יום חמישי, 9 ביולי 2020

צועדת חזית אדומה


עכשיו אתה חוזר ל"אלה הם חייך" . ב1954 נשלחת לתנועה המאוחדת להות מדריך באזור הצפון. 

מופיעה רשימה שכתבת, עם הגעתך לקומונה ברח' ברזילי 13 חיפה.

לא ברור איפה זה התפרסם, אבל כן כתוב שזה התפרסם בעלון של קן התנועה בחיפה. מזה אתה שכחת בכלל ולגמרי.


"על התנועה...ואני?

...עשרות ידיים הושטו אל על, לבי גלש לתהומות. שכנתי התגלגלה ביילל צחוק מטורפים ונחפזה להשיג פלגין ומלח אנגלי, לא בשבילי אלא בשבילה.

מרכז המשק חטף שבץ קטן, החלוציות לא הכזיבה.

זהו בערך התיאור המבולבל אמנם אך הנאמן למציאות, מתגובותיו של העולם הסובב אותי ביחס להלצה הטיפשית שהגורל ממציא לנו לפני חודש במשק יזרעאל (זה כשעוד קוראים לקיבוץ "משק" לכל הכיוונים, יש מצב המשק יש מיקום המשק ויש בני משק וכאלה);

אני יוצא להדרכה.

ארוז בתוך חולצה כחולה חדשה וכל חפצי, אני ניצב יום בהיר אחד בפתח הקומונה ברחוב ברזילאי 13.

נושא עדיין בלבי את תמימותה הארסית של ברכת הפרידה הלבבית מפי הנהג שלנו והאוטו שלו. כך אני צועד ברגשות מעורבים צעד ראשון בשבילי הדרכה וחינוך להגשמת החלוציות וחזונה הסוציאלקונסטרוקטיבי קבוצתי.

 

ראשון המכשולים הניצב לי בדרכי אל מצודת הערכים הנ"ל, הוא הר של צוקי אשפה וגלי אשפה העלול להפיץ לכל עבר בעזרת ממדיו העצומים וצחנתו האדירה גדוד חיילים סיני. אולם, אמר מי שאמר: אין גדול מכוחו של ההרגל.

לאחר שאני מתרגל למראה והריח, אני מטפס בתנופה רבה על הררי החושך ודומן  הטינופת הללן ומגיע לעברם השני, שם אני מתחיל לגלוש במדרגות אל שאול תחתיה, בה אני עומד לשכון כבוד משך תקופת זמן ממושכת יותר מדי.

ואכן, המראה אשר נתגלה לעיני לא עמד בשום סתירה לאשר לבי נבא לי קודם. 

תקצר הלשון מלספר והדמיון מלתאר את מרבץ חזירי אדם  בצורת מדריכים הזה.

הרי ניירות מקושקשים מפוזרים בשיטה מקורית ביותר בינות למטות וכונניות.

גרביים וספרים ונעלים ואפר ומשחת נעלים ופרוסת לחם מימי דן צמחי (שהיה פה פעם) הכל בחדר אחד. 

אל השני לא מגיעים כל כך מהר:

כאן צריך לעבור ביעף על פתח חדר האמבטיה ועוד כל מיני, אשר ממנו נודף בעוצמה מבלבלת חושים ועשתונות סירחון אימים של כל מה שעשו שם במשך מי יודע כמה זמן. (אחר כך  מסתבר לי שהקירות המשוחים ברוב חוכמה בצבע כהה כנגד לכלוך אינם אלה חרסינה לבנה).

פתחו של חדר בלהות זה הוא משמאל ומימין פינה אפלולית הדומה תכלית דמיון לכוך קברים. שם קבורים למעצבה שלושים וחצי זוגות נעלים שעם החדיש ביותר נפגשתי עוד בימי הטיול לאילת בהיותי חניך.

והחדר, החדר שבו אני צריך לשכון נראה לי על פי הזיכרון כתצלום מדוייק להפליא של מהפכת סדום ועמורה שמלפני אלפי שנים.

אין ספק בידי שמאז לא טרח איש אף להציץ לתוכו עד שאני התנדבתי לכך.


כן, עוד פרט מעניין שאני מחסיר כל העת מהתמונה מרהיבת העין והלב, הלא הוא מה שהיה פעם מטבח בתוך מה שהיה פה פעם דירה. מטבח?

לא.  מדבר!!

מדבר של שממת כלי מטבח ופסולת נושנה, השורץ מקקים מתים למחצה מרעב כתוצאה משפע האוכל המצוי במזללת הלולים הזו. שלא לדבר על המרפסת הצופה אל הנוף נפלא ומראות טבע נהדרים ושבעצם איננה אלה משכן לעשרות אריות בצורת חתולים שמשום מה פרים  ורבים כאן ברחוב באין פוצה פה ומצפצף כנגד יללתם.

לאור כל האמור והמסופר, ברור יהיה שמעשי הראשון בעבודת ההדרכה היה התנפלות טוטאלית על דירת הקומונה ויושביה השאננים והפיכת המקום על אנשיו מפח אשפה מלוכלך לפח אשפה נקי.

זו היתה קבלת הפנים שנפלה לי חבל בנעימים מיד עם צאתי מעולם ההגשמה החלוצית ובואי אל מערכות התנועה הרעיונית הצועדת לקראתה.

יתר הרפתקאותיי אשר היו ולא היו מאז והלאה עוד תסופרנה.

אמן

חבר!!   קראת את העלון פעם אחת.  חזור וקרא בו שנית!!"


מתוך "עלעלים" עלון מחנה חיפה – התנועה המאוחדת -  ט"ו חשון תשט"ו  -  11.11.54       


 

ולכבוד תנועת הנוער המאוחדת הרי שיר סוציאליסטי למהדרין אותו שרת כשהשתתפת במצעדים של אחד המאי עוד בת"א.

 

צועדת חזית אדומה

מילים: לא ידוע
לחן: יולי אברמוביץ' חאיט
הלחנה: 1921

קָדִימָה, קָדִימָה, קָדִימָה –
צוֹעֶדֶת חֲזִית אֲדֻמָּה.
לִקְרָב אַחֲרוֹן אֶת הַדֶּגֶל הָרֵם,
פּוֹעֵל וְעוֹבֵד אֲדָמָה!
דֶּגֶל אָדֹם, דֶּגֶל קָדִימָה,
דֶּגֶל אָדֹם נִשָּׂא אֶל הַשְּׁחָקִים
וְהוּא יוֹבִיל אוֹתְךָ תָּמִיד קָדִימָה
כָּל הֶעָמֵל לִקְרַאת הַנִּצָּחוֹן.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה