יום רביעי, 8 ביולי 2020

אנקש

בתיק העור המפורסם מצאת נייר אכול ומחורר. בנייר הזה מופיע בכתב יד, לא שלך, השיר על אנקש. זאת היא האומללה והמלוכלכת שהָנְס בעל עורף הפר פיצפץ לה את הראש בלטיפה אחת. 

אתה לא בטוח שזיהית את כתב היד אבל אתה זוכר שאת הנייר הזה נתן לך מנשה קדישמן בשנת 1953 כששניכם, יחד עם עוד שלושה בחורים גרתם בצריף שוודי בקיבוץ יזרעאל. זאת הייתה אולי הפעם הראשונה בה נתקלת בשיר בסגנון הסוריאליסטי המיוחד,  מאוד לא נעים ומטיל אימה, שהוא בעצם הבלדות שסבתות מזמרות באוזניי נכדים שמסרבים להירדם בלי איזה סיפור מפחיד לפני השינה.

ההוכחה לכך היא השורה "זאת הייתה אנקש, עוללי המתוק".  


לפעמים אתה עדיין תוהה בהשראת מה כתבת את ה"בלדה לנבות" שגם בה מופיעה השורה "נומה ילד נומה ילד נום,  נומה ילד" שכתוב באמצע שיר נורא. זה לא בטוח שדווקא בגלל השיר על אנקש אבל בהחלט מתקבל על הדעת שזה כן.

פתאום החלטת שהשיר הזה הוא מעשי ידי ברטולד ברכט וקורט וייל. בירור קצר וקצת שטחי מלמד שאת המילים כתב נתן אלתרמן ואת הלחן כתב סשה ארגוב. בהחלט ייתכן ששניהם פעלו בהשראתם של ברכט ווייל.

הגיע הזמן להיפטר מהפלונטר הבלתי מותר של הגברת אנקש שאל תולדות השיר ששרו עליה בארץ כנראה לעולם לא תצליח להגיע. למה? כי שום פיסת אינפורמציה מקרעי הסיפור לא מתיישבת עם חברתה. מה שאותך מעניין פה זה לא התשובות על מה שאולי קרה אלא רשימת השאלות שצצו לך מכוח הלוגיסטיקה. 

בבקשת סליחה מן הקוראים והקוראות אתה מביא כאן חומר מהאינטרנט על "אנקש":

 

את שירו של ברטולד ברכט "הבלדה על האנה קאש" תרגם אלתרמן בשנת 1936 והוא שינה את העלילה. השיר הזה זכה להלחנה חדשה של סשה ארגוב בשנת 1958 לבקשת אריק לביא, אך נאסר לשידור לזמן מה. על הצנזורה הזאת ואחרות דן מאמר שהודפס בשבועון "העולם הזה", ואלתרמן הגיב על המאמר הזה במכתב למערכת עיתון 'דבר'.

 

על כל אלה ברשומה שלנו. 

 את הבלדה כתב ברכט בשנת 1927, והיא מופיעה בספר שירים המוקדש בחלקו לבלדות על גברים ונשים אמיצים כפי שהסביר זאת ברכט. מיקום ההתרחשות של השיר הוא סקוטלנד או אנגליה וגיבוריה הם האנה קאש וג' קנט. האנה היא נערה ענייה, חסרת אמצעים וכישרון שמצאה את מחייתה מ"ג'נטלמנים" שאותם 'סיבנה'. לילה אחד פגשה בבר מלחים את ג' קנט הסכינאי והם התחתנו וחיו חיי עוני במשך 50 שנה. הבלדה של ברכט היא על אנשים פשוטים ועניים, חסרי ייחוד כלשהו, על זוגיות מוצלחת ואהבה לאורך שנים..

אלתרמן, שתרגם את הבלדה עבור תיאטרון "תיבת נח" בחיפה בשנת 1936, נתן לה את השם 'בלדת־נמל' והעלילה עצמה שונתה באופן משמעותי.

האנה קאש הפכה להיות זונה מזונות החוף. קנט אצל אלתרמן הוא אימת הפרוור, פושע שהסתבך עם החוק והוצא להורג. בקשתו האחרונה הייתה לראות את אשתו היפה וכשהתקרבה אליו – הרג אותה. השיר בתרגומו של אלתרמן הולחן על ידי ד"ר ק. אלסברג, אך השיר לא הוקלט והלחן אבד. 

 
בשנת 1958 ביקש אריק לביא מסשה ארגוב להלחין מחדש את השיר. נעשו גם שינויים בשיר, כנראה ללא ידיעת אלתרמן. השם האנה קאש, הוחלף לאנקש. וקנט הפך להיות הנס. מקום ההתרחשות הועתק לגרמניה. השיר נכלל בתקליט יחד עם השיר 'הסלע האדום' ושני השירים נאסרו להשמעה ב'קול ישראל', 'הסלע האדום' בשל שיקולים ביטחוניים, ו'אנקש' בשל השימוש במילה 'זונה'.

שבועון העולם הזה פרסם מאמר על הצנזורה של 'קול ישראל' (קישור למטה), ובו כתב, בין השאר:
 ' "זוהי פורנוגרפיה", הזדעזעו אבירי המוסר של קול ישראל ממילותיו של אנקש, מן הבלדות המפורסמות של גאון הבמה האירופית, ברטולד ברכט. העובדה שבעת ובעונה אחת בה נפסל אנקש, זרם גל של בדיחות גסות בתכנית שלושה בסירה אחת, לא הדאיגה אותם כלל.'
אלתרמן הגיב בכעס על המאמר של "העולם הזה" במכתב למערכת עיתון 'דבר':

במאמר אימתני ומופרך־מעיקרו מספר "העולם הזה" על קומיסרים־לתרבות, הכופים וטו שלהם על יצירות אמנות בישראל, ובדרך־אגב קם אותו שבועון לריב גם את ריבו של שיר שתרגמתי מברטולד ברכט. הוא מספר, כי שיר זה שענינו "סיפורה של פרוצה גרמניה, אשר פושע בשם הנס התאהב בה", תורגם על ידי לא־מכבר בשביל אחד הזמרים, "במיוחד עבורו", וכי "קול ישראל" – שומו שמים! – חדל לשדר את השיר לאחר ששידרוהו פעמים אחדות.
 האמת היא, כי שיר זה תרגמתי לפני כעשרים־וחמש שנה ותכנו נשכח מלבי לגמרי. ברור, כי בשום פנים לא הייתי בא עכשיו לתרגמו כדי לעורר את לב הקהל העברי על גורלם הרומאנטי של גיבורי־עולם־תחתון אשר שמם הַנס וכו'. אילו ידעתי שהשיר משודר ב"קול ישראל" הייתי מבקש, כמובן, להפסיק זאת מיד. עכשיו ששיר זה הוצא מתוכניות השידור בלי התערבותי, הריני מודה ל'קול ישראל' על שחשך ממני טרחה.
נ. אלתרמן

 

 

ואלו השאלות:

מה זה בדיוק היה מועדון "תיבת נח" בחיפה 1936?

 מי בדיוק ביקש מד"ר ק. אלסברג  להלחין את מה שאלתרמן תרגם?

 אם כתוב שסשה ארגוב הלחין את "אנקש" ב-1958 אז איך זה שמנשה קדישמן נתן לך את הטקסט בשנת 1953עם אותה המנגינה של סשה ארגוב?

 הדף שבידיך איננו בכתב ידו של מנשק'ה. זה נראה כמו כתב ידה של אשה או בחורה, מי שזו לא תהיה. ואם כך אז למה היא כותבת בראש העמוד שהמילים הן של שלונסקי (תרגום) והמנגינה היא דוקא כן של קורט וייל?!?!?!

 מוזר מאד הסיפור על מה שפרסם נתן אלתרמן בעיתון "דבר" על "אנקש". שיריו של ברטולד ברכט נבעו מן הסוציאליזם הגרמני של עידן רפובליקת ווימאר, אז למה נדחף אלתרמן הסוציאליסט המפא"יניק להבהל מתוכן השיר שבהחלט התאים לסוציאליסטים בפלשתינה 1936?

 איך יכול להיות שאלתרמן שכח מזה 22 שנה, שהוא תרגם כזה שיר על אנקש, שיר שבכלל אי אפשר לשכוח?

 עד כמה שאתה יודע לא הוקלט השיר ב-1936, אז מי שמע אותו אז ושימר אותו באיזו שהיא מנגינה במשך שנים? היה ברור שלאורך כל השנים האלה היה השיר נפוץ בהרבה חוגים חברתיים כשיר מחאה סוציאליסטי ובוטה צונזר בקול ישראל.

 

אתה ממש מטומטם אם זה מה שמעסיק אותך, לא יודע למה. ו

למעלה - הצילום של מה שמנשה קדישמן נתן לך וגם שר באזניך.

אנקש

מילים: ברטולד ברכט
לחן: סשה ארגוב
תרגום: נתן אלתרמן

מעיל אפרורי, סוודר צהוב 
עיניים ים קודר 
לא בית לו, אם רק שיער לרוב 
שחור וצונח ירוד ושטוף שטוף והתפזר 

זאת היתה אנקש עוללי המתוק 
ג'נטלמנים קיבלוה בזול 
אם היה בה דבר שאיננו כחוק 
אלוהים חטאותיה ימחול. 
אלוהים חטאותיה ימחול. 

לא היו לה שמלות, גם פרווה לא היתה 
וגם לא חרוזים לצוואר 
ובעיר הגדולה בלילות שוטטה 
מרחוב לרחוב כגוויה אבודה מוצפת בנהר. 

היא ניקתה מיין ג'ין כוסות ויסקי והוק 
את עצמה לא ניקתה מעולם 
אבל יש לשער עוללי המתוק 
שהיתה נקיה מכולן. 
שהיתה נקיה מכולן 

בלילה ההוא נכנסה אל הבאר 
עיניה ים קודר 
הם ראו שם את הנס בעל עורף הפר 
את איש הסכין, את אימת הפרבר 
אותו ולא אחר. 

וכשהנס הצטעק והריע בקול 
ותקע בה עיניים עד בוש 
רעדה אנקש עוללי המתוק 
רעדה מכף רגל עד ראש. 
רעדה מכף רגל עד ראש. 

חתונה שכזאת לא ראה הנמל 
מלחים השתכרו שם בלי סוף 
הידד והידד מיסטר הנס הנבל 
עובר את כולנו, חבל לא חבל 
וזונה מזונות החוף 

ובבוקר המשיכו לישון ולשתוק 
אף הקיאו מתוך השינה 
הנה כך אנקש עוללי המתוק 
היא עם הנס אהובה התחתנה 
היא עם הנס אהובה התחתנה 

אגרופו לא היה מהחומר הרך 
הוא ידע עניינים לסדר 
הוא היכה על הראש והראש לא צנח 
כואב, אין דבר הוא אוהב אותי כך 
ויאהב אולי עוד יותר 

וכשבאה משלחת מטעם החוק 
להוביל את הנס לגרדום 
אז בכתה אנקש עוללי המתוק 
והן היא לא בכתה מעולם 
והן היא לא בכתה מעולם 

על צוואר הנידון מניחים עניבה 
ושומעים לרצונו היחיד 
הביאו לכאן את אשתי היפה 
אמרו לה כי הנס ילטפה לטיפה חזקה מתמיד. 

היא הרכינה הראש והראש לא נסוג 
הוא נופץ באגרוף הגדול 
זאת היתה אנקש עוללי המתוק 
אלוהים חטאותיה ימחול. 
אלוהים חטאותיה ימחול. 
אלוהים חטאותיה ימחול. 
אלוהים חטאותיה ימחול.
 

 

 

טוב, מספיק על "אנקש", הבתולה הקדושה.

ימתקו לך רגבי עפרך.

תהי נשמתך צרורה בצרור החיים וברוך שפטרנו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה