יום שבת, 27 ביוני 2020

נקמות מתוקות ומישהו


כבר אז (במהלך הלימודים) היית מעורה היטב בעשיית תאטרון ובעיקר בכתיבת מחזות.

כתבת מחזה לבני בר מצווה בתל יוסף  "השמש והתרנגול " מחזה שהוצג עם למעלה ממאה ילדים.

הבימוי: יעקובלה מורג. המוסיקה:נירה חן, והניהול המוסיקלי: יוסי שריג. 

כתבת עוד מחזה לבית הספר התיכון המשותף בעין חרוד, את "שלגיה" של האחים גרים. כמו כן כתבת וביימת את "פטרוזיליה מקסיקנית" בחג ה-10 ברם-און. הכל בצפיפות של תוך כדי שנה וחצי.


יום אחד קבלת מכתב מפלוני, שמעון לוי, מזכיר החוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב. הוא הציע לך לשמש כעוזר הוראה ומתרגל בחוג לתאטרון. אתה לא זוכר איך ולמה החלטת מה שהחלטת.  ענית לו בחיוב ואפילו נפגשתם במשרדי החוג. האמת, מסתבר שהשלית את עצמך שאתה עומד לפני קריירה אקדמית בנושא אמנות התאטרון.

אתה זוכר שבאותו זמן חיברת מחזה בשם "אמור משהו חשוב" לחג החמישים של קיבוץ גבע.

דברים התרחשו בו זמנית. הבמאי להצגה בגבע היה אחד, סַשְקָה לֵוִין, איש תאטרון מקיבוץ נגבה, שריכז את בית הספר לתאטרון בסמינר הקיבוצים.

אתה זוכר שנפגשתם – הוא, נחמן רז, מזכיר הקיבוץ ואתה, לשיחה על כתיבת המחזה. לא כל כך מצאה חן בעיניך השקפתו על דרך ההצגה.

מכל מקום, התיישבת לכתוב תוך כדי חקירת כל ההיסטוריה של קיבוץ גבע.

השלמת את הכתיבה תמורת שלושת אלפים לירות טבין ותקילין, כסף עובר לסוחר ולקיבוץ,... ומסרת את המחזה לאנשי גבע ודי בזה.

אתה זוכר שכשהיית במילואים בבסיס אלעל שברמת הגולן, הגיע מישהו מגבע ובידיו פתק, בו דורש הבמאי, סשקה לוין, "להוציא דיאלוגים מהמחזה ולשים אחרים במקומם". אתה השבת לנהג שהביא לך את הפתק שאתה במילואים, אתה לא יודע על מה הוא מדבר, שכתבת מחזה שלם שאין להוציא ממנו קטעים או להכניס אחרים, נקודה.  אבל היו כנראה עוד כמה ויכוחים עם סשקה לוין .

בסוף אמרת לו שיעזוב אותך בשקט.

למה? מפני שהסשקה לוין הזה היה מזן הבמאים שמתייחסים לטקסט המחזה כמו אל שאר מרכיבי ההצגה - תלבושות, אביזרים, תאורה , שהבמאי נוהג להחליף ולשנות לפי איזו שהיא תפיסה השמורה לו בלבד על מהות כל המתרחש על הבמה.


בתולדות התיאטרון היה פעם "תיאטרון השחקן", למשל תיאטרון "הדל-ארטה" וגם מולייר, ופעם אחרת "תיאטרון המחזאי" (אוסקר ווילד, ברנרד שאו ואפילו נסים אלוני).

בעידן האחרון מככב הבמאי כמו אלוהים של ההצגה, שעל פיו ישק כל דבר (יוסי יזרעאלי, פיטר ברוק ...וכאלה).

במחשבה לאחור אתה יודע שמבחינתך מתחיל כל תהליך ההצגה בשולחן הכתיבה של המחזאי. אם רוצה במאי שיכתבו את הטקסט לפי טעמו שלו, אז שישב ויכתוב את המחזה בעצמו...!

 

הצרות שלך עם ההצגה הזאת לא נגמרו בזה. המלחין, דב כרמל, שכתב את המוסיקה להצגה הזאת של סשקה לוין, דפק יום אחד בדלתך, התיישב אצלכם בסלון ודרש להכניס שינויים בשיר הפתיחה למחזה, אותו הם דווקא כן לקחו בשמחה רבה. שאלת אותו למה כל זה? הוא השיב שהמילים שאתה כתבת לא בדיוק מסתדרות עם המנגינה שהוא חיבר. לא הבנת מה זה צריך להיות. סברת שבכתיבת שירים המלחין קורא את השיר של המשורר ועל פיו מלחין את המנגינה ולא ההיפך. דובי כרמל  לא התכוון לשנות איזו מילה או שתיים אלא את תכנו של בית שלם מהשיר. אתה אמרת לו שאתה לא מוכן לעשות את זה והוא פשוט קם והסתלק.


 כמה ימים לפני חגיגת החמישים של גבע נודע לך במקרה על קיום חזרה גנרלית למחזה ההוא. הגעת אל מקום ההצגה ואפילו אמרת שלום לסשקה לוין, שהביט בך במבט מוזר. כשהתחילה החזרה הגנרלית נוכחת תוך כמה דקות שחוץ משיר הפתיחה (שגם בו הוכנסו שינויים), אין שום קשר בין המוצג ובין מה שכתבת.

קמת ויצאת וחזרת הביתה ושכחת מההצגה לגבע ואפילו לא שמרת שום עותק ממה שזה היה. 

לאחרונה זכה שיר הפתיחה למחזה, לחידוש מקסים של הגבעטרון בעיבודו של אילן גלבוע.


 

כל זה היה בערך באותו זמן של הסיפור עם עוזר ההוראה באוניברסיטה.

בוקר אחד הגיע טלפון משמעון לוי מזכיר החוג לתיאטרון, בו הודיע שמבטלים את הפנייה אליך ונותנים את המשרה לפלונית, אהובה בלקין, שלא כמוך הינה סטודנטית לתואר M.A ותודה רבה.

עכשיו, לאחר 43 שנים, אתה לא יכול להתאפק מלהגיד על זה משהו. הגברת אהובה בלקין הזאת, שנדחפה לפניך, ישבה  בחזרות אצל עדנה שביט על ההצגה "רב חנוך ורב יוספכי" במסגרת לימודי שנה ג'.

אתה זוכר שכנראה הכריחו אותה לשבת בשיעור ואתה זוכר מצויין שעדנה שביט הפריחה לעומתה כמה וכמה הערות בוטות, שנגעו בכשרונה וביושרתה של הסטודנטית אהובה בלקין. (כיום סופר פרופסורית לתיאטרון גם בת"א וגם בחצי עולם).

אתה יודע שהרהרת דברים יותר בוטים ביחס לפרשה אבל טוב, זה היה מזמן.

 נדהמת אז מההתפתחות הזאת והחלטת גם אתה לנסות וללמוד אמנות התאטרון ל-M.A.

 

ועוד משהו לגמרי לא במקרה. בסוף שנת 1978 פנו אליך מקיבוץ נגבה לכתוב ולביים את חג ה-40 של העליה על הקרקע. שאלתך הראשונה הייתה ומה עם סשקה לוין? התשובה: האיש נפטר מהתקף לב זמן מה לאחר מלחמת יום כיפור.

בתקופה הנ"ל נחשבת  למחזאי ובמאי מהראשונים במעלה בתנועה הקיבוצית. אחת הסיבות האישיות מאוד להסכמתך לעבוד בשביל נגבה (אף על פי שזה נורא רחוק) היתה מימוש נקמת גורל מתוקה, לעשות את מה שסשקה לוין בטח היה עושה אילו היה חי. אל חג ה-40 של נגבה עוד תחזור.


לשנת הלימודים האוניברסיטאית 1972 נרשמת ללימודי תואר M. A. אתה זוכר שהלימודים התרכזו בשני שיעורים שניתנו באותו יום בשבוע. הראשון היה אצל פרופסור לזר. מה שאתה זוכר מזה היה הרבה על השואה. השיעור השני היה אצל פרופסור שקד והבמאי יוסי יזרעאלי. את יוסי יזרעאלי היכרת עוד משנות ה-50 כשהוא היה בגיל החניכים שלך בתנועה המאוחדת. השיעור הזה היה מעין סמינריון על מחזאות עברית ומחזאות בכלל. 

 

 

לקראת סיום שנת הלימודים היית אמור להגיש עבודה סמינריונית. באותה עת,  לא זוכר בדיוק מתי, התחלת לעסוק בתהליך הפקת המחזה  "מישהו".

אז לפני שאתה שוכח, כמה מילים על המחזה הזה. (אעפ"י שנדמה לך שכבר כתבת את זה איזה 20 פעם בכל מיני מקומות).

המחזה הוא על כך שמישהו המכונה גם "EVERYMAN", נמצא בביתו שמח וטוב לב. פתאום מגיע אליו מלאך המוות ואומר לו שחייו נגמרו ושיעלה לשמיים ויגיש דין וחשבון על מה שעשה בחיים.

"מישהו" מבקש ממלאך המוות שיאשר לו כמה מלווים בדרכו האחרונה ."מישהו" פונה בזה אחר זה לכל מה ולכל מי שהיו חשובים לקיומו האלגורי. כולם מסרבים ללוותו בדרכו האחרונה. כך חוץ מהדמות "מעשים טובים". רק היא מוכנה לרדת אתו אל הקבר. בסופו של דבר "מישהו" יורד אל הקבר יחד עם ה"מעשים טובים" הטובים שעשה. והרי שני מונולוגים מסוף המחזה:

   "דעת"

"...מסופו של מישהו נוכל כולנו להפיק לקח טוב מעתה והלאה.

     נינחם כי מעשיו הטובים של מישהו - אתו אל הקבר יורדים.

     שומעת אני את שירת המלאכים, שמחים לקראת בואו של מישהו. (יורדת)

 

 

"שליח"

..."זקן וצעיר! אם לדבר המחזה תקשיבו  ביראה ובפֶקַח,

    כי אז תשכילו להפיק תועלת, להבין את הלקח.

    גאוות אדם בעצמו, אך מרחיקה את הלב מן הטוב.

    עיזבוה. עיזבוה כי שקר ומרמה וכזב היא - בסוף.

    יופי, נוחיות, כוח, דעת ומיטב השיקול-

    כולם כאחד מתעים. כולם כאחד תעלול.

    ראיתם כי כולם, יחד עם כָּוָנֵי האדם - הארבעה,

    יעזבוכם ולא יהיו עוד, בבוא השעה.

    רק אחת תיותר לאדם אחר כך

    הלא היא מעשים טובים. רק אותה עמו יקח.

    ואולם ייזהר! אם יהיו מעשים טובים רק קומץ,

    לא ישביעו את פי הרעבים במרומים אף בשמץ.

    הנה...כאשר יגיע יומכם, מה תוכלו לספר?

    אם לא תביאו מן המוכן, תלכו למקום האחר...

    אך אם לחשבון הנפש דאגתם, וגם לכל היתר,

    תזכו בשלום לעלות ולהזין עיניכם בכתר.

    לחם הפָּנִים יהיה תמיד על שולחנם ובצלחת -  נתח לויתן שמן.

    מרפא לנפש ועדנים לגוף. על דעת הקהל ועל דעת המקום - אמרו  אמן".(יוצא)...

 

 

 

אתה היגשת, כנראה, את העבודה על "מישהו" למורה יוסי יזרעאלי, לרבות המחזה המעובד. קיבלת ציון 100. אתה זוכר שלקראת ההפקה התיעצת עם יוסי יזרעאלי על הקונספציה וכדומה. אתה זוכר שדיסקסתם את ה"פרולוג" שלפני תחילת ההצגה (אדוני ומלוויו תופסים עמדות לעיני הקהל. שני קברנים חופרים את קברו של מישהו). אתה זוכר שיוסי יזרעאלי הציע שליד הקברנים תהיה ערימה של אדמה שהם יעיפו חלק ממנה על הקהל עצמו. את זה עשו החבר'ה ממש בכיף.

יוסי יזרעאלי בעצמו, טרח והגיע לקיבוץ לראות מה עשית עם חומר הלימוד שלו. הוא אפילו שיבח את התוצאה, אף על פי שהמחזה הוצג על ידי עשרות חברות וחברים שהם אפילו לא חובבים, שאינם כלל שחקנים.

עד כאן זה מה שנכתב עד מחצית הספר "משהו על מישהו".


לפני שאתה שוכח אתה חייב להתוודות: ההצגה "מישהו"  היא הדבר הכי גדול והכי חשוב שעשית בימי חייך. זאת חרף הביקורת שניתכה על ההצגה לאורך כל ארבע ההפקות של המחזה,  שהעלית במשך כמה שנים.

תיאור מפורט של פרטי ההפקה השונים מצוי בספרך "משהו על מישהו", שיצא לאור  בתשל"ד ,1974 בהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים - האגף לתרבות.

בספר הזה מודפס גם המחזה עצמו, אותו עיבדת ושִכתבת עפי המקור "EVERYMAN" היְמֵי-בֵּינַיִימי. את המחזה ניתן למצוא באתר שלך ברשת. מהצגת המחזה בחג ה25 ביזרעאל ,כמעט שלא נותר שום תיעוד ,להוציא את הספר האמור. יש לך הקלטה של מהלך ההצגה. לא שומעים כמעט שום דבר חוץ משירת הצרצרים של שנת 1973 ביזרעאל.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה