יום חמישי, 9 ביולי 2020

מה זה חבר?


עוד קצת על שירים.  פשוט תענוג צרוף לשבת מול רשימת השירים של נחום נרדי מפני שאלה לא רק שירים יפים ואמיתיים אלא גם ממיטב שירי ילדותך.ולא יועיל.

אתה מצליח גם לשיר אותם עם המנגינות אפילו שירים שכבר לא זימרת לפחות שמונים שנים.


 

 ח ג   ל ע מ ק / מילים-ג. פרנס/ לחן נחום נרדי

 

חַג חַג חַג לָעֵמֶק
הַשּׁוֹכֵן בֵּין הֶהָרִים!
כָּל עוֹבְדָיו הַיּוֹם יָבִיאוּ
מִמֵּיטַב הַבִּכּוּרִים.

יָצָאנוּ לַכְּרָמִים
לִבְצֹר הָעֲנָבִים:
זֶה בּוֹצֵר וְזֶה אוֹסֵף
עֲנָבִים מִתֵּל יוֹסֵף.

יָצָאנוּ לַכְּרָמִים
לִקְטֹף אֶת הַשְּׁקֵדִים:
הַשְּׁקֵדִים טוֹבִים מְאוֹד
הַשְּׁקֵדִים מֵעֵין-חֲרוֹד.

חַג חַג חַג לָעֵמֶק...


יָצָאנוּ לַגִּנּוֹת
לֶאֱסֹף עַגְבָנִיּוֹת
וְאָסַפְנוּ מְלֹא הַסַּל
עַגְבָנִיּוֹת מִנַּהֲלָל 

  

יָצָאנוּ לַשָּׂדֶה
לֶאֱסֹף אֶת הַחִטָּה
הַחִטָּה גְּבוֹהָה יָפָה,
הָחִטָּה מֵגֶּבַע. 

 

 

ועכשיו לרגע בלי שירים.

לפני כמה ימים אומרים לך שאחד, אלי סלושני, יגיע אחרי הצהריים.

עם קצת  הרבה מחשבה לאחור, אתה מציין לעצמך לא בלי שמץ של תסכול  שסוף סוף ולרגע אתה זוכה  להיפגש עם חבר אמיתי. אתה לא בטוח שאת מספר החברים האמיתיים שהיו לך בחיים אתה יכול לספור על כף יד אחת ואולי קצת יותר.

אל אלי סלושני עוד תחזור אבל עד כמה שאתה זוכר, אז החברים של ממש שהיו לך בכלל הם אלה:

יהושע הלברטל (מהשכונה), זאב (זובה) מֶשֶל מבית חינוך בצפון ומהתנועה. גם יוסף הלחמי (זה שאבא שלו היה חלוץ תעשיית הקולנוע עוד בימי "הישוב" והוא זה שהפיק וביים את "עודד הנודד") מאותה התקופה.

אולי גם יואב אֶלְקִינְד בַּר-אֵל. אחרי זה אתה זוכר את מנחם כַּרְמִין גם מהשכונה ואחרי זה כבר רק את משה יובל (טיוכקה) ומה יש לדבר?

אתה לא שוכח את מנשה קדישמן וכמובן את אלי סְלוּשְנִי. רגע.


אולי תסביר לעצמך מה זה בכלל חבר?

בטח חבר זה המון דברים שאתה לא מסוגל להקיף, אבל מה שבטוח זה אנשים שיוצא להם לבלות יחד הרבה הרבה זמן ולעסוק יחד בשטחים שונים מאד אחד מהשני, כולל ויכוחים וחילוקי דעות מרים ביותר.

הכל תוך שמירה נאמנה על קשר, שהיא לאו דווקא הגיונית. עוד תכונה אחת של להיות חברים, זה אפשרות לדבר עם מישהו (חבר) על כל דבר שעולה לך בראש ועל כל דבר שקורה לך בחיים - בחופשיות ובלי מעצורים.

את אלי סלושני הכרת כשכבר לא היית ילד וזה מתי שחזרת הביתה מהשליחות ברודזיה ובדרום-אפריקה.

אם אתה זוכר נכון הוא היה אז הגזבר של הקיבוץ. איך הוא נתקע דווקא לשם תיכף עם הגיעו למשק אתה לא זוכר או לא יודע.

אולי מפני שהיה איש עם יכולת רבה גם בענייני כספים וגם בתפיסה מהירה של עולם הכספים בארץ לפני 60 שנים.

משום מה, כשחזרת, לא היו לך פה חברים מי יודע מה, כולם עזבו את הקיבוץ ועברו לחולון. אלי היה דרום-אפריקאי שהגיע כגרעין ב' או ג' מקייפטאון אל  החבר'ה מגרעין גניגר. בקושי דיבר עברית ושמח למצוא בך פרטנר לשיחות  ארוכות ומעניינות על מה זה סוציאליזם ועל מה זה קיבוץ.

במשך השנים הרביתם לבלות כך. כשנבחרת להיות מזכיר הקיבוץ (זה זיכרון שכבר העלית במסמך הזה) היה זה אלי שסיפר לך, כי משום מה הוא נחקר בוועדת החברה של איחוד הקבוצות והקיבוצים על תפקודך כמזכיר יזרעאל.

הוא לא סיפר לך מה פתאום, אבל רצה שתדע על זה לא רק בגלל הסיבה  לאירוע אלא גם בגלל שהייתם חברים טובים.

מזכיר הקיבוץ, ג'וב קשה ומועך את הבן-אדם, אז טוב מאוד שיש לך מישהו מחוץ לוועדת המזכירות, או מחתיכת ממסד אחרת,  שאפשר להשתפך בפניו וגם להתייעץ אתו וגם להתחלק אתו לתאבון בכל הצרות.

בשעתו עזב אלי סלושני (בגלל אישתו כמובן) את יזרעאל, אבל קשריכם לא נפסקו והוא ביוזמתו היה חוזר לשמור על הקשר בניכם.

כיום אלי סלושני מתגורר בישוב הקהילתי "מנוף". הוא נוהג לבוא אליך אחה"צ לביקור של פעם בחצי שנה. כמו שהוא ראה אותך בפעם האחרונה הוא העיר בנימה חברית

"מה זה? אמן, אתה פשוט נראה כמו אחד שנגמר". 

לא היה לך אלא להסכים איתו וכמעט להירדם באמצע הפגישה. מה זה פתאום כמעט להירדם? אתה נרדם ועוד איך ולא מצליח להשלים מילה אחת על אלי סלושני. למה?


את זה אתה דווקא יודע מצוין. זה מפני שבכל הלילה שעבר, יום חמישי לפנות בוקר אתה פשוט לא ישנת.

כל מה שעשית היה לחלום משהו הזוי לגמרי בלי להצליח להיפטר ממנו אפילו לא לרגע. פתאום, באיזשהו מקום ובאיזשהו זמן אתה נהיה איש דתי גדול עם זקן שחור שכל הזמן עוסק בבניין.

פתאום אתה מקבל עונש ממישהו שעד שלא תספר על איזה חטא שעשית לא תוכל להמשיך. אז מה זה בכלל?

ועכשיו אתה צריך לכתוב ספר תורה. עד כמה שאתה זוכר עושים את זה סופרי סת"ם בכתב יד ובדיו מיוחד על גבי גליל ארוך מאוד עשוי מעור מעובד. אבל אתה לא יודע איך עושים את זה, אז אומרים לך שתלמד בקפדנות את כל מה שאתה לא יודע.

משום מה אתה צריך לחפור את האותיות ואת המילים מתוך איזה דייסה או עיסת בצק ולכתוב – אתה לא יודע איך.

החלום המטומטם הזה לא מסכים להיפרד ממך לאורך כל הלילה ולא ברור לאיפה ולאן אתה תמשיך לחיות כשתתעורר. פתאום אתה צריך להשתין אל הבקבוק שליד המיטה ואחרי זה אתה לא זוכר מה. רק משום מה דואג נורא שלא תשכח איפה ובאיזה עולם תמשיך להיות.

בסוף מגיעה  לַילָה, המטפלת שלך ומחזירה אותך עם קפה ודיסת  קְוָואקֶר בחזרה מן החרא ההוא אל החרא הזה.

אין תגובות:

פרסום תגובה