יום רביעי, 8 ביולי 2020

לפעמים צריך לצרוח


 

ועכשיו בחזרה מ"אגדה רֵעַי, לא אגדה רֵעַי" אל מחנה הקיץ ההוא של התנועה המאוחדת ב-1955 שהיה ביער כפר החורש. אתה זוכר שב"חלוץ" והקמת המחנה היו גם יוסי יזרעאלי (הפרופסור לתיאטרון שהמציא את "איש חסיד היה") ומוקי צור (הפרופסור לתנועה הקיבוצית עד היום) כשעוד היו חניכים בתנועה.

אותך גייסו להיות "מרכז הקניות" של כל מה שצריך, בדרך כלל "מהמשביר המרכזי" בחיפה.

חשוב להדגיש שאתה לא היית בן 84 עם כל הניסיון הרב בארגון מחנות קיץ גם בארץ וגם בחו"ל. היית סתם מדריך קומונה צעיר בן 23 וזהו. איכשהו הרכבתם, מפקד המחנה, האחראית על המטבח (זהבה מקיבוץ ראש הנקרה) ואתה את הרשימה של כל מה שצריך. יפה מאוד.

למחרת בבוקר התייצבת "במשביר" ברחוב הנמל, חיפה.

נכנסת ישר אל מחלקת המזון והשארת שם רשימה ענקית של כל מיני אוכל.

בסוף שאל אותך האחראי על המחלקה מי בדיוק משלם על כל זה? השבת לו שמשלמת התנועה המאוחדת בת"א ושאתה מזמין את כל זה למחנה קיץ של 1000 ילדים עם חולצות כחולות,  מחנה שיתקיים בכפר החורש כבר ממחר.

מה שהיה מקובל אז על סדרי מימון המחנה היה, שהחניכים מגיעים עם הכסף שעולה להם המחנה ואחרי שאוספים אותו אז משלמים. זה מה שידעת.

זה לא מספיק לשום דבר אמרו לך.  אתה מוכרח להביא אישור מהנהלת המשביר.

שאלת מי זה הנהלת המשביר ואיפה זה?

הנהלת המשביר אמרו לך, זה אחד צבי בן שחר (מקיבוץ יפעת) בקומה השנייה.

דהרת במדרגות למעלה ודפקת בדלת שעליה כתוב שמו. הוא יצא ואמר שהוא באמצע ישיבה ושאתה תבוא מחר. בחוצפה מפתיעה אמרת לו שמחר צריך את האוכל שאתה חייב להביא לשם היום ושייתן בבקשה את האישור.

הוא אמר שזה חוסר אחריות מצידו לאשר לך כזה דבר ושתביא עוד היום איזשהו כסף מהמזכירות של תנועת הנוער שלך וסגר את הדלת. 

 

אתה לא זוכר כמה זמן עמדת שם בלי לדעת מה לעשות. בטוח שפחות מדי. אתה ניחשת שעד שתגיע לאיזה טלפון למזכירות התנועה, ועד שאולי ישלחו כסף – לא יודע לאן ואיך – זה יוכל לעזור. אז במקום כל זה החלטת לעוף בעצמך לתל אביב , שכך זה יביא את הכסף הכי מהר אם בכלל. שוב רצת אל מחלקת המזון ב"המשביר" חיפה ודרשת שיתחילו להעמיס את הכל על אחת מהמשאיות שמחכות שם בתור לקבל עבודה.

אתה גם שאלת עד מתי זה פתוח פה ושעוד היום תחזור עם הכל מסודר.

המחסנאי הצטחק כמו למשמע סתם שטויות  ואמר "טוב, יהיה בסדר" וחזר לענייניו.

כמו רוח זינקת החוצה, אל רחוב הנמל, ושאלת נהג טקסי שחיכה כמה הוא רוצה בשביל נסיעה לתל אביב וחזרה עם הפסקה של לפחות חצי שעה באמצע ושיסע מהר לפחות 100 קמ"ש. הוא דהר ב-140 לשעה עד רחוב ברנר 18א' בתל אביב.

קפצת לקומה השנייה אל מזכירות התנועה. במזל היו שם גם אהרון גורן, מזכיר התנועה, וגם עמי קמפינסקי, גזבר התנועה. במשפט אחד ארוך אבל בקול רם הבהרת את המצב שאין אוכל למחנה הקיץ שמתחיל מחר אם אין כסף היום, לפחות 1500 לירות.

גזבר התנועה אמר שאין לו כזה כסף ושזאת לא אחריותו וזהו. מזכיר התנועה פשוט שתק.  אתה צרחת על שניהם שזה הם אחראים לכל הברדק הזה ויצאת מהחדר בחרי אף, לאן? לא ידעת. במקרה לגמרי פגשת בחוץ את מרכז אזור תל אביב של התנועה  (אתה היית מרכז אזור הצפון), הוא חיימק'ה שרת, גם חבר קיבוץ חמדיה וגם בנו של שר החוץ.

הוא שאל מה הצעקות ואתה הסברת. גם הוא נכנס אל חדר המזכירות ויצא משם גם הוא בחרי אף וגם בחרי פה וגם בחרי אוזניים .

אחרי התייעצות קצרה סוכם שהוא ייתן לך עכשיו צ'ק על 1500 לירות ויקבל את הסכום בחזרה אחרי שיאספו אותו מהחניכים. 


אתה תחבת את הצ'ק בכיס החולצה הכחולה, צנחת אל הרחוב וישר אל הטקסי ותוך פחות משעה חזרתם לחיפה. בלי להגיד לנהג שלום אבל עם לתת לו את ה-50 לירות שלו, מיהרת לגזברות סניף המשביר, שילמת את הצ'ק קבלת אישור ודהרת למטה אל מחלקת המזון.  האחראי שם היה, כנראה, מכוחותינו והוא התחיל להעמיס לפני שחזרת.

תוך שעתיים יצאת עם איזה 5 טון סחורה אל כפר החורש. המשאית הצליחה לטפס אל מקום המחנה בדרך העפר התלולה  והחבר'ה שם קבלו את פניך כאילו שלא קרה שום דבר רע.


לאחר חודש התקיימה במזכירות התנועה ישיבת סיכום על מחנה הקיץ הזה. אחרי כמה קשקושים על ניקיון ועל שלשול ועל חוסר מדריכים קמת והטחת בזעם את הסיפור על מימון הקנייה ב"המשביר". לא פחדת ולא התביישת להגיד שגם מזכיר התנועה וגם הגזבר יכולים לחזור לקיבוצים שלהם ולא להיות פה אפילו רגע נוסף.

היה שקט מאיים, כל הנוכחים התלחשו אחד עם השני, אתה יצאת משם בכעס ונדמה לך שבזה הסתיימה ישיבת הסיכום. אף אחד לא חזר לקיבוץ שלו וכולם המשיכו לקיים את התנועה המאוחדת של הנוער הלומד בארץ ישראל בלי להתחרט על שום דבר. 

על זה עוד פרט פיקנטי הגזבר עמי קמפינסקי (ז"ל) היה מקיבוץ יזרעאל  ואהרון גורן היה מקיבוץ חמדיה. זה מאיפה שחיימקה שרת הגיע כמו שאתה מיזרעאל היה ממש נעים להיפגש בבית עם זה שצרחת עליו ככה.

 

אין תגובות:

פרסום תגובה