יום רביעי, 8 ביולי 2020

האדמה המשוגעת


פעם לפני שישים שנים ראית את הסרט "אילו כולם היו כמוהם".

זה היה על ספינת דייגים בים הצפוני שכל אנשיה, חוץ מילד מוסלמי אחד, אכלו בשר חזיר שלא נשמר טוב וחטפו בוטוליזם (קדחת מלטה).

כל מה שהם יכלו לעשות זה לשדר אותות מצוקה בעזרת הרדיו שלהם, לא יודעים לאן ואל מי. אז רופא צרפתי אחד, חצי שיכור ובאמצע זיון מתחת לשיח  בטִימְבַּקְטוּ, קלט את אותות המצוקה ברדיו החובבים שלו, הבין על מה מדובר ושידר אל מי שהוא מכיר בפריז ואמר לו שירוץ למכון פַּסְטֵר.

שם יש נסיוב נגד בוטוליזם ושידאג להעביר את זה הלאה אל הספינה ההיא. וזה בעצם מהלך כל הסרט.

כל מיני אנשים טובים עוזבים הכל ומתאמצים נורא להעביר את הנסיוב. דרך הארצות ודרך הגבולות.

באחת התחנות בגרמניה המזרחית הקומוניסטית (בזמן המלחמה הקרה) מנסה  עיוור אחד לשכנע את קצין משמר הגבול הרוסי להעביר הלאה.

הרוסי הזה שואל את העיוור

"תגיד לי, אם הייתי נותן לך בקבוק מסתורי שתעביר אותו אל מישהו בצרפת, היית עושה את זה?"

העיוור חשב וחשב ואמר: "אני? בשום פנים ואופן".

אז הרוסי חייך ולקח את הבקבוק. וזה נגמר טוב וכולם שבו הביתה בשלום.

 

 

באוגוסט 2016  הלך לעולמו נחצ'ה היימן.

כמו אצל אריק איינשטיין זה התפוצץ מול העניים ומול האוזניים של כל המדינה.

אי אפשר לעצור את זה. הגזע הזה של היוצרים הולך וכלה. אולי הוא כבר נגמר.

אם יש עוד מישהו אז לא שומעים עליו, למשל, אריה לבנון, מוני אמריליו ועוד כמה ששכחת. כך חולפת לה תהילת העולם.

קשה להתאפק אבל אפילו למשורר-למלחין פישפש כמוך היה עסק עם  נחצ'ה.

זה מפורט בכמה מקומות ב"לפני שאתה שוכח", אז בקצרה עוד פעם לפני שאתה שוכח ובשביל מי שלא קרא:

ב-1963-4 "גילה" אותך נחצ'ה שעבד עם ה"גבעטרון" והקליט את שיר היין שלך.

אחר-כך הלשין עליך לפני גיל אלדמע ומאיר הרניק.

אז הוא התעסק עם אחת שאף אחד לא ידע מי היא, עולה חדשה, חוה אלברשטיין מקריית חיים.

אז היא הקליטה, (כנראה בתקליט שדרים) את שירך "מראש הכרמל השובב" ואחר-כך בתקליט הידוע "צמח בר" את שירך (כמשורר) "יך אלם הרוח" לפי מנגינה של יינון נאמן. 

 

אתה ונחצ'ה ויעקב'לה מורג עסקתם יחד בפסטיבלי "ענות".

סליחה על הגילוי הלא נאות: נחצ'ה היה שוויצר לא קטן, אבל עם כל הכיסוי והגיבוי של  כישרון ענק כמלחין. ארבע שנים לפני שנפטר, התקשר אליך נחצ'ה וביקש לשלוח לו את המילים של "שיר היין", זה בשביל מפעל ההנצחה שהוא עשה לזמר העברי.

שוחחת איתו והוא  סיפר שהוא מבסוט לגמרי מהבית שלו בפתח-תקוה ואמר שבכל יום הוא עובד בגינת הירקות שלו ושזה מה שעושה לו טוב בחיים.

עוד קצת עליך ועל נחצ'ה.

בשנים האחרונות היתה לו תוכנית ברדיו על תולדות הזמר העברי ועל מי שבראו אותו ובמקרה שמעת באחת מהתוכניות את נחצ'ה אומר שאז, בעמק, יחד עם כולם היה גם מלחין מוכשר אחד – אמנון בקר.

מצטער, אבל אתה לא יכול בלי הרהור פילוסופי – קיומי בענין נחצ'ה ויוצרים בקיבוץ.

אתה עשית הרבה כיוצר רב תחומי אבל גם כקיבוצניק שכל הזמן יושב בקיבוץ.

אז עכשיו בן יותר מ-85 אתה מטופל יפה מאוד כזקן קשיש.

אם נחצ'ה לא היה עוזב את קיבוץ בית-אלפא וגם מכנה אותו "האדמה המשוגעת שלי", אז אולי היה קצת פחות מפורסם אבל  את חייו לא היה מסיים, בצורה כל-כך עלובה. 


אין עוד כמעט מלחינים כאלה שלא מחברים בכלל מוסיקת רוק או טראנס או כל פופ שהוא.  וגם על זה – זכר צדיק לברכה. 


האמת, הסיפור על נחצ'ה, שהכריז פעם שבשבילו בית אלפא זה "האדמה המשוגעת", פגע בך מאד.

מי שלא יודע או זוכר על מה מדברים פה אז קצת זנב של מידע מהאינטרנט:

הבמאי דרור שאול, מספר כי ערך את הסרט והוציא כמעט כל רמז לניצול המיני של הילדים המופקרים בלינה המשותפת,  ללא הגנת הוריהם. 

רמזים לכך נותרו רק בסצנה בה אברהם הרפתן (המגולם על ידי שי אביבי) מציע לגיבור הסרט הצעיר לצאת עימו לשמירה בשדות והוא "יאפשר לו לירות ברובה"... הגיבור שמכיר את סטיותיו של אברהם מסרב בפחד.

הפחד המשתק ניכר גם בעוזי, חברו של הגיבור ואחד מקורבנותיו של אברהם, שמוצג כמי ש"אינו מדבר".

הבמאי דרור שאול ציין בראיונות, כי הופתע מכך שאנשים רבים הבינו כי פרשת פדופיליות התרחשה ברקע, למרות שהוציא את רוב הרמזים לכך בעריכה. הדים לניצול ולאלימות כלפי הילדים שאיש אינו מיישם אחריות הורית כלפיהם, עולים ומבקיעים גם מן הפורומים, שבהם מרשים לעצמם יוצאי קיבוצים להתבטא בעקבות הסרט.


הסרט רצוף בסצנות הקורעות את המסכה מעל הריקבון הפנימי.

התמונות הראשונות מתארות את שומרת הלילה, שמאזינה לתינוקות בבתי הילדים באמצעות אינטרקום, והצופה נכנס לעולם מכני ומנוכר, שבו הופקרו התינוקות לקור וזרות, שנדמה כאילו לקוחים מחזון המדינה של אפלטון או בתי הילדים של הדיקטטורות הנוראיות ביותר.

על האפשרות של האם לארח את אהובה השוויצרי, הקשר שלה ושל דביר לחיים השפויים שבחוץ, דנים בשיחת הקיבוץ כאשר צרי העין מחשבים את הפסד ימי העבודה שייגרם אם האירוח יימשך יותר משבועיים.


בסופו של דבר סטפאן (המגולם על ידי הנרי גרסין) מגיע אך מגורש מן הקיבוץ לאחר שנחלץ להגן על דביר מפני אלימות של אברהם, בעת שכל השאר עומדים ללא מעש.

בסצינה של שיעור חינוך מיני גרוטסקי מסבירה המורה שזה עתה קודמה מתפקיד מטפלת, כי מין עושים רק שיש אהבה ואחרי גיל 18 ורצה להקיא לאחר מכן.

 

בסצנה קודמת נראית אותה מדריכה מנוצלת ומתנצלת מינית על מנת לזכות בקידום למעמדה החדש כמורה כשברקע מושמעים צלילי האינטרנציונל.


כל הבְּלַה בְּלַה הזה לא התחיל עם הסרט הגאוני ההוא.

כבר היה יגאל מוסינזון שסיפר על הצייר הקיבוצניק שמכר כבשים ולקח את הכסף וקנה בו צבעים, כי הקיבוץ לא נותן.

וכבר היה המאמר המפוצץ של דליה רביקוביץ בשם "הטריבונל של העולם" שבו תקפה והשמיצה את קיבוץ גבע.

הייתה גם התערוכה של טלי טמיר בבית הלנה רובינשטיין על ניצולי הלינה המשותפת אבל בית אלפא כ"האדמה המשוגעת" של נחום היימן זה קצת מרירות של כפוי טובה.

ה"אדמה המשוגעת" שלו, בית אלפא, לא היססה לגדל עבורו את סי היימן מגיל ארבע עד שבע עשרה בזמן שהוא וחלק ממשפחתו ברחו לחוץ לארץ ולא ראו אותה.

אף על פי שהבטיחו לשוב ולקחתה. באמת אדמה משוגעת.


זאת הייתה בית אלפא – "האדמה המשוגעת" שלו, שהקפיצה את הקריירה האמנותית שלו לשחקים. בית אלפא שלחו את נחצ'ה ללימודי מוסיקה מסודרים.

עשו את זה זאב חבצלת, חמישיית גלבוע, הגבעטרון ועוד רבים וטובים. 

אילו  נחצ'ה לא היה עוזב את בית אלפא, שם חי  כמו כל קיבוצניק, שגם עובד בקיבוץ וגם יוצר, לא היה מסיים את חייו בצורה כל כך עלובה ומבישה. ייתכן והיה פחות מפורסם אבל לא רעב, לא מוזנח, עם חיי משפחה נורמליים. גם היה זוכה למות זקן ושבע ימים ועם כל הכבוד.  

זה מה שאתה חושב על נחצ'ה באמת.

יש המון אחרים שחושבים הפוך. שיהיו בריאים.

 

ועכשיו משהו לכבוד אברהם הרפתן :

אברהם ! אל תלך לשם

כי הזאב יאכל אותך אהההם !!!

 

זה מן דקלום המיועד להפחיד או להצחיק ילדים קטנים.

אתה שמעת אותו עוד כשהיית צוציק ואומרים לך שזה הולך גם כיום. 

אין תגובות:

פרסום תגובה