יום רביעי, 8 ביולי 2020

איפה הייתי ומה עשיתי

מתישהו התבקשו חברים ותיקים, מאלו ששרדו ביזרעאל וגם מכאלה שמזמן כבר לא פה אבל עוד בחיים, לכתוב על כל מיני דברים, לפי רשימה מאד מאד מפורטת, על איך ולמה הגיעו ליזרעאל ואיך זה נראה אז.

מתישהו הגיעו גם אליך ובקשו כזאת רשימה.

ממה שהם בקשו אתה יכול לכתוב ספר של אלפיים עמודים ואתה, בעצם, כבר עשית את זה. זה ישנו בכל מקום באתר האינטרנט שלך, החל מפירוט תולדותיך ותולדות יצירתך, עבור בלמעלה מ-400 רשימות ה"קלנועיות החמורית" ובעוד מקומות, כולל במסמך "רגע לפני שאתה שוכח".  גם בפזמונים, במחזות ובכל הזדמנות אחרת. 


אז מה עשית? ישבת עם ניצן ריבלין פלדמן שהקלידה וזה מה ששלחת לחנן שליב, יוזם הרעיון ולזמרה ברן עורכת העלון לפרסום בעלון קיבוץ יזרעאל:

 

" סיפור בואי לקבוצת יזרעאל מופיע במסמך זיכרונותי בזו הלשון:

 

ה"מעיין-ברוכים" או "חברי הכשרת מעין- ברוך"  או ההשלמה השנייה, המחתרתית, שהגיעה ליזרעאל -  מניינם היה 17 או 20 נפשות ואלה הן ( בערבון מוגבל) : יגאל לוין, אברהם בכר, רפי ויזר, יגאל בנטוב, עמירם עזרוני, מנשה קדישמן, אחיעזר דרור, משה טייכמן (טיוכקה), רוחמה לוי, לאה זינגר, נחמן בהרב, עידו,  אביגדור אמיר, גיטה פומפיאן, משה קְרָם, הרן קוך, מאיר קרביץ, מאיר צוויג, אמנון בקר.

כל אלה הגיעו ב-1952.

 

לא נפרט איך כינו אותם, מה הם עשו פה ואיפה הם עכשיו.  זה ייקח ספר שלם.

למען התעודה,  רק נקבנו פה בשמותיהם. למען אותה תעודה, נרהיב לחשוף  טיפה מעומעמת ממה שאנו עוד זוכרים:

החבר'ה האלה ישבו בקב' מעין-ברוך במסגרת המחזור השני של הנח"ל.

הם לא כ"כ רצו להשלים את מעין-ברוך ולחיות שם עד מאה ועשרים.

אבל...בסוף הוחלט ברוב קולות של ההכשרה להשלים ולהישאר שם.

זה עבר מאד לא בשקט והרבה חבר'ה התמרמרו על ההחלטה.

ואז היה הפילוג בקיבוץ המאוחד ומעין-ברוך חויב לשלוח "עזרה" לקיבוץ תל יוסף, שהתרוקן ממחצית חבריו ומכמעט כל הנוער. במהירות וביעילות סומנו על ידי מרכז המשק של מעין ברוך דאז, מוני חמל, כל ה"פושטקים, הממורמרים, ועושי הצרות", וביניהם עבדכם הנאמן, מההכשרה. 

הם נשלחו אחר כבוד ובשני גלים לעזור לתל יוסף ושיהיה שקט במעין-ברוך.


קבוצת העזרה הזאת, היא היא שאחרי כחצי שנה הגיעה ליזרעאל, חרף העובדה שיזרעאל הודיעה לה  שלא  יקבלו אותה וזה משתי סיבות:

1. יזרעאל רוצה את הכשרת חמדיה או את הכשרת גשר הזיו.

2.  האיחוד מטיל  ווטו.  מצדו יכולים הפושטקים שבתל יוסף לחזור למעין–ברוך או ללכת לעזאזל.

הפושטקים לא ויתרו. ביום אחד בצהרים הגיעה משאית עם כל החבורה הזאת עם כל החפצים והתיישבו איפה שאחר כך היה הדשא הגדול בין הצריפים. אף אחד לא קידם את פניהם. אף אחד לא אמר שלום.

אחרי איזה שלוש שעות יצא מצריף המזכירות  סדרן העבודה, אורי פרומקין ואמר:

"טוב, לא מגרשים אתכם". הוא לקח אתכם לשלושה חדרים בצריפים.

בין השאר הביאו איתם "המעין ברוכים" כמתנה לקיבוץ, מכונה לפריסת לחם תוצרת תל יוסף, אותה קנו במה שהיה להם בקופה המשותפת."

 

לתומך סברת שאין טעם לכתוב עליך ועל התחלת הקיבוץ בלי לציין בקיצור מה עשית פה מאז ועד עכשיו בעקבות זה שבכלל הגעת הנה. אז שלחת:

 

"איפה הייתי ומה עשיתי מ-1952?


משש בבוקר עד שש בערב את זה:

ריכוז ענף בניין בפעם הראשונה וגם הנגריה;

שליחות לתנועת הנוער בחיפה וכל אזור הצפון;

שוב ריכוז הנגריה;

שליחות לתנועות הנוער ברודזיה ובדרום אפריקה;

שוב ריכוז הנגריה;

ריכוז ועדת החינוך וחצרנות בתי ילדים;

שוב ריכוז הנגריה;

מזכיר קבוצת יזרעאל בפעם הראשונה;

לימודים באוניברסיטת תל אביב – פילוסופיה ואמנות התאטרון;

שוב ריכוז הנגריה;

מזכיר קיבוץ יזרעאל בפעם השניה;

ניהול סדנת הצפון של בימת הקיבוץ של התנועה הקיבוצית, כולל כתיבה ובימוי של המחזה "דבורה שטרקמן";

כתיבה ובימוי בחגי יובל של קיבוץ גלעד, רמת דוד, נגבה, גדות, מצר, וכפר המכבי;

ריכוז ענף הבנין בפעם השניה;

ריכוז מפעל הכבלים לתעשייה הביטחונית במשך 12 שנים.

 

משש בערב עד שש בבוקר:

פזמונים ופיליטונים למסיבות ולחתונות;

ריכוז תרבות ביזרעאל;

עריכת עלון הקיבוץ;

כל הצגת חג ה-10 – כתיבה, הלחנה ובימוי;

כנ"ל חג ה-15 של הקיבוץ, כנ"ל חג ה-20, ה-25, וה-36;

כתיבת למעלה מ-400 רשימות ה"קלנועיות החמורית";

כתיבת ופרסום של 3 ספרים: "משהו על מישהו" (חג ה-25 של יזרעאל), "סיפורי בעל ואהליבה" (סיפור דמיוני על תולדות תל יזרעאל), ולקט מרשימות "הקלנועיות החמורית"

החל מ-1986 עיסוק אינטנסיבי בציור, כולל הצגת 30 תערוכות.

 

זה פחות או יותר.


ושלא לשכוח - שם:

אמנון בקר, המכונה אָמֵן, יליד שנת 1932, תל אביבי עד הגיוס לנח"ל, נשוי ביושר לרות עולמי כבר 60 שנים."

אין תגובות:

פרסום תגובה