יום חמישי, 9 ביולי 2020

לא הכל זיפת לא הכל דרעק

14.4.2019

לפני כמה ימים אחרי הצהריים פתאום הנייד שלך צלצל.

בדרך כלל אתה אפילו לא מתחיל להתקרב אליו. לנייד הזה. למה?

מפני שעד שאתה מגיע אליו על אדן החלון – הצלצול  נגמר. 

היות ואתה עיוור אין לך אפשרות לברר מי זה היה או מי זה לא היה.

במקרה לגמרי ובאופן יוצא מהכלל הרמת את הטלפון והקשבת.

קול לא מוכר אמר לך שהוא עוזי שָלֵו – בן קיבוץ עין-דור (לשעבר)  עכשיו בתזמורת הפילהרמונית הישראלית נגן בסון. התחצפת לשאול את מי שהתקשר, מה הוא בדיוק רוצה ממך.


הוא אמר שהוא מוזיקאי מקצועי אבל זה  לא בקשר למקצוע שלו אלא בקשר לכך שהוא מרבה לכתוב כל מיני פוסטים באינטרנט וגם עוסק קצת בהלחנה פשוטה להנאתו.

באיזושהי הזדמנות הוא נתקל בשיר של חוה אלברשטיין שרה, "שלכת".

הערת לו שאת השיר אתה כתבת כבר לפני 50 שנה ויותר ומה פתאום הוא מתעורר להגיד על זה משהו היום.

הוא אמר שהוא בכלל בן 50 וכשהשיר נכתב ובוצע הוא אולי רק נולד. אז מה?

"אני רוצה להגיד לך, ככה הוא, שזה שיר נפלא, מהמם, שאין כאלה הרבה ושהוא שר את זה לעצמו בלי להפסיק כבר כמה ימים – עד שפתאום החליט למצוא אותך במייל ואכן מצא". 

מסתבר שה-עוזי שלו הזה הוא לא סתם מישהו.  וזה מה שכתוב עליו בוויקיפדיה.


עוזי שלו....  נולד בשנת 1961 בקיבוץ עין-דור לאהובה ורפי שלו. הוא למד נגינה בבסון אצל שרה צור, זאב דורמן, וולטר מרוז ומרדכי רכטמן. עם סיום שרותו הצבאי כקצין  בצה"ל (השתחרר מהמילואים בדרגת רב-סרן) המשיך בלימודיו בביה"ס ג'וליארד בניו-יורק.   מאז 1987 מכהן שלו כמשנה לנגן הראשי בסון בתזמורת הפילהרמונית הישראלית

 

עוד הרבה יותר מזה אפשר לקרוא בוויקיפדיה.  העוזי שלו הזה הוא מוזיקאי רב-מעללים וגם כותב כל מיני דברים אחרים.  אז שיופיע עוד פעם גם במסמך שלך ושדרכך יגיעו אליו עוד קוראים.


אז מה?  לא הכל זיפט.. ולא הכל דרעק. 

אחד מהדברים שעושה לך טוב על הנשמה זה איזכור ממשהו מיצירותיך במרחבי הרשת. 

שלשום סיפרה לך פלונית עפרה שפירא חברת הקיבוץ כי בוקר אחד היא נסעה עם הנכדות שלה לטייל בפרדס חנה. בחנות של ספר אחד גילתה עפרה להפתעתה כמות אדירה של תקליטים מהדור הישן, כאלה תקליטים שנזרקו כבר לפח. 

יש היום אנשים שבכלל לא יודעים – מה זה תקליט.  אז פעם היו שומעים  מוזיקה מפטיפון או מגרמופון (אותו הדבר) שעל הצלחת המסתובבת בראשו היו שמים  תקליט ובעזרת מחט שנעה בחריץ , שמוטבע בכל תקליט שומעים מוזיקה.

בהתחלה היו תקליטים קטנים עשויים בקליט שהיו נשברים  בקלות.  

אחר- כך היו אריכי-נגן שהיו עשויים מחומר גמיש. הם הציפו את כל העולם.

כך עד שהגיע עידן הדיסקים, שגם הוא כבר בשלב ההכחדה. 


ולמה כל זה?  מפני שעפרה שפירא חיטטה ומצאה שם תקליט אחד עם שירים   שלך   -  אמנון בקר.

מסתבר שלפני כמה שנים היו התקליטים האלה שווים בקושי חצי שקל התקליט, אם בכלל ומסתבר שבכל העולם מתעורר שוק חדש ואינטנסיבי מאוד דווקא לתקליטים ההם. התקליט שעפרה שפירא מצאה היה מתוצרת חברת "הד ארצי" והשירים שהיו בו הם מלפני 50 שנים. עפרה קנתה את התקליט ב-30 שקלים ואתה ממנה. יש שם כמה שירים שלך בביצוע  הגבעטרון למרבה הפליאה מופיע שם השיר שלך "שיר לשבת", עם הלחן של דב כרמל בביצוע הזה.

אתה זוכר שיש ביצוע של השיר עם הזמרת עירית סנדנר אבל לא עם  הגבעטרון, אז מתי שהוא שתתגלגל על יד איזה פטיפון ישן, יצא לך סוף סוף לשמוע ביצוע של השיר הזה - שבחיים לא שמעת.

אגב, אצלך בסטודיו יש ערימה גדולה של תקליטים כאלה שהיו אצלך בבית.

אתה לא זרקת אתם לפח ומעניין כמה שווים היום באך, מוצרט, שוברט וברהמס בימים טרופים אלה.


עוד משהו שלא יאומן כי יסופר.

בקטע קודם שאחאב בנך פרסם ברשת, אתה נזכר בכך שהתחלת לנגן בפסנתר עם מורה.

אפשר להשתגע. למה פתאום? למה להשתגע, מפני שמישהו ברשת פרסם מאמר על זקנים שלומדים פתאום לנגן על פסנתר.

זה ממש מדהים כאילו אותו המישהו ישב כאן אצלך בחדר ושאל ושמע והבין מה פתאום בגיל 86 התחלת לנגן.

בעצם יש מישהו כזה או יותר נכון מישהי ושמה – טלי קורן מטפלת הנפש שלך.  

וזה מה שאחת, נחמה שירלי פרקש כותבת, יחד עם אחרים באותו עניין:

"...בגיל השלישי, אנשים מוצאים את עצמם מטופלים בנכדים, נסיעות, חוגים נוספים והרבה פעילויות פנאי. בדיוק בגלל זה חשוב להבין שלימוד מוזיקה יכול לשדרג את החיים שלהם. מוזיקה מחברת את כל החלקים שהתפרקו בחיים - פיטורים, גירושים, פרידות, מוות - היא מלמדת אותנו את השיעור הגדול ביותר באהבה עצמית

תחזיקו חזק כי אתם הולכים לעוף עכשיו: רבות נכתב על השפעתה של האזנה למוזיקה על המוח האנושי. הרבה פחות נכתב על ההשפעות של לימוד נגינה בגילאים בוגרים, ועוד פחות על אלו שמתמידים במשך שנים.

 

ספויילר: כל המחקרים שעוסקים במוח ובנגינה בגיל הבוגר מהשנים האחרונות מעידים שלימוד מוזיקה משנה את המפה הביולוגית שלנו, ומאט את תהליך הזקנה באופן משמעותי. להאזנה למוזיקה יש אמנם השפעה אדירה על המוח, אבל שווה לדעת מה קורה כשאתם לוקחים את זה שלב אחד למעלה ומתחילים ללמוד לנגן, ככה סתם באמצע החיים או אפילו מאוחר הרבה יותר.

 

ככל שאנחנו מתבגרים, התאים בגופנו הולכים ומתכלים. מוזיקה היא התחום היחיד בו אנחנו יכולים לחדש את ימינו כקדם. מחקר מסטנפורד מגלה שנגינה בגיל מבוגר מאיצה את מהירות התגובה שיורדת עם הגיל, בונה סינפסות חדשות במוח, מחזקת היבטים ליקויים של מוטוריקה ושפה, עוזרת בשיקום נפגעי שבץ מוחי, מורידה רמות של מתח ודיכאון, ואפילו מגבירה את הייצור של הורמון הגדילה HGH שנעלם עם השנים..."

 

(אמן מנגן שלושה שבועות לפני מותו) 

 

וגם על זה כבר אמרת שלא הכל חרטא ברטא.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה