יום רביעי, 8 ביולי 2020

מתוך תיק העור


 

לא יזיק קצת רומנטיקה לגירוש שדים מהמוח המדוכא.

פעם פעם, כשעוד היית בשְׁווּנְג של הלחנת שירים, נתקלת בשיר מתוך ספר  שירים שקנית (מי קונה היום ספרי שירה?).

הספר הוא של ג'יימס ג'ויס ושמו בעברית "מוזיקה קמרית" בהוצאת מחברות לספרות 1959.

במהלך החיטוטים בתיק העור הקרוע מצאת בכתב ידך את העיבוד שהעזת לעשות לנוסח המקורי של השיר עקב אילוצי ההלחנה. תענוג להיתקל בו אחרי שישים שנים.  

 

אִמְרִי שָׁלוֹם שָׁלוֹם שָׁלוֹם
שָׁלוֹם לִימֵי יַלְדוּת
גִּיל אַהֲבָה בָּא הֲלוֹם
שָׁלוֹם לִימֵי יַלְדוּת

 

אִמְרִי שָׁלוֹם
לַחֲגוֹרַת הָעֲלוּמִים בְּשִׂמְלָתֵךְ
לַסְּרַטִים הַאָדוּמִים בְּצָמָתֵךְ

אִמְרִי שָׁלוֹם.
אִמְרִי שָׁלוֹם.


כִּי תִּשְׁמְעִי קוֹלוֹ בְּעַד
שִׁירַת הָאוֹהָבִים
לוּ תְּגַלִּי בְּלֶטֶף יַד
חֵיקֵךְ הַאָבִיבִי

אִמְרִי שָׁלוֹם...

אוֹרוֹת הַשַּׁחַר אַט זוֹרְחִים
מָתְקָה נְשִׁיקָתֵךְ
לְעַפְעַפַּיִךְ הַנִּפְקָחִים
יִשַּׁק לַךְ וַיֵּלֶך

אִמְרִי שָׁלוֹם...

 

 

 

ועוד מתנה מהאוצר הבלום שנמצא בתיק העור.  נדמה לך שכבר כתבת על  אראלה הורוביץ הפלמח"ניקית מנתיב הל"ה.

מהספר שהיא הכינה לא נשאר כלום כולל החתימה האישית שלה בסוף כל מכתב, משהו מיוחד של גרפיקה אמנותית שנראה בדיוק כמו הפרצוף שלה.

אז שני דברים:

א. מסתבר שפעם ניסית להגיע אל הטיוטה של הספר "חמוריות נמרית" שהכינה אראלה. אתה זוכר שצלצלת לנתיב הל"ה ושאלת איך מגיעים לאראלה הורוביץ.

זאת שענתה לך אמרה שאי אפשר להגיע אליה כי היא מזמן כבר בבית הקברות.

אחרי שהתאוששת שאלת אם נותר אחריה איזה ארכיון שאפשר להגיע אליו?

יותר מזה אתה לא זוכר.

בעצם מדוע לא להמשיך ולחפש אחר ארכיון שלה?

בטוח שהיא השאירה אצלה עותק מקורי של הספר אבל אין לך כוח להתחיל ולעשות את זה.

ב. אתה מצאת בתיק העור מכתב בכתב ידה של אראלה ובחתימתה המעניינת.  

 

 

 

 

תיק העור הקרוע מתעלל בזכרונותיך. מסתבר שאולי היית פחות ביישן ממה שכבר תארת. יש למשל מכתבים מאחת, לאה זינגר (זאת שישנה על ידך בצריף השוודי) ויש כמה מכתבים מעוד אחת, עזה וינשטיין.

מי זאת עזה וינשטיין? זאת בתה של רבקה וינשטיין, אישיות מפורסמת שבין השאר הייתה אם-הנח"ל.

עוד כשהיית בתל-יוסף, לפני קיבוץ יזרעאל, התוודעת לאחת מהבנות שאותן כיניתם "הקטנות", להבדיל מה"גדולות" שהיו בכיתה י"ב, בצבא ואפילו אחרי צבא.

שם הגברת היה עזה.

מה שאתה זוכר ממנה זה שהייתה אישיות קשה ודעתנית שאותה אי אפשר היה לנצח בשום ויכוח. למה  נטפלת דווקא  אליה גם אחרי שהלכה לסיים תיכון במקווה-ישראל?

לא יודע. לא זוכר. שום זיכרון רומנטי או אינטימי.

רק עוד זכרון אחד ממנה לא ממש טוב.

 

באחד הערבים הגעת אל בית הוריך.

אבא שלך קנה אופנוע צ'כי חדש לגמרי, מאלה שקראו להם "זֶטְקֵא". זה היה אופנוע עם מנוע דו-טקטי. אתה בקשת מאבא שייתן לך את האופנוע לנסוע למקווה ישראל בשביל לבקר את עזה ויינשטין. הצלחת להגיע לשם בחושך, ראית אותה עם החברות שלה בחדר והתחלת לחזור עם האופנוע.

בערך איפה שהקרייה היום נעצרו לידך ברעש אדיר שני שוטרים רכובים על אופנועי הארלי–דוידסון. הם בקשו לראות את רשיון הנהיגה שלך. מאיפה?

הרי אין לך שום רישיון נהיגה טוב.  בסוף הם הורו לך לנסוע בזהירות לבית של הוריך ושם לכתוב את הרפורט.

אתה נכנסת הביתה וספרת מה קרה.

אביך יצא אל השוטרים לאיזה שני רגעים אחר כך חזר הביתה התעסק עם משהו ושוב יצא אל השוטרים.

אחרי עוד רגע נשמעה נביחת האופנועים שלהם ונהיה שקט.

אבא שלך, בארשת פנים קצת חמורה חזר וישב  בסלון.

ביד שלו היה דף שקרעו אותו מאיזה יומן. זה היה הרפורט שהשוטרים נתנו לו במחיר 10 לירות (המון כסף אז).

היום קוראים לזה שוחד.

למען הגילוי הנאות את המסורת הזאת ירשו שוטרינו מהשוטרים האנגלים "הטרפיקים".

לא הכי נאה אבל עובדת זיכרון מתאימה ל"לפני שאתה שוכח".

 

 

נדמה לך שאת האמא של העלמה עזה כבר הזכרת באיזשהו מקום בהקשר התקופה שלך בתל יוסף.

הגברת הזאת היתה אישיות מרכזית בעלייה השלישית, בת לסוחרי תבואה עשירים ממרכז רוסיה. היא עזבה הכל, עלתה ארצה והיתה עסקנית ציבורית גם בתל יוסף וגם בנח"ל.

בין השאר היתה גזברית של תל יוסף שכל בנק הפועלים בתל אביב פחדו ממנה. זהו.

אתה לא יודע למה אבל באינטרנט לא כתוב כלום אפילו על הפרטים הביוגרפים האלה שאתה לא זוכר מאיפה הם נודעו לך.

מה שאתה כן זוכר זה שבזמן לימודיך באוניברסיטה נתקלת באחד המסדרונות של בית גילמן בעזה וינשטיין. מה היא עושה שם?

היא דוקטורנטית לפילוסופיה ומתמחה בעיקר בפילוסוף פיכטה.

פיכטה האב או פיכטה הבן? לא בטוח מי .

 

אגב פילוסופיה, אז לפני זמן מה נפטר הפרופסור מנחם ברינקר.

אתה למדת אצלו שנה שלמה על "מבוא לפילוסופיה בעת החדשה".

מה שאתה זוכר מהרצאותיו, את הקושיה ששאל יוסף טָרָאגִין, זה ששידר בשבת בבוקר בקול ישראל את חדשות המדע. החכם הזה שאל את הפרוספסור ברינקר: מה ההבדל בין היקש להיסק? (זה מה שזה).

 

"היסק - מסקנה מתוך שני משפטים קודמים או יותר.  היקש –  הסקת מסקנות עקב דמיון בין שני דברים או יותר "

הפרופסור ברינקר החוויר והסמיק והודיע שהוא לא יודע או לא זוכר ובשבוע הבא יתן תשובה אחרי שילמד מזה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה