יש כנראה חילוקי דעות חמורים בין מה שהוא רוצה לעשות לבין מה שמחלקת התכנון חושבת שצריך לעשות. מסתבר שהתוכניות של האלמוני דומות למה שפברקו בעזרתו להצגה בפני פנחס ספיר (מנכל הסוכנות), בידיעה שזה לא התוכניות. (אל פנחס ספיר עוד תחזור).

3. קבוצת יזרעאל לא יודעת מהקונפליקט כלום כי אלמוני שומר את כל האינפורמציה הנ"ל עמוק בכיס.

 

לאחר דין ודברים קשה הודעת לאלמוני שאתה עומד להציע לאספה ש:

א. כל התכנון יילקח מידיו.

ב. תיבחר ועדה לתכנון חדר האוכל, ועדה שתוציא את זה למכרז לציבור הארכיטקטים בארץ.

 

באספה עצמה, לאחר שכולם פה אחד קבלו את ההצעה, קמה אשתו של אלמוני והכריזה קבל עם ועדה ואסיפה:

"אם זה מה שקורה אז שהמזכיר יתפטר!"

אתה המתנת כשלוש דקות.

איש לא קם לקרוא את אשתו של אלמוני לסדר או לנזוף בה או להגיד משהו. עבורך זה היה רגע מר ונמהר. כשהשקט נמשך, קמת והודעת שאם אין תגובה אז אתה מתפטר ותודה רבה, ועזבת את המקום.

זה לקח איזה עשרה ימים של בירורים וויכוחים.

אתה לא נטשת את תפקיד המזכיר, רק דרשת החלפה מיידית. לבסוף שכנעו אותך להשאר ולהמשיך בדרכך וזהו.

היו עוד צרות שעשה לנו אלמוני, למשל פינת הנוער (איפה שעכשו הסטודיו שלך). מהנדס הסוכנות גֶרִינְגֶר מחיפה התעקש לדרג את המבנים בגלל השיפוע. אלמוני התעקש להשאיר את המבנים במפלס אחד וככה להרוויח קומה מתחת לבניין.

אבל כך גם תקע אלמוני את הסיפור לפחות לעוד כמה חודשים.

על איך שקיבלנו את "הפינת נוער הזאת" ספרנו כבר  

אבל עכשיו בסמכותך כמזכיר הודעת למהנדס הסוכנות שיחתכו את המבנים כמו שהוא רוצה, העיקר שזה יגמר מהר. כזכור, יזרעאל קיבלה את פינת הנוער כתשובה לשמונים המתנדבים שנחתו פה במלחמת ששת הימים, כשלא היה איפה לגור.        

 

עכשו אתה אומר משהו שזה לא זכרון אבל עובדה.

מסתבר שאתה ממין בני האדם שלא מסוגל לסלוח על שום עוול שעשו לך. זאת תכונה רעה.

כל מומחה בביהביוריזם קוגניטיבי יגיד לך שתגיע מהר לטיפול מפני שזה ממרר את החיים.

אז מה? המררה הזאת כבר נשפכה עליך ואתה לא יכול להתנגב מזה.

אתה דוקא כן סולח למי שלא שוכח לבקש סליחה או להתנצל בעניין מה שהוא עשה לך משהו רע, מאחורי הגב וכזה. אבל למי שכן שוכח לעשות את זה ומתעלם כאילו ששום דבר לא קרה, אתה לא תשכח לו את זה אף פעם.

כאן אתה אמור להתנצל ולבקש סליחה מעצמך. לא יפה לדבר ככה, בחברה תרבותית. הנאום הלא נעים הזה משובץ פה בגלל פרט שכבר הזכרת  אתה ספרת שתפשת טרמפ לתל אביב עם סנטה יוספטל ופלונית לוטה מוקרי מקיבוץ גלעד. איך פגשת את האחרונה נמנעת מלפרט. וזה איך שנתקלת בה.

 

בקדנציה הראשונה שלך כמזכיר הקיבוץ נכנסו פעם  למשרדך שני חברים בזה אחר זה.

האחד היה דניאל הרפז והשני אלי סלושני.

הם אמרו, כל אחד לחוד, שכמה ימים קודם לכן הם זומנו לועדת חברה של "האיחוד" ונשאלו שם על עבודתך כמזכיר.  הם לא ידעו על מה ולמה היתה החקירה  אבל את זה שהייתה חקירה הם באו לספר לך.

אתה לא ניחשת על מה כל זה היה. זמן מה לאחר מכן זומנת לשיחה בועדת חברה של האיחוד.

המקום היה ברחוב הירקון בדירה שכורה,  מול בית האיחוד. דפקת בדלת והוזמנת להכנס. ראית שם חברה מבוגרת וחבר די מבוגר. היא היציגה את עצמה: לוֹטֶה מוֹקְרִי. את שם החבר השני שכחת.

נדמה לך שהוא היה מקיבוץ מצובה. לאחר כמה דברי נימוסין אמרה לך לוטה: "אנחנו, ועדת חברה של האיחוד, רואים צורך להתנצל בפניך ואולי גם לברר כמה דברים. לפני כמה שבועות נכנס הנה נציגכם, גזבר הקיבוץ, פלמוני. הוא טען שאתה בתפקיד המזכיר הורס בקיבוצך כל חלקה טובה ושעל ועדת החברה של האיחוד להתערב ולדרוש  את פיטוריך המיידים מהתפקיד". 

 

לוטה לא התאפקה והוסיפה לשאול "מה אתה אומר על זה?" 

אתה לא זוכר מה בדיוק אמרת. נדמה לך שייחסת את הדברים לעובדה שפלמוני היה מזכיר הקיבוץ כשחזרת מחו"ל, וכמו שקורה להרבה נושאי תפקידים, הוא לא יכול היה להשלים עם העובדה שהוא כבר לא המזכיר ושמישהו אחר עושה את זה בצורה אחרת.

נפרדתם בלבביות ושניהם איחלו לך הצלחה.

הסיפור עם ההתנהגות הזאת של פלמוני  לא נגמר בזה. לאחר זמן קצר הגיעה לארץ קבוצת השלמה מדרום אפריקה, גרעין "אתגר", אם אתה לא טועה.

 

קבוצת יזרעאל ובעיקר מרבית חבריה "האנגלוסקסים" וכמובן גם אתה, השליח בדימוס – כולכם רציתם שהגרעין יגיע ליזרעאל, כמו שכל אחרוני העולים מהתנועה היו מגיעים כולם ליזרעאל, שעדיין היתה קיבוץ עם מעט מדי חברים חדשים. השמועה על גרעין "אתגר" נפוצה בכל רחבי הקיבוצים של תנועת הבונים. בעיקר במעיין ברוך, בצרעה וביזרעאל. ועדת כח-אדם של האיחוד, בעלת הסמכות להחליט לאן ילכו גרעינים חדשים, זימנה את נציגי הקיבוצים לשימוע.

 

אתה זוכר את שלוש הקבוצות של נציגי המשקים, עם מוני חמל ממעין ברוך, פוגי מצרעה ורפי שלף ואתה מיזרעאל. כולם הציצו בכולם בעוינות מופגנת. כשנכנסת אל ועדת כח-אדם ישב שם אביתר ברג מקיבוץ דברת. הוא הקשיב לטענות שלכם בדבר ההכרח לשלוח את הגרעין הזה ליזרעאל.

באמצע הדברים שיסע אביתר ברג אותך והטיח: "על מה אתה מבלבל את המוח? הרי הנציג שלכם נכנס אלי הבוקר וטען שאסור לקלוט את גרעין אתגר ביזרעאל, כי ילידי הארץ סובלים מעודף "אנגלוסכסים" וזה פוגע להם "בהרגשת הבית".

 

אתה נדבקת לכסא מרוב תדהמה ושאלת מי זה בדיוק היה? לא זכית לקבל תשובה ועם האינפורמציה הזאת חזרת הביתה. הארוע עורר מהומה גדולה ביזרעאל וכולם חפשו אשמים.

אתה נהלת חקירה דיסקרטית בענין מי שאמר דברים כאלה. הצעירים מגרעין "צמרת", ילידי הארץ ביזרעאל, הכחישו כל קשר לדבר השיטנה הזה. אבל הדברים נודעו ברבים וזה גרם למתח מכוער בין חלקי האוכלוסיה של הקיבוץ. אחרי שבע שנים, בקדנציה השניה שלך כמזכיר, הגיע חבר ועדת כח-אדם של האיחוד ליזרעאל להרצות בפני כלל החברים על מצב העניינים ועל בעיות הזמן.

לאחר ההרצאה המעניינת שאלת אותו אם הוא זוכר את פרשת גרעין אתגר, ועל מי זה מיזרעאל שאמר מה שאמר? הוא הציץ בך מופתע והפטיר:

פלמוני. מה אתם לא ידעתם?...

פלמוני ואשתו עזבו את יזרעאל ב-1969 (אינך זוכר בדיוק מתי), ועברו להתגורר בירושלים, שם הקים פלמוני חברה "לשרותי הגברה ותאורה". משפחת פלמוני היתה ידועה בקרב רבים בירושלים.

ב-1992 נרצח פלמוני בנסיבות מסתוריות שנויות במחלוקת.

הרבה חברים מיזרעאל השתתפו בהלוויתו בהר המנוחות.

הרבה מאות אנשים ליוו אותו בדרכו האחרונה כולל אותך עם חיבוק חם לאשתו.   יהי זכרו ברוך.

"גרעין אתגר" השלים את קיבוץ צרעה. עד עצם היום הזה לא חשפת את הסיפור הנ"ל בפני איש. אחרי גיל הגבורות אתה לא דופק חשבון לשום דבר, ושמישהו לפחות ידע איזה רוש ולענה היה בכוסך ובמנת חלקך שמור בבטן...   

אין תגובות:

פרסום תגובה