יום ראשון, 28 ביוני 2020

מות אורזילא


 

ובחזרה לתיאטרון.

ההצגה הראשונה אותה העליתם הייתה "מות  אורזילה".

זה היה מחזה של יהודי ושמו הארי צבי סֶקְלֵר שפעל באמריקה בתחילת המאה ה-20  וידע מה זה רפרטואר מחזאות והוא שתרגם לעברית את מחזותיו של אריסטופאנס.

אז מאיפה סחבתם דוקא את המחזה הזה?

שמו המקורי היה רבי יוֹסֵי מן יוֹקְרָת. בשנה השלישית של לימודיך באוניברסיטה למדת את תולדות המחזאות העברית אצל פרופסור גרשון שקד. איכשהו מצאת בספריית האוניברסיטה כרך ישן ובו מחזותיו של צבי הירש סקלר.

אחרי שהתגברת על העברית מתקופת ההשכלה (שהיתה תרגום מיידיש) התברר לך שיש פה מחזה בעל איכות תיאטרונית לעילא ולעילא.


 

רוב המחזות שנכתבו בעברית בתחילת המאה העשרים נכתבו על ידי סופרים או משוררים שלא היה להם מושג על הנדרש ממחזה תיאטרוני (למשל מתיתיהו שוהם) ואולם המחזה הזה, כמיטב האקספרסיוניזם מטיל האימה, היה בהחלט ברמה של "הדיבוק" מאת אנסקי ו"מירה'לה אפרת" של גורדין.

המחזה הזה הוצג בניו-יורק בכיכובו של פאול מוני (לא פחות ולא יותר).

שם ההצגה היה "דער הייליגער טיראן" (הדיקטטור הקדוש).

בלי כל קשר למה שיקרה בעתיד, החלטת לעבד את המחזה בעברית עכשוית ואולי להציגו מתישהו. באמצע העבודה או בסופה הצעת לפרופסור שקד שזה יחשב לך כעבודה סמינריונית לשנה ג'.

הוא השתאה ואמר שהסקלר הזה אולי עוד חי אבל המחזות שלו לא כל כך חשובים ושתכתוב עבודה על משהו אחר (כתבת על "אכזר מכל המלך" של נסים אלוני).


כשהצטרפת לסדנת הצפון של בימת הקיבוץ, זכרת את המחזה וסברת שהוא מספיק מכובד ומקורי (מחיי ארץ ישראל התלמודית) ושזה יאה ונאה להתחיל אתו את הרפרטואר של הסדנה החדשה.

אתה תרמת את העיבוד שנקרא "מות אורזילה" (אחת מהדמויות) וכבמאי נקבע אסף אור מבית זרע ושחקו בין השאר גרשון סובלמן, אריה אלדר, שלמה סדן, טוטו, אורנה ספיר, רפי צור וחיה רוזן. ההצגה הועלתה כשישים פעמים בכל רחבי התנועה הקיבוצית והרשימה ביותר.


חודשים ספורים לאחר שהתחלתם בפעילות התברר ככה: יעקב מורג מתל יוסף נעלם לאן שהוא, עמי השרוני ואסף אור "הסתפקו" בעבודת בימוי וטוטו מכפר מסריק ששיחק בהצגה, נקבע כגזבר הסדנא.

כל הלוגיסטיקה של פעילות סדנת הצפון נפלה על כתפיך, זה - בלי אוטו ובלי טלפון ובלי שום עזרה ממשית, רק הרבה חשק לעשות משהו שאף פעם לא עשית.  

 

 

אין תגובות:

פרסום תגובה