יום חמישי, 9 ביולי 2020

משמים קודר הכפר


בעלון הקיבוץ מה- 1.2.19 מופיע בשער העלון שיר שלך.

אתה בטוח שכבר כתבת עליו גם במסמך אבל אם לא כתבת על זה כלום אז הנה כמה מילים:  השיר נכתב עבור המחזה "נאום הכוס ציפור הלילה", מחזה שהוצג בחג ה-15 להולדת קיבוץ יזרעאל.

זה מתי? ב-1963 לפני 56 שנים.  אפילו אז קשה היה לך להבין מה פתאום ומאיפה לאיפה יוצא לך שיר שכולו נַכבָּה על אף העובדה שאתה בכלל לא בעד הערבים ואתה לא איזה שמאלן קיצוני מ"שוברים שתיקה". 

אז למה בכל אופן?

אולי מפני שכל מה שרצית  במחזה הזה, זה לצייר תמונת עולם בעיני מי שישב פה כבר 15 שנים. ושהכפר הערבי זרעין,  הוא חלק קבוע מתמונת עולמו.

אבל  בכל אופן איך יצא לך מן רֶקוִויֵיאם כזה מר נפש?


 

אולי מפני שליצירה לא אכפת בכלל מה חושבים.

השמאל או הימין על מה שקרה פה לערבים ב-1948.

מה שאכפת ליצירה זאת התגובה הטבעית של העומד ומביט נכחו על הכפר הנטוש והעזוב כבר שנים רבות ושכולו מתכסה קוצים ואבק. זאת מן אובייקטיביות שהיצירה תובעת לעצמה.

 

מַשְׁמִים קוֹדֵר הַכְּפָר 

הָעֵשֶׂב בִּלְחָייָו 

מְאוּם בּוֹ לֹא נוֹתָר 

נָמָרוּ רֵיחוֹתָיו. 

מַשְׁמִים קוֹדֵר הַכְּפָר.

 

לֹא עָצוּר לֹא עָזוּב

אֵין נוֹבֵחַ בִּכְלָבָיו

אֵין מַשְׁתִין בְּקִירוֹתָיו

אֵין רוֹמֵס אֶת הָעַקְרָב.

 

מַשְׁמִים קוֹדֵר הַכְּפָר

חֻרְבָּן בִּרְחוֹבָיו

מְאוּם בּוֹ לֹא נוֹתָר

לֹא אֵש בְּתַנּוּרָיו

מַשְׁמִים קוֹדֵר הַכְּפָר.

לֹא שׁוֹאֵל לֹא מֵשִׁיב

אֵין דוֹרֵשׁ בִּשְׁלוֹמוֹתָיו

אֵין יוֹשֵׁב בְּבֵית אוֹרְחָיו

אֵין שׁוֹמֵעַ לִזְקֵנָיו.

 

מַשְׁמִים קוֹדֵר הַכְּפָר

יָבְשׁוּ בּוֹרוֹתָיו

מְאוּם בּוֹ לֹא נוֹתָר

אַיֵה כָּל תוֹשָׁבָיו

מַשְׁמִים קוֹדֵר הַכְּפָר.

 

לֹא פַלָּח לֹא קַדָּר

אֵין גּוֹעֵר בַּחֲמוֹרָיו

אֵין מֵעִיז אֶת עֲדָרָיו

אֵין אוֹהֵב אֶת נְשׁוֹתָיו.

 

מַשְׁמִים קוֹדֵר הַכְּפָר

הַשְּׁכוֹל עַל חָרְבוֹתָיו

מְאוּם בּוֹ לֹא נוֹתָר

אַךְ כּוֹס וּצְרִיחוֹתָיו

מַשְׁמִים קוֹדֵר הַכְּפָר.

 

לפני כמה שחרים ב-4 בבוקר (מתי שאתה מתעורר לשמוע זמר עברי טוב) פתאום קפצו לך בוקר אחרי בוקר גם "שלכת" וגם "קשת פיתולי הדרך". (שירים שכתבת והלחנת ועדיין מושמעים) זה ד"ש מרחוק רחוק רחוק.

היה נעים להיזכר.

אתה לא יכול לדלג על מה שקורה עם בריאותך בימים האחרונים. כאבים איומים במפרק הכתפיים, פרקי היד והירכיים.

לא רק כאב אלא גם חולשה מרגיזה בכל מה שנוגע – ללקום ולשבת.

ושעוד פעם להיתקל בעצירות מחליאה ובגֶרֶד בכל הגוף.  אתמול בבוקר אתה פשוט לא יכולת לזוז במיטה והיה צריך לסובב אותך ולהרים אותך כמו שעושים עם תינוק.

כל זה לא רק שנוא אלא גם מפחיד. על אמת.

ואל תשחק אותה "לא איכפת לי שאני הולך למות" מפני שכנראה זה כן אכפת לך. 

מאוד, מאוד, מאוד.

 

אין תגובות:

פרסום תגובה