זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח
סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב.
הייתם משחקים הרבה ב"אסומניה אבודניה" -
אסומניה אבודניה
הפרה בועטת.
חוט אדום בין הרגליים.
משקפי הספתא
סוס לבן כמו ניסן
הר נופל מהשמים.
התחרות סוסיי ברזל.
אנשים בלי לנגוע
בשורה אירופית.
אבל מה זה בכלל "אסומניה-אבודניה"?
שני ילדים פולניים לגמרי ששמם דן בן-אמוץ (תהילים-זֵייעגֶר) וחיים חפר(פַיינֵר) שמעו בשנות ה 40 של המאה ה20 כל מיני דברים ורשמו אותם אחר-כך ב"ילקוט הכזבים". בעמ' 31 , שם, מופיע תחת הכותרת "לשון הקודש בחיי יום-יום", הטקסט דלהלן:
אסומניה אבודניה
אבודניה אַלִי וַואן
אלי וואן וצִ'יקצִ'יקַאן
צ'יקצ'יקאן ובַאגְרָא
באגרע ובַזְרִיעָה
בזריעה ופְתַח-תח
פתח-תח ופתח-תח
חוט אדום בין הרגליים
הפרה בועטת
צִיגָלֶה מֶה על רגל אחת
אנשים בלי לנגוע
בחצי גורן עגולה
אנשים בלי לנגוע
בשורה אירופית
(שיר עם ידוע)
אנחנו מבקשים להוסיף מִשכוּנתֵנוּ ומבית-ספרנו עוד כמה שורות במקום ה"וכולי" שלעיל:
משקפיי הסבתא
סוס לבן כמו ניסן
הר נופל מהשמיים.
התחרות סוסי ברזל.
(ואולי יש עוד)
כל הנ"ל הן ההוראות הַמילוליות למשחק ה"אסומניה-אבודניה", הוראות שראש המשחק מכריז אותן בקולי קולות וכולם מחרים-מחזיקים אחריו. שבע השורות הראשונות מיועדות, למיטב זיכרוננו, לחימום מנועים.
יש "עומד" כפוף כמו ב"סְמֶל" ויש שורת ילדים ובראשה ה"ראש" שהוא מנהל המשחק, השופט, שאלוהים הוא רק הסגן שלו והוא תמיד בוחר את עצמו מפני שהוא זריז וגדול וחזק ורשע.
הוא קובע גם את מי שיהיה העומד הראשון ומבטיח לו שתכף הוא יציל אותו. הוא מכריז על השורה הרלוואנטית ומנתר מעל העומד וכולם אחריו בתורם ובחזרה למקומם בטור.
לעומת זה, כשהוא מכריז "חוט אדום בין הרגליים" לא חוזרים.
כשהאחרון גמר לנתר מעל לעומד, ניגשים כולם ולפי התור מַפְלִיקִים לרַגְלֵי העומד, בקצה אצבעות ידם, על המקום שמאחורי הברכיים. בסוף נשאר שם סימן אדום מאד וכולם עולים לאַייטֶם הבא.
"הפרה בועטת":
בזה אחר זה קופצים מעל לעומד אך מלווים את הקפיצה בבעיטה בטוסיק שלו.
"ציגלה מֶה על רגל אחת":
כולם קופצים ונותרים במקומם על רגל אחת. מי שמתמוטט מהפוזה – נהייה "עומד".
"אנשים בלי לנגוע בחצי גורן עגולה":
ה"ראש" קופץ מעל לעומד – הצידה. כך הוא משאיר מקום ל"חצי גורן עגולה" שתיווצר על ידי השאר. מי שמקלקל – נהייה עומד.
"אנשים בלי לנגוע בשורה אירופית (שיבוש של "עורפית)":
כולם קופצים וקופאים על עומדם בשורה עורפית. מי שלא....וכולי, נהייה עומד.
"משקפי הסבתא": ה"ראש" מכריז וקופץ ונשאר על עומדו. אז הוא מסמן את מקום כפות הרגלים בעיגולים (שזה "משקפי הסבתא"). כולם צריכים לקפוץ ולסמן בלי שהעיגולים יגעו אחד בשני.
"סוס לבן כמו ניסן":
כולם קופצים ומסתדרים לאַ-מוּכָנִים-אִיקוֹן-רוּץ, כמו בתחרות ריצה. מי שמגיע אחרון – נהייה עומד.
"הר נופל מהשמיים":
קופצים לפי התור ותוך כדי כך מנחיתים חבטה נוראה על גבו של העומד המסכן.
"התחרות סוסי ברזל":
קופצים ומסתדרים לתחרות ריצה. ה"ראש" מכריז: א- מוכנים איקון-רוץ! מי שמזיז רגל, נהייה עומד. (סוסי ברזל לא יכולים לרוץ).
"אסומניה-אבודניה" הוא משחק ל-6-7 ילדים בלבד. אם יש יותר – מוצאים משחק אחר. בדרך כלל מסתיים המשחק במריבה קולנית ובבכי מר, כאשר אחד מ"העומדים" לא עומד בעינויים, או אחד מהמשחקים לא מקבל את שיפוטו ופקודתו של ה"ראש" להיות "עומד".
לכל המבקרים הדקדקנים: אין לנו מושג מִנַיִן לקוח השם "אסומניה אבודניה". המשחק רווח בכל הארץ לפני עידן התקשורת המהירה, כשכל הרחובות היו ריקים ממכוניות ומאנשים רעים ואפשר היה לשחק בחוץ עד מאוחר בערב. כל שכונה וכל בית-ספר שיחקו לפי ידיעתם וכוח המצאתם של ילדי המקום. מכאן האפשרות לניואנסים שונים של המשחק.
למשל - "המכתב לספתא".
ראש המשחק מכריז "המכתב לספתא" הוא מנתר מעל לעומד, ניגש מאחוריו (מצד הטוסיק). אחר כך הוא "כותב" באצבע גסה על גב העומד מה שאמור להיות המכתב לספתא. הוא מסיים במכת אגרוף על הגב לציון החותמת שעל המכתב ואחר כך הוא "שולח אותו" איך? הוא נעמד עם הטוסיק שלו מול הטוסיק של העומד הכפוף וחובט לאחור את הטוסיק של העומד כשזה נופל קדימה על פניו. אם השולח לא מצליח להפיל את העומד הוא בעצמו נהיה עומד.
מה זה משחק "חמור ארוך"?
מתחילים בשורה עורפית. הראשון "נעמד", ז"א מתכופף ניצב לשורה. השני מנתר מעליו, ידיים על גב ה"עומד" ורגליים פשוקות לצדדים. תיכף עם סיימו את התרגיל הוא מצטרף למצב ה"עומד". אחרים שאחריו מנתרים מעליו וחוזר חלילה. ככה כולם מנתרים וכולם עומדים במחזור כל המשתתפים עד שיש צלצול להתחלת השיעור.
מה זה "סוס ארוך"?
יש שתי קבוצות, אחת "למעלה" ואחת "למטה". בזאת שלמטה עומד אחד וגבו אל קיר. הוא מפשק רגליים ומחזיק את כפות ידיו במפשעה, להגן קצת על מה שעוד אפשר. השני תוחב את ראשו שם, כפוף ופשוק רגליים. השלישי וכל השאר תוחבים את ראשיהם מתחת לטוסיק של מי שלפניהם ובידיהם אוחזים היטב בירכיו. כך נוצר מין "סוס ארוך" מרבה רגליים וגבות והרבה עבודה לאורטופדים, כמו רוגבי.
ילדי הקבוצה השנייה מתחילים בזה אחר זה לרוץ מרחוק ולזנק ולרכב על ה"סוס" לאורכו. כולם צריכים למצוא שם מקום, זה אחר זה או זה על גבי זה. כשהאחרון סיים לקפוץ מתחילים כולם לספור עד עשר. אם הצליחו להישאר למעלה, מגיע להם עוד סיבוב. בדרך כלל מתמוטט הכל לפני ספירת עשר, לפקעת של ראשים, ידיים, רגליים וטוסיקים. אז הקבוצה שלמטה "עולה" לקפוץ והשנייה "יורדת" לחטוף את זה בגדול וחוזר חלילה.
כשהיית בן 23 יצא לך להיות מדריך קומונה בתנועה המאוחדת בחיפה. היה שם גם קן קטן בבת גלים. בעדה שהדרכת היו איזה ארבעה בנים ושמונה בנות, כולם בגיל שבוע עשרה. בסוף הפעולה הראשונה בה נכחת הציעו החניכים בהתלהבות גדולה לשחק בסוס ארוך. אתה אמרת שסוס ארוך זה משחק רק לבנים, בגלל האלימות והחיכוך הגופני האינטנסיבי. כל הבנות מחו על הדרת הבחורות ואמרו שגם הן משחקות, עם לדחוף את הראש בין הרגליים ועם לקפוץ להן על הגב. עד היום אתה לא רגוע בעניין הקטן הזה, מפני שהם הכריחו גם אותך להשתתף.
מה זה "סְמֶל"?
יש "העומד" שהוא כפוף, מרפקיו נתמכים בירכיים וכפות ידיו שלובות. בניצב אליו עומדת כל החבורה בשורה עורפית. הראשון מכריז:
"סְמֶל! או סְמֶלִיקוֹ דַוְדָוִיקוֹ ! ומנתר ברגליים פשוקות מעל העומד. אחרים מנתרים כולם בתורם. בסוף הסיבוב מרחיק עצמו העומד כדי גודל נעלו מקו הזינוק המקורי. ושוב מכריזים "סמל” וכולי ומנתרים. כך עד שאחד מהמנתרים לא מצליח לעבור את העומד והוא מפיל אותו או דוחף תוך כדי ניתור. אז הוא מוכרח להחליף את העומד והכול חוזר חלילה.
עכשיו למשחק ההקפות.
כל ילדי השכונה שבאים לשחק מכריזים על בחירות. כדי לקבוע מי בוחר את מי לראשונה או עושים זוג או פרט או (אם יש למישהו מיל) עושים "עץ או פָּלֵסְטַיִין" .
אחרי שנבחרו שתי קבוצות מהמרים עוד הפעם. הזוכים עולים למעלה והאחרים למטה. המגרש המוכן למשחק מכיל בצד אחד עיגול מסומן של כמה מטרים כשבקצה המעגל מציבים פח גדול שזה לפעמים איזה פיילה זרוקה. מול המעגל אל תוך המגרש מעמידים שלוש תחנות, שיחד עם המעגל מהוות מעוין גדול. אלה שלמעלה ממתינים בצד. אחד מהם נכנס למעגל עם מקל עגול בכל אורך שהוא ביד אחת ובשניה כדור טניס. הוא מעיף את הכדור מעליו וכשהכדור נופל הוא חובט בו בעזרת המקל ומעיף למרחקים. כל הקבוצה שלמטה מתפזרת ברחבי המגרש. אחד מהקבוצה עומד ליד המעגל עם הפח וממתין.
אם הכדור עף למרחוק משליך החובט את המקל על הרצפה ומחיל לרוץ אל התחנה הראשונה ואולי גם השניה. המשחקים שלמטה עטים על הכדור, תופסים אותו בידים ורצים לשרוף את זה שרץ. אם אחד מהם מצליח לגעת כשהכדור בידו בחובט, הוא שרוף ויוצא מהמשחק.
אם החובט מצליח להמלט מהאוחז בכדור הוא, האחרון, זורק את הכדור אל השורף שעומד על יד המעגל והשורף קולע את הכדור אל הפח שבצד השני. נקישת הכדור על הפח מסמנת שהחובט נשרף. אם החובט הגיע אל תחנה ועומד בה ניגש שחקן אחר, נוטל את הכדור ואת המקל ומנסה לחבוט גם הוא. אם הוא מצליח, מצטרף גם הוא למרוץ אל התחנות, שעה שהחובט הראשון מנסה גם הוא לעשות את כל הסיבוב בחזרה אל המעגל.
אם החובט לא מצליח להעיף את הכדור בעזרת המקל, יש לו אפשרות לחזור על החבטה שלוש פעמים בלבד.
אם נכשל הוא יוצא מהמשחק. אם החובט הצליח להעיף את הכדור רחוק ולמעלה, מתאמצים השחקנים שלמטה לתפוס את הכדור לפני שהוא מגיע לרצפה.
אם מישהו הצליח לתפוס את הכדור ביד אחת, זה נצחון של הקבוצה התחתונה והקבוצות מתחלפות בתפקידים.
אם החובט מצליח להעיף את הכדור הרבה מעבר להישג ידם של חברי הקבוצה התחתונה, הוא מנסה לרוץ דרך כל התחנות ולחזור למעגל. אם הוא משלים את הסיבוב הוא מציל את כל אלה שכבר נשרפו מקודם.
אחיך היה אשף בחבטות. הוא היה משתמש במקל ארוך של מטאטא. הוא היה מצליח להעיף את כדור הטניס לתוך גן הדסה. כל המשחק היה נפסק עד שהצליחו למצוא את הכדור בשביל להמשיך בהקפות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה