יום חמישי, 9 ביולי 2020

יום הכיפורים

חגי תשרי בפתח. 

בחוסר רצון מובהק אתה חוזר אל עוד יום כיפור, זה שהתרחש לפני כמה ימים.

לא נעים להצהיר אבל בשבילך היה יום הכיפורים הזה חרא אחד גדול. גם מפני שאין רדיו (גם הטלויזיה לא בשבילך כי אתה עיוור) אבל בעיקר היללות הגדלות והולכות שבועיים לפני התאריך. לא מפסיקים לחטט ולגרד כל פסיק מכל מה שאפשר לדבר על מלחמת יום הכיפורים. אתה חושב שכל זה רק מוריד את המורל הלאומי ולא תורם שום דבר, לא לתולדות המדינה ולא לעתידה הביטחוני.

מי היו האשמים בכל הסיפור? אחד, חיים באר שעשו עליו תכנית שלמה וכל מה שאמר "שפתיים יישק" .

הוא סיפר דברים נוראיים על מהלך המלחמה – הוא הזכיר בין השאר שנשיא המדינה חיים הרצוג אמר ש"כולנו אשמים". לך נדמה שזה לא נכון. למיטב זיכרונך מי שהכריז את האמרה האומללה הזאת היה הנשיא קציר, לא הרצוג.

 

ועכשו ליום כיפור....

יום כיפור אמור להיות הרבה חשבון נפש – עכשיו בגיל 86 אתה מתקשה יותר ויותר להתחשבן עם הנפש שלך. כל הדברים שהיו אמורים להיות נושא לחשבון נפש קרו כבר לפני המון שנים. על חלקם כבר כתבת בזיכרונותיך, אבל לא על הכל.

אתה בטח לא העזת להיזכר בזה שכשאחד מהתלמידים בכיתתך בבית הספר העממי "בית חינוך" מת מדלקת קרום המוח, אתה פשוט השתמטת מללכת להלוויה שלו ובמקום זה הלכת לאיזה הצגה יומית. ממש לא יפה. 

למה עשית את זה? לא יודע, ולא רוצה לדעת. זה היה לפני 78 שנים. זה היה כשעוד היית סתם ילד מתוסבך עם כל החסרונות הזכורים לרעה. בשנות בגרותך דווקא בכל הנוגע להלוויות אתה תמיד היית לא רק נוכח אלא גם שותף פעיל בנשיאת הארון בהורדתו לקבר ובסתימת הגולל. אז מעוד איזה חטאים ונדרים אתה צריך להיפטר ביום כיפור?

כבר כתבת על זה שגנבת פנס רוח של העירייה.

מה עוד?

כשהיית מזכיר הקיבוץ העפת מפה כמה אנשים. כשזה קרה  היית משוכנע שזה מה שהיה צריך לעשות, אבל אלוהים רוצה דין וחשבון על כל דבר ולא כל כך אכפת לו מה חשבת או לא חשבת שנכון או לא נכון, צודק או לא צודק.

ועוד על יום כיפור. אתה גם כתבת  על זה שאבא שלך הלך לבנות את הבית של המשפחה במו ידיו, גם ביום כיפור. אתה זוכר שלא התאפקת ושאלת אותו איך הוא מעז לעבוד ביום כיפור, דבר שאף אחד לא עושה. אתה זוכר היטב שהוא כעס והשיב: אם יש אלוהים בשמיים אז עלי הוא לא חשב אף פעם, לא עלי ולא על הצרות שלי.

עד עכשיו היו לנו חיים קשים ובלתי נסבלים, לא היה בדיוק איפה לגור ומה אוכלים מחר. אתה יודע ילד טוב (ילד טוב זה אתה) שכמעט התגרשתי מהאמא שלך וששנינו עשינו את המוות אחד לשניה בעיקר בגלל כל זה.

את הצרות שלי אני מוכרח לפתור בעצמי. אז במקום ללכת לבית-הכנסת ולדפוק על החזה וליילל "אשמנו בגדנו", אין לי בררה אלא לקחת את גורלי בשתי ידי, לבנות בית ולהתחיל לחיות כמו בן-אדם, ושילך לעזאזל יום הכיפורים.


ועוד על  יום הכיפורים, במה עוד חטאת?

למשל, משהו על כמה פעמים התפטרת ממשהו בקיבוץ? 

אז ככה: כמו שהגעת לכאן עשו ממך מרכז בנין.  לא היה לך ניסיון ואחרי שנתיים מתסכלות הבנת שזה לא זה. ואתה לא מבין ולא יודע כלום על איך בונים.

אתה זוכר שבאת למזכירות הקיבוץ והצהרת שאתה לא יכול יותר להמשיך.

הם נבהלו כי לא היה מישהו אחר למלא את התפקיד, אבל לך זה כבר לא היה אכפת. אתה גם איימת שתעזוב את המשק. זה עשה את שלו ואחרי זמן קצר נשלחת להדריך בתנועה בחיפה. אבל מתי התפטרת ברעש הכי גדול והכי משמעותי?

כשהיית מזכיר הקיבוץ  בקדנציה השנייה. אז הפכת את העולם, במטרה להאיץ את בניית חדר האוכל החדש ותוך כדי כך גרמת לפיטוריו של מי שאחראי על תכנון חדר האוכל. כשזה נודע באספה קמה אשתו החוצפנית ודרשה ממך להתפטר.

היה שקט ואף אחד לא הגיב, אז ברוב זעם ותסכול אתה הודעת שבזה אתה מתפטר ושילכו כולם לעזאזל. אף אחד לא הלך לעזאזל ויכול להיות שהסיפור שווה כיפור.


מתי עוד פעם התפטרת?

שוב פעם כמרכז הבניין בפעם השנייה. אתה עסקת בבניית השיכון לנוער ופתאום הודיעו לך שאין כסף לשלם לפועלים ושתפסיק את הבניה.

אז בתגובה התפטרת. למה? אולי מפני שלא דיברו אתך מספיק זמן לפני זה? אולי.

וגם על זה כבר כתבת.

מתי עוד פעם גרמת למשהו רע מאוד? בסדנת הצפון של בימת הקיבוץ.  אתה קרעת את התחת שם 4 שנים בכל הניהול, גם הארגוני וגם האמנותי.

אבל הייתה שם אחת – אורנה ספיר (שחקנית) עם אף גבוה עד השמיים שהודיעה לכלל חברי הסדנה כזה דבר:

"אם רוצים להגיע למשהו  בתאטרון הזה אז צריך לעשות את הכל ההפך ממה שאמן עושה".

זה נפל עליך כרעם ביום בהיר וגרם להתפטרות קולנית ודי שערורייתית.

אז מה פה לא בסדר? לא בסדר כי מאותו רגע התדרדרה סדנת הצפון עד שהתפרקה ונעלמה.

 על מה עוד צריך חשבון נפש?

על זה שבגיל 86 אתה לא בטוח  שאתה בכלל תגיע לעוד יום כיפור. אז די ונמאס מהחשבונות של הנפש.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה