יום חמישי, 9 ביולי 2020

האוטו שלנו


ועוד משהו מפעם פעם, כשלא היו עגבניות בחורף ולא היו מכוניות בכלל.

 

פעם לא היה "רכב" ולא היה "מכונית"  ולא היה "גלגלים"  וגם לא  "משאית" ולא שום דבר מכל זה. היה אוטו.

תמיד הוא היה אוטו משא וזהו.

בשביל הייקים הוא היה אאוטו. בשביל הרוסים הוא היה אבטו, או מקסימום- "מכונה".  

עלעול חפוז בספר היובל של קיבוץ יזרעאל, מוליד אזכורים משעשעים על כל מיני אוטואים.

 מסופר על אוטו שהביא 60 שקי מלט לכפר.  זה היה ה"אוסטין" 6 טון, האוטו הראשון של קיבוץ זרעין.

כמו 99%  של המשאיות  במדינה אז, גם הוא היה מעודפי הצבא הבריטי, שכל המדבר המערבי מאחוריו ומה לא.

צבעו היה אפור והוא נהג להתקלקל פעמיים ביום. זה הוא שמופיע בספר וגם בכמה ציורים שאנחנו עשינו.


 

אחריו היה הטנדר דודג' -  שהוא, הוא, בצדק, מהווה את האוטו בהא הידיעה שאי פעם נסע פה. 

אגב, היה לו מה שקראו אז "הגה ימני", כמו במכוניות באנגליה, שם נוסעים בצד הלא נכון של הכביש.

על הנהגים לא נדבר. רק שנהג על האוטו היה חצי אלוהים וזהו.  

בדודג' הירוק הזה, היו עושים נתן הנקניק וגם עזרון – "אוברול" בכל שנה (מי יודע היום מה זה "אוברול"?).

גם הטנדר הגדול הזה שירת אצל מונטגומרי, אם לא עוד אצל וַיְוֵל ואוֹקִינְלֵק.

הוא היה חזק וכל המשק היו עולים עליו לנסוע לכל מקום -  לבמה המשותפת בעין חרוד, להצגות בכפר יחזקאל, לתהלוכות אחד במאי בחיפה ולסרטים בקולנוע "קִיצִי" בעפולה.

הוא גם היה מוביל ביצים וחלב לתנובה. רנה'לה אחת, נפלה ממנו פעם, בצומת נבות, שהיה אז רק סיבוב ליזרעאל והיום יש בה מחלף חדש.  הדודג' הזה גם הטיס את מויש'לה לבית חולים.    

אבל גם הוא התעייף.

כשבקושי עוד זז, הגיע ה"פורד" שלשה וחצי טון, ירוק כזה.  אתו הובילו חציר וקש ותוצרת וטיולים לאילת וגם ריכוז קניות מחיפה.   הדודג' גמר בתור עגלה לעפר. אחריהם היו "בדפורד" וטנדר "ויליס" צבוע בז'. 

   

 

ב"וויליס", היו הילדים מובלים לביה"ס על ידי חיים כהן, משוגע עם קבלות על עצבנות, שהיה לוקח גם אותם וגם את הביצים וגם את החלב וגם איזה מורה, " לתנובה ולביה"ס המשותף - הכל דרך האבק והמעיין, עם ארוחת בוקר לכורמים. זה היה לילדים גיהינום אמיתי.

אח"כ הגיע ג'יפ גדול ואפור לפלחה.  הוא, הוא, כבר ב-1964, בישר את עידן ה"רכב לחברים" ואפשר היה לנסוע בו באופן פרטי, מה שאיים להרוס את הקבוצה.

היה גם "סטודיבייקר" מחורבן שחבל על הזמן.


אלה, פחות או יותר, היו מה שהיו בעידן שאוטו היה אוטו וזהו.     

היום יש עשרות מכוניות ומאות נהגים וזה לא מה שהיה פעם.

ועל הטנדר ההוא גם שרנו את הבית מהשיר:

ומה עם הכביסה? ומה עם המחסן?

הטנדר איך יסע לכאן וגם לשם?

אם הוא בכלל נוסע לתנובה עם חלב?

אפשר להשתגע, הוא בתיקון עכשיו……

די… די… די.. די…!

אין תגובות:

פרסום תגובה