יום רביעי, 8 ביולי 2020

השנואים 1


אף אחד לא אוהב וגם לא מרגיש בנוח שעושים עליו דברי סיכום.

לכל סיכום יש סוף ואם הסיכום רחב ויסודי אז זה מריח מזה, שזה מתרחש כשמורידים אותך בארון אל תוך האדמה ומכסים ואומרים "קדיש" ו"אל מלא רחמים" .

אחר כך יש הספדים שבהם לא שוכחים להגיד שהיית גאון ובן אדם טוב וגם מוצלח וגם מאוד חשוב ושלא יהיה לך מחליף ואוי ואבוי. 

מה שכן שוכחים, ובכוונה, זה לספר עד כמה היית די מגעיל, לא ישר ושהיו לך המון שונאים שחשבו שאתה סתם חתיכת דרעק ושאתה גם שנאת אותם בחזרה.

יש אפילו גם כאלה שהגיעו ללוויה רק בשביל לוודא שסוף סוף אתה נקבר לתמיד ושהם בוודאות לא מתאבלים עליך מי יודע מה.

פתאום אתה חושב שדווקא את מחשבותיהם הנסתרות ראוי לתחוב לתוך הזיכרונות האלה, מה שיעזור לשכנע את מי שמקשיב להספדים.  


נדמה לך שהזכרת כמה שנואים ושנואות שהיו לך ושחלקם עוד לא הסתלקו לך מהחיים. זאת לא כל הרשימה ובא לך לספור ולמנות כמה שיותר וגם לפרט מדוע ובשביל מה, אתה מכניס אותם לרשימה ברוב הדר וכבוד.

העיסוק הזה עשוי להפיג את השעמום בזמן כל הלוויה ולמשמע ההספדים הרגילים והמצחיקים שחוזרים על עצמם ואין מה לעשות. 

 

רשימת השנואים החלה בפוסט הקודם על הכלב  "גיבור".

היא משתרעת על שמונים וחמש וחצי שנים. ייתכן ועוד תתעדכן.

מפאת אורכה נביא אותה בהמשכים. 

 

1. סָקֶר מבית העם בתל אביב.

החיים שלך הגיעו לבית העם שהיה פעם נכס תרבותי בעידן תל אביב הקטנה.

אתה הגעת אליו כשהוא מוזנח וכמעט חרב ומשמש כבית קולנוע זול לסרטים זולים. יחד עם כל ילדי ת"א של אז, ראיתם בשקיקה את כל סרטי "פלאש גורדון", "טרזן","הסכנה הצהובה", ועוד כאלה מכל טוב.

ושלא לקפח את ה"אות זורו" (טיירון פאוור) וגם את בוק - ג'ונס.  

ההליכה לבית העם היתה כרוכה בעוד אתגר חשוב: להצליח להתפלח בלי לשלם.

היו כמה שיטות - גם לקפוץ מעל החומה, וגם לחכות בכניסה עד שיכנס מישהו מבוגר ולהידבק אליו כאילו שאתם הילד שלו שנכנס על הכרטיס שלו. 

היה שם מנוול היסטורי שקראו לו "סקר".  הוא היה הסדרן המיתולוגי של בית העם.

אצלו אף ילד לא התפלח. ואם כן היה מישהו, אז סקר היה נכנס לאולם והיה מזהה את הפושע וגורר אותו החוצה בבושה וחרפה, וגם בעיטה בתחת.

את האיש הזה שנאו כל ילדי ת"א שנאה גדולה. 

גם אותך הוא תפס כמה פעמים וזרק אותך ואת אחיך לרחוב.

כשהיית קצת יותר מבוגר זכית לראות בבית העם את יהודה שרת מנצח על מקהלה גדולה, איזו הצגה של שולמית בת-דורי וגם את יגאל אלון נואם על פירוק הפלמ"ח. את כל אלה בלי "סקר המיתולוגי" כי הכניסה הייתה חופשית.


 

2.  הבן של האדון בזנר.

 אתה מצטט משהו מזיכרונותיך:

 "...... מעל ראובן גרה בתחילה משפחת שֵיינְפֶרְבֶּר ובתם נדיבה, ילדה נחמדה וקצת פוזלת. הם עקרו תיכף להגיעך לרחוב גורדון ובמקומם נכנסה להתגורר משפחת בֶּזְנֵר, שהיו בעל הבית של כל הבניין. 

גם האדון בזנר וגם הבן שלו היו רשעים וכל ילדי השכונה שנאו אותם.

פעם צלצלתם באינטרקום של הבזנרים וברחתם.

הבן של בזנר רדף אחריכם ואתה ספגת ממנו סטירת לחי הגונה.

כולכם שנאתם את הבזנרים לנצח נצחים גם מפני שהבן של בזנר לא התגייס, לא לצבא הבריטי ולא למשטרת הנוטרים, אף על פי שהיה צעיר וחזק וזריז.

 


 

3.  המורה אלימלך אפשטיין

 

כבר כתבת יותר מפעם על חלקו הנבזי של המחנך הזה בכיתה ח' של בית החינוך בצפון.  כך בכמה וכמה מקומות בזכרונותיך אבל הפדגוג המכובד נמצא בהחלט בקבוצה המצומצמת של אלה שאתה מוכן ומזומן, אומנם וירטואלית, לרקוד על קברם. למה? מפני שבגללו נשלחת ללמוד בבית ספר מקצועי ולא זכית  ללימודי הומניסטיקה, מה שקלקל לגמרי את שנות חייך החשובות ביותר.

אולי הוא הפך אותך לבעל מלאכה לא מי יודע מה ובגלל זה גם לא צייר, משורר, מחזאי, במאי וגם מלחין לא מי יודע.   

אין תגובות:

פרסום תגובה