עכשיו תופסים אויר מחוץ לתיק העור המאובק והקרוע ועוסקים בפילוסופיה של החיים. סתם לשם שינוי.
ידוע ומפורסם שאתה שומע רדיו כמעט כל היום וכמעט כל הלילה. לפנות בוקר אחד שמעת מישהו שמראיין את פלונית - סיוון טלמור. מסתבר שהגברת בת ה-30 ומשהו, היא זמרת, יוצרת ומלחינה. אתה לא שמעת אודותיה בחיים עד לרגע בו דיברה על עצמה ברדיו.
אבל זה לא רק בגלל שאתה זקן אלה גם בגלל שאתה כבר לא מחובר אל כל שוק ה"שאוו ביזניס".
מתברר שהילדה הזאת גדלה בתנאים מצויינים להתקדם בכל תחום מפני שאימה הגרושה התחתנה בשנייה עם לא פחות מ-איתן וורטהיימר.
ככה יצא לה ללמוד במכוני מוסיקה, פיתוח קול, משחק ושירה בתאטרון וגם סיימה שלוש שנים במכללת "רימון". היא עסקה בעוד כל מיני דברים ,אבל תעזוב את זה.
בשידור ששמעת הייתה סיוון אחרי לידה. היא טענה שבכל חייה עד אז נרתעה מלהביא ילדים בחשש שזה יזיק לקריירה.
הקריירה והאמנות בכלל נראו לה יותר חשובים מהחיים וזהו. עשרה חודשים לפני השידור נכנסה הגברת להריון. היה לה קשה, אבל משום מה לא בחרה להפסיק.
במזל-טוב נולד ילד. באותו רגע נפל לה האסימון. היא תפסה שעד עכשיו שכל מה שעסקה בו קודם - זה לא כל כך חשוב. ורק עכשיו קרה לה לעשות את מה שהטבע הועיד אותה לעשות בחיים.
כן אמונות תפלות, אמונה עיוורת, מורשת הדי אן אי, או סתם פמיניזם.
לך עלו כל מיני מחשבות של ארבע לפנות בוקר, לא הכי הגיוניות אבל משכנעות.
לגברת הזאת היה פתאום "רגע של אמת" שמתרחש לפעמים בחיים של הבן-אדם (ככה הסבירה לך נכדתך מטר אלמגור הסטודנטית לפסיכולוגיה).
אולי הוא חלף אבל היה.
ואם באומנות השירה והזמר עסקינן, אז באותו בוקר משוגע שמעת את חוה אלברשטיין שרה שיר כזה :
אנחנו נולדנו לחיות ולמות
לבנות ולברוא עולם
להפוך ענבים ליין
ונשיקות לבני אדם.
אני מוכנה לשלם על הכל
לקנות אויר ומים
העולם על גבי ואתה בליבי
אני אחת ואתם שניים.
אנחנו נולדנו לחיות ולמות
לבנות ולברוא עולם
להפוך ענבים ליין
ונשיקות לבני אדם.
פעם הייתי ודאי נשיקה
אני כבר לא זוכרת
את כל האהבה
את כל גומות החן
לך נתתי למזכרת.
אנחנו נולדנו לחיות ולמות...
לטעמך השיר הזה שלא זכרת מאיפה הוא או מי כתב הוא בדיוק אסימון שנופל על
"רגע של אמת". כל העולם שר כל מיני שירים על הכל על פרחים על הרפתקאות על "אני אוהבת אותך" ועל ארץ ישראל השלמה. גם על אודי חמודי.
מעט מאוד מהשירים מצליח פתאום לגעת באיזו אמת מיתולוגית שאין עליה ערעור ואי אפשר להתווכח עליה וכל זה בשורה אחרונה של פאנצ' – ממש מפתיע.
זה משהו שלא חשוב אם הבן אדם מודע לו אבל זה תקוע עמוק בכל הנשמה.
המילים של השיר הנ"ל הזכירו לך מיד את ברטולד ברכט שבכמה ממחזותיו, בעיקר ב "אופרה בגרוש" או ב"אמא קוראז'" שרו הדמויות שירים כאלה.
הלחן של השיר הנ"ל הזכיר לך מיד את המוזיקה ה-א - טונאלית של קורט ווייל. בדקו בשבילך מי כתב את השיר על להפוך ענבים ביין.
התברר שהמילים הן של יורם טהרלב והמנגינה של מתי כספי.
לא מפתיע, החברה האלה הפליאו ליצור שירים.
ליהורם טהרלב למשל יש שיר עם כזה פאנצ', על ילד קטן שנמצא בחגיגת ביכורים ועל מה שהוא חושב באמת ושיתקע לו בנשמה עד סוף ימיו.
חג הביכורים
אני יושב על חבילת שחת
על ראשי זר ושושנים שלוש
ודוקר לי בתחת ודוקר לי בראש.
זה שיר קצרצר מהספר "טיוטת יגור" השורה האחרונה היא פנאצ' ליין אחד גדול שלדעתך לא קשור דווקא לחג הבכורים אלא ל"חוויה טראומטית" שכמוה חווה כל בן אנוש בתחילת חייו, חוויה שנתקעת לו במוח כמו מסמר לתמיד.
כל זה מהרהוריי פתאום וממחשבות מבלבלות של ארבע בבוקר בסוף של לילה שלא ישנת בו בכלל. זה מזכיר לך שפעם קשקשת מן זיכרון חדש ועל המקום כגון זה :
פיוט בוקר
טוב להתעורר לפנות בוקר
באשמורת שלוש כשעוד חושך
לפיפי ולרוקן בקבוק לילה
כשמקול המוסיקה לשמוע
דווקא את מנגינות המים של הנדל
ולהרגיש לרוחב כל הפרצוף
חיוך לא ידוע מאיפה אבל בטוח
שהעולם קצת יותר נסבל
אפילו לבן שמונים וארבע
כמעט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה