יום רביעי, 8 ביולי 2020

למה פרקו את הפלמ"ח?

אם לא שמת לב, אז אתה ממשיך להיזכר באנשים שפעם נתקלת בהם, שפתאום קופצים לך מהרדיו בשתיים עשרה בלילה אחרי עשרות שנים. 

ביבול של השבוע, היו שניים: אמנון סלע ויאיר רחלי.  

אמנון סלע (פרופסור בנושאי רוסיה) היה חבר קיבוץ יפתח.

ידוע כחכם גדול ובעיקר כיפיוף לא קטן בעיני כל החניכות בתנועה.

כנראה שעוד בתקופת היותו בנח"ל  הדריך בתנועה המאוחדת בקן חיפה.

אתה בקושי זוכר את דן צימחי, אמנון סלע, צבי באצ'א מכפר המכבי וגם אביגדור מיזרעאל. גם את נמך (פרופסור  נחמיה לב-ציון) ועוד ועוד ועוד  מי? ומה. 

מה שכן  בטוח זה שאמנון סלע היה מדריך של אשתך, חניכת קן חיפה של התנועה המאוחדת.  היא זוכרת אותו מצוין.


אחד הדברים הזכורים ממנו היו עיסוק אינטנסיבי בשירים רוסיים שהוא טרח הרבה באיסופם ובהנחלתם לחניכיו. נתקלת בו בסופ"ש האחרון בתכנית של צחי נוי, בשאלה איך רוסיה, בזמן אנדריי גרומיקו, התייחסה לעניין חלוקת הארץ והכוונה להכריז על המדינה. אגב, אמנון סלע, שנתיים צעיר ממך, גדל גם הוא בקן צפון של התנועה המאוחדת בארלוזורוב-פינת אדם הכהן.

הנה שיר שהוא לימד את החניכים והחניכות בקן חיפה מתישהו ב-1953 - 

 

עֵץ בּוֹדֵד לְיַד המעיין ניצב
צַח הָעָיִן יֶהֱמֶה יִשְׁלוּ 
עִם נְטוֹת צְלִילֵי עַרְבִית אדמדמים
אוֹר חֵמָה יִמוגֹ בֵּין הֶהָרִים

בֵּין הַיֶּרֶק אַט תסע לָהּ נַעֲרָה
צֵל הַחוֹף חוֹלֵף וְנֶעְלַם
וחולמת בְּהָקִיץ הַנַּעֲרָה
כִּי הִנֵּה ניצב בְּחִיר ליבה.

 

עד כאן פרופ' אמנון סלע.

 

ביאיר רחלי יצא לך להיתקל ממש הרבה. כשהגעת לקיבוץ יזרעאל ב-1952 היה יאיר רחלי רכז הבנין של הקיבוץ. הוא היה בוגר "מקווה ישראל" ונהיה איש בניין כנראה אחרי השתתפות  בקורס לבנאים שהתקיים ביזרעאל ב-1950 מטעם חבר הקבוצות.

קורס הבנייה הזה התממש בבניית ארבעת הבניינים הראשונים ביזרעאל, אלה שפעם כינו אותם "הבאסינים" על שמו של המהנדס אלכסנדר באסין, זה שאלוהים היה הסגן שלו.

בין שאר הפרוייקטים בהם עסק היה בניית מיתקן בשטח מעיין יזרעאל, מיתקן שהיה מיועד לווסת את פני המים במעין.  

פעם, כשהסתובבת בשטח שממזרח למחסן התבואות, שם היה מין צריפון של ענף הבניין. ראית את יאיר רחלי ועוד מישהו, עומדים ומעיינים ושוברים את הראש על איזו תכנית בניין, תכנית קונסטרוקציה, בלי להבין מה שם כתוב בדיוק.

זאת הייתה תכנית הברזלנות של המתקן האמור. אתה נעצרת, הצצת בנייר, תפסת מה קורה (שאין לשני החבר'ה האלה מושג מה זה) ואמרת שיתנו לך את התכנית ואת הברזלים ושילכו לעבוד למטה במעין ושבסוף היום, כשיחזרו ימצאו את כל הברזל מכופף וקשור ומוכן ליציקה.

יאיר רחלי, שנוסף להיותו גיבור ישראל במלחמת העצמאות  הוא גם בעל לשון חדה ומחוספסת, שאל מאיפה החוצפה שלך לתחוב את האף בעניין הזה?

הוא לא ידע שלפני הצבא היית ברזלן בניין, ברזלן סוג א', עם ניסיון של שנה בבנייה בתל אביב. בסוף היום הסתיים הסיפור להפתעתו של יאיר רחלי.

התברר לו שתוך כמה שעות, עם ציוד שאספת מכל מקום בנית עמדת כיפוף ברזל מקצועית וביצעת במיומנות ובדייקנות את כל מה שכתוב בתוכנית האמורה.

מה שאתה זוכר (ודי ברור למה) זה שמאז כינה אותך יאיר רחלי בשם "הבַּרְדְלָן".

מה שאתה עוד זוכר זה שפעם, כשכבר היית מרכז הבניין ועבדת בבניית בור התחמיץ שמעל פני האדמה, בשעת בוקר מוקדמת שמעת צרחות נוראות מכיוון הירידה למעיין.

גם אתה וגם חברים אחרים מיהרתם לשמע הצרחות לבדוק מה זה.

התברר שזה היה יאיר רחלי בכבודו ובעצמו שצרח שם נורא. בסך הכל הוא התכוון לרדת למטה אל המעיין רכוב על הפְּרֵידְ'קֶה (הפרדה של הקיבוץ). כשניסה לרכב ולפני שהספיק להתיישב עליה, כשרגלו האחת עוד על הרצפה זינקה הפריד'קה קדימה וגררה אותו שוכב על האדמה בין אבנים וסלעים עד שצעקותיו עצרו אותה.

וכל-כך למה? הפרדה הקטנה הזאת הייתה משוגעת. כשנגעו לה מאחורי האוזניים הייתה מתחילה להשתולל  וזה מה שיאיר רחלי עשה לא בכוונה.

הפעם האחרונה בה נתקלת ביאיר רחלי (שעזב את הקיבוץ לפני שנים רבות) הייתה כשהוא, יאיר רחלי, ועוד שני פלמ"חניקים, לשעבר חברי יזרעאל, פנו לקיבוץ בבקשה להיקבר בבוא זמנם בבית העלמין של יזרעאל.


היו בעניין הזה כמה ויכוחים סוערים במזכירות ובאספה. היו חברים שטענו שיזרעאל לא חייבת לשלושת המבקשים שום דבר אחרי שהם נטשו את המקום בשנים הקשות ההן ושבמחילה ייקברו איפה שהם היום. אתה בקשת ודרשת כן לאפשר להם את הבקשה. נימוקיך היו:

א.  הם נלחמו על כיבוש הכפר זרעין והם שיסדו את קיבוץ יזרעאל.

ב.  נכון שהם עזבו את הקיבוץ תכף לאחר הקמתו, אבל בכלל הגיעו הנה בפקודה של     

     הפלמ"ח ולא בגלל איזו אידיאולוגיה סוציאליסטית.

ג.  לא צריך לנטור להם וצריך לכבד את בית העלמין שלנו בנוכחותם.

ד.  שני האחרים לבקשה היו, שוקה גלבוע ומוליק קינן. לאחר זמן בא עוד אחד, מושיקו סיני, וביקש להצטרף לנבחרת. אתה אמרת לו שאין סיכוי כי בהחלטה לאשר את בקשת השלושה נקבע שיותר לא תתקבלנה בקשות נוספות. 

המושיקו הזה, עקשן גדול, שכנע את מוליק שיוותר על מקומו לטובתו. גם זה אושר ומתועד בארכיון  מזכירות יזרעאל.

 

פעם, כששאלו את הקהל עם יש עוד למישהו שאלה, היה נהוג לשאול למה פרקו את הפלמ"ח? מעניין למה התכוונו? עד כאן קצת על יאיר רחלי. 

 

בסופ"ש, בתוכנית הרדיו של מושיק טימור, הזכיר מישהו את העובדה שיאיר רחלי הוא האחרון מקבוצת "גיבורי ישראל" של מלחמת השחרור שעדיין בחיים ועדיין מתעקש להכחיש את סיפור גבורתו וטוען שלהד"ם.

 

 

אין תגובות:

פרסום תגובה