יום רביעי, 8 ביולי 2020

אבנרי וכנענים


לא יועיל והשירים עומדים בתור והדוחק גדול, אז הנה עוד שיר מבית חינוך בצפון.

מן התוכן שלו אפשר בהחלט ללמוד על מה גדלת בנעוריך, דברים שילכו אתך על בטוח לתוך הקבר. וזה השיר:


שיר המרד

מילים: מקסים ולנטיןפרנץ יאנקה
תרגום/נוסח עברי: עמנואל לין (לינקובסקי)
לחן: האנס אייזלר
הלחנה: 1928


אַל נָא תֵּחַתּוּ, הִכּוֹנוּ לַמֶּרֶד,
הָנִיפוּ אֶת נֵס הַשִּׁחְרוּר עַל פְּנֵי חֶלֶד.
לִקְרָב, עֲמֵלִים מִכָּל אֶרֶץ וְעַם,
בִּקְרָב אַחֲרוֹן זֶה נִכְבֹּשׁ הָעוֹלָם.
יָבוֹא קֵץ לָאֹפֶל, יֵאוֹר הָעוֹלָם!

מִלְּאַנוּ הַמֶּרִי, תִּקֹּד אֵשׁ הַזַּעַם,
חוֹמוֹת הָעַבְדוּת נַבְקִיעַ הַפַּעַם!
הָקִיצָה, הָמוֹן, הִתְלַכֵּד, הֶעָמֵל!
בְּיָד נְטוּיָה צֵא לַקְּרָב בַּתֵּבֵל:
יָבוֹא קֵץ לָאֹפֶל, יֵאוֹר הָעוֹלָם!

 

 

מסתבר שהשיר הזה מפורסם ונפוץ ביותר בהיסטוריה של שירי הסוציאליזם.

הוא היה גם המנון הקומינטרן, מין ארגון עולמי של התנועות הקומוניסטיות .

זה כשסוציאליזם וקומוניזם לא נחשבו לקללה בעולם המערבי אלא להיפך.

לא צריך להתפלא שהשיר מצא את עצמו מהר מאד לאזני התלמידים של בבית החינוך בצפון בתל אביב. ויש עוד כמה כאלה.  


  •   *   *

מזמן לא קראת ספרים, כנראה בגלל אי הבנה בעניין שגרת ההזמנות.

בימים האחרונים שלחו לך מהסיפריה לעיוור המון ספרים ואתה שקעת עמוק בקריאה. הספר הראשון שקראת בנשימה עצורה היה "הטנק" מאת אסף ענברי.

להבדיל מספרו "הביתה" שהיה פחות  או יותר תולדות קיבוץ אפיקים, הרי ש"הטנק" הוא מערכת אירועים דמיונית המבוססת על כל פרטי מלחמת השחרור בעמק הירדן, זה בלי לפספס אף שריקה של אף פגז ואף נתז של כדור.

יכול להיות שעל מה שאסף ענברי כתב, יהיה מישהו שיטען שזה בכלל לא ספרות וגם לא דוקומונטריה אלא סתם בלבול. אז שיטען.

אותך לפחות עניין הספר מאד מאד וזה מה שחשוב. במיוחד היה חשוב לך לקרוא על מה שבדיוק ארע בקיבוצים מסדה ושער הגולן (ולמה לא על מה שקרה בתל-אור בנהריים?). שערורייה אמיתית, המלמדת על קטעים מבישים בתולדות מלחמת השחרור.


אחרי שסיימת את כל זה, התחלת לקרוא את הר האוטוביוגרפיה של אורי אבנרי.

זה משהו שמשתרע על חמישה דיסקים ואתה רק בהתחלה. נחמד לציין שני דברים כבר עכשיו:

-כל האירועים, כתובות המגורים והפעילות וכולי קרובים וידועים לך היטב.

אורי אבנרי מבוגר ממך בתשע שנים אבל ביחס להנ"ל, נדמה שהזמן אז עמד מלכת ואתה מסתובב שם בכל מקום ואירוע כמו בבית.

-הדבר השני הוא הקטע שבו מבהיר אורי אבנרי גם לעצמו וגם לאחרים שזו לא אוטוביוגרפיה מקצועית, מדעית או היסטורית אלא מה שהוא זוכר וזהו.

אתה זוכר שזה בדיוק מה שאתה אומר בכל פעם על מסמך הזיכרונות שלך, רק אל תתבלבל. האוטוביוגרפיה  של אורי אבנרי מעניינת, ארוכה ומפורטת פי מאה יותר משלך ונא לשמור על פרופורציה בין קשקושיך לבין מה שאורי אבנרי הגדול והנודע מצליח  להעלות בספר. ורק הערה צדדית:

אתה שייך לאלה שמאמינים שמה שחשוב זה מה שעושים, לא מה שאומרים. חסרון עבורך בכתביו של אורי אבנרי הוא עודף המחשבות והפילוסופיות שהיו בראשו על פני מה שהוא עשה, שזה מה שחשוב בעיניך. מה לעשות?

 

והנה משהו כזה, למשל: אורי אבנרי מפליג בתיאורים על תנועת הכנענים שהייתה בארץ בסביבות 1940. הוא עצמו טוען שהם נכשלו מפני שלא היו מעשיים ועסקו בעיקר בדיבורים בלי סוף.

דבר אחד שהם כן עשו, כנראה, עורר תשומת לב יותר גדולה מכל הדיבורים וזה מה שמופיע גם אצלו וגם ברשת. וזה בקשר למעשיות המעט שהייתה סביב הכנענים:  

 

"האות "אלף" סמל התנועה הכנענית . בשנות ה-40 הופיעה בארץ ישראל תנועת ´העברים הצעירים´, שכונתה בפי מתנגדיה ´הכנענים´, ועל אנשיה לעזו שהם מאמינים בפולחנים קדומים. התנועה הייתה אינטלקטואלית ורעיונית באופן מוצהר, ודחתה בזלזול כל קשר עם הפגאניזם, ובכל זאת הועברו שמועות כי כמה מחבריה, שהיו גם חברים בפלמ"ח, נהגו להתקבץ בלילות ולצאת במחול פרוע סביב עשתורת עירומה.

בתפקיד העשתורת שימשה, לפי שמועה שהפיץ הסופר מתי מגד, נועה אשכול, מהדמויות המרכזיות של תחום המחול האמנותי לעתיד לבוא ובתו של לוי אשכול.

אשכול מכחישה היום הכל בתוקף ובתמיהה, מאחר שלדבריה מתי מגד הוא ידיד שלה והיא אינה מבינה מדוע הפיץ סיפור כזה.

על כל פנים, לדברי אורי אבנרי בספרו ´מלחמת היום השביעי´ השמועה הדאיגה את הפלמ"ח מספיק כדי לנהל בעקבותיה חקירה רצינית. אבנרי טוען שהחוקר סיפר לו כי הטענות נמצאו אמתיות, ושבעקבות החקירה סולקו כמה אנשים מהפלמ"ח."

אין תגובות:

פרסום תגובה