יום רביעי, 8 ביולי 2020

טוי


 

אמרת קודם משהו על שירים. כמו כל עם ישראל וגם חצי עולם הקשבת לשיר שנבחר מטעם ישראל לארוויזיון אשתקד. נדמה לך ששם השיר הוא "טוי", לא בטוח.

לא יועיל, אפילו אם אתה היחיד בעולם בעניין הזה לך נשמע השיר כמו צריחה וקירקור של משהו שהוא כל דבר חוץ משיר או זמר.

אבל עובדה אלפים וגם מיליונים מתלהבים למשמע הדבר הזה ואתה מוצא את עצמך מנותק לגמרי מכל מה שהארוויזיון של היום מהווה.

הראש שלך על מה זה בכלל שיר ולחן פשוט שייך לגלקסייה אחרת.

אתה זוכר קצת מאירוויזיונים עתיקים.

איפה שיר כמו "ווטרלו"? איפה שיר כמו "בובה על חוט"? איפה שיר כמו "הללויה"? איפה???

  

חרף כל המהומה החיובית סביב השיר של נטע ברזילי והזכייה המדהימה בתחרות, עדיין לא שינית את דעתך כהוא זה. 

ביצועו החגיגי באירוויזיון הוא צעד גדול לאחור של הזמר האנושי בכלל.

אין בפיך אף מילה טובה על ה"שיר" הזה. דווקא נחמד מאוד שעל הבמה עלתה מטעם ישראל זמרת מחוננת שגזרתה איננה כשל כוכבת פורנו, פניה לא יפים כמו אלה שבפרסומות לסבון תינוקות.

אשה כמו רוב הנשים בעולם בלי מה שגברברי העולם דורשים מנשים בכלל.


אבל חזור בבקשה לשיר. בבדיחות דעת מכונה השיר "התרנגולת המקרקרת", על ידי רבים אבל ברצינות מצהירים כולם גם שדרני הטלוויזיה והרדיו וכל השאר כי זה שיר גדול וממש גאוני ואיפה היינו כולם עד עכשיו, שלא זכינו לשמוע כאלה ניסים ונפלאות לפני כן.

אתמול התקיים ברדיו ראיון על התרנגולת המקרקרת עם אחד המומחים הכי גדולים בישראל למוסיקה בכלל ולשירי אירוויזיון בפרט. פרופ' משה זורמן.

למרבה הפתעתך  טען פרופ' זורמן כי  ה"טוי" הזה הוא השיר הכי גדול והכי חשוב שהופיע באירוויזיון במשך כל שנותיו.

זורמן הנכבד פירש עבור המאזינים למה הוא מתכוון.

הוא ציין כי מחברי השיר המחוננים עשו שימוש מאוד מחוכם בטכניקת "שיר האירוויזיון". הם השתמשו פה בסולם מוסיקלי פנטטוני שמצמצם את מנעד הזֶמֶר ומקל על השומע ועל המבצע להינות ממנו.

הם גם השתמשו ב"פיצוץ" אחד או שניים במשך השיר. הקרקור והצריחה רק הוסיפו גוון מעניין וראשוני לשיר המאוד מוצלח  הזה.


אתה הבנת את זה, בָּרוּך? 

אז אם כך, למה אתה, אמנון בקר, באופן אישי לא שמת לב לגדוּלה המתפמפמת הזאת? הרי אתה נחשב בעיני עצמך כאוהב מושבע של השירה והזמר העבריים.

איך פסחו עליך הסבריו של זורמן הגדול? לא יועיל. אתה בשלך.

השיר הישראלי באירוויזיון 2018 הוא סתם קרקרה מטופשת. לא שיר. לא לחן ולא כלום. צעד ענק הצידה ולאחור בתולדות הזמר העברי והאוניברסלי.

לא בורחת לך המחשבה שאתה, חייב להבין כי מול התשואות הרמות מכל העולם על היצירה הגאונית הזאת אתה עצמך הופך למשהו לא רלוונטי ולא מחובר לשיר ולזמר שהעולם רוצה בם.

אז שב, בבקשה, בשקט ואל תצפה שאת מישהו כל מה שאמרת זה בכלל מעניין.

אז אתה יכול להמשיך ולעסוק בשירים שלך כמה שאתה רוצה, העיקר שלא תבלבל לעולם את המוח  במה שזקן עיוור, חירש וצולע מעז להשמיע בקול רם.

כל התופעה של התרנגולת המקרקרת מזכירה לך סיפור-משל אחד, שלמרבה הצער, בהחלט רלוונטי גם לשיר המנצח באירוויזיון הזה. וזה הכאילו סיפור:

המפיק של השיר הישראלי לאירוויזיון ביקש הצעות לארוויזיון 2018.

הרבה יוצרים הציעו לו כל מיני דברים. כל מה שהציעו לו לא נראה לו, אז שאלו אותו: "אם הכל לא מוצא חן בעיניך, אז מה אתה בדיוק רוצה?" הוא אמר: "אני לא יודע מה אני רוצה, אבל אני רוצה משהו שאף אחד עוד לא שמע ועוד לא ראה ועוד לא ניגן ועוד לא שר עד עצם היום הזה. זה מה שמעניין אותי". 

אז  שני חבר'ה שהגיחו משום מקום  השמיעו באוזניו את התרנגולת המקרקרת.

האיש נדלק ופלט: "זה באמת משהו! יאללה! הולכים על זה. והוסיף מיד,  תביאו גם זמרת שאף אחד לא שמע ולא ראה ולא האמין שאחת כזאת תעלה ותשיר באירוויזיון".

אמרו שני החבר'ה:

"אבל יש בעיה. רוב האנשים, אם לא כולם, יגידו שזה לא שיר, שזה סתם בלבול ביצים." אמר להם המפיק: "אז מה לעשות?" אמרו לו השניים:

"צריך להפיץ פרסומת מיוחצנת שאת השיר הזה יכולים להבין וגם להינות ממנו רק אנשים עם האיי קיו הכי גבוה שיש, רק אנשים עם הטעם הכי מעודן שיש, אנשים עם ראש פתוח למה שעומד להיות רלוונטי בעולם השירה והזמר, גם של האירוויזיון."

שאל המפיק: "מה זה צריך להביע  ?" השיבו השניים: זה מה שזה צריך להביע.

"אף אחד לא ירצה שיחשבו עליו שיש  לו איי קיו נמוך. אף אחד לא ירצה שיגידו עליו שאין לו טעם מעודן    וכולי וכלוי וכולי וכולם ישאגו בכוונה גדולה  שאין ספק שזה שיר גדול.." וזה מה שבאמת יצא.

אם מישהו חושד שאת זה כבר סיפר הנס כריסטיאן אנדרסן ב"בגדי המלך החדשים" אז זבש"ו.  

השיר הזה הוא בהחלט אבסורד. מה קרה לכל אומנות האבסורד מהמאה העשרים? איננה. ישנה רק בספרי לימוד ושלום לעפרה. זה מה שאתה חושב ומתעקש להאמין בו.

עד כאן.  

שיר התרנגולת המקרקרת מזכיר לך את גורלו של סגנון האבסורד בתאטרון העולם.

זה היה משהו שנולד בתחילת המאה העשרים ונקבר קצת אחרי אמצעה.

מי זוכר היום את "מחכים לגודו" ואת סמואל בקט? מי זוכר את יונסקו ואת "הכסאות" או את "הצמא והרעב"? מי זוכר את "שעשועי אמי המשוגעת" ואת אן ג'ליקו? שום תאטרון לא מציג את זה היום, מפני שאף אחד לא קונה כרטיס בשביל לראות את הטמטום הזה. מדוע? אולי מפני שזה אבסורד משהו שאין בשום מקום חוץ מבחלומות הרעים. לפי מה שאתה חווית אז, אולי מלמדים על תאטרון האבסורד בחוגים לתאטרון באוניברסיטאות.

אז שלום לתרנגולת המקרקרת ונראה וגם נשמע אם יהיו עוד כאלה תרנגולות.

קוקוריקו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה