יום חמישי, 9 ביולי 2020

על החיים ועל המוות

אפילוג.  היום 28.3.2019  אתה מבין שאתה בתקופת הגמר שלך ואם אתה לא תופס את זה דרך הקוגניציה אז אתה תופס את זה מצוין ישר בטוסיק. לפני שאתה נרדם – לא יודע עד מתי אם בכלל, תואיל בבקשה לציין ששמו עליך 2 מדבקות עם מורפיום. זה נגד הכאבים המשגעים בפרקים. את הכאבים זה לא מסלק אבל, לעומת זה, זה מרדים אותך, רוצה או לא רוצה. 

אתמול אחרי הצהריים קרא באוזניך רזי (המטפל הנוסף שלך, בעלה של לילה מדבוריה) את הדפים הראשונים של המסמך "לפני שאתה שוכח". עבורו זה היה קשה מפני שהוא קודם כל דובר ערבית וקצת עברית לא רעה והוא גם מורה לכימיה בתיכון וגם עושה תואר שני בכיוון. 

בעניין, הקשבת למה שהוא קרא אבל יותר ויותר אתה מרגיש שיותר אתה לא מסוגל לכתוב את הזיכרונות האלה.

אולי כן ואולי לא אבל  עד שזה מתברר אתה נרדם כמו מר-מיטה. 

ולא יועיל כלום...אז בבקשה להתחיל להתרגל. 

הבעיה הזאת היא לא לבד.   

אתה הפסקת לקרוא ספרים דרך הדיסקים של הספריה לעיוור.

כשאתה מתיישב ליד הפסנתר נופלות לך הידיים ממדף הקלידים ואתה גם נרדם.  אז מה? 

ועל זה נאמר כבר : אם זה מגעגע כמו סוף וזה מתנענע כמו סוף אז כנראה שזה הסוף. 

ושלום על ישראל ובא לציון גואל.  דיי. 

מחר תראה אם זה נכון או לא. בינתיים אתה נרדם ותודה רבה....

 

חרא לי, לא טוב לי, מגרד לי כל הגוף ואין לי מושג למה אני ממשיך לחיות.

יושבות לידי המטפלות שלי דינה ולילה, ואין לי מה להגיד להן.  

בעצם אני פשוט הוזה , הוזה בהזיות. יכול להיות שזה ייפסק לכיוון של לחזור לעצמי. איזה שטויות.

לאיזה חזרה לעצמך אתה רוצה להגיע.   אם כל מה שאתה יכול לעשות עכשיו זה לגרד את כל הגוף ולגרד, ולגרד ולגרד.

בלא חשק רב אתה ניזכר (כבר היית שם?) ביורם קניוק, זה שכתב את "על החיים ועל המוות", מצחיק. 

אנחנו, כשהיינו קטנים והיה צריך לקפוץ מאיזה גדר או לברכת גן הדסה היינו סופרים: 1, 2, 3,  וצועקים  ומכריזים  "על החיים ועל המוות" וקופצים.

עכשיו אתה אולי אמור לקפוץ אבל זה  לא בתענוג ורק בלגרד את הזרועות ושיהיה יורם קניוק (שגר ליד בית החינוך בצפון, בת"א) לי בריא.

מה שאתה זוכר ממנו, זה על המון דברים רעים שיש לבן אדם בחיים.  אתה לא צריך את יורם קניוק בשביל לדווח על זה עכשיו לעצמך. ההיפוך מעיים הזה ממש בלתי נסבל ובעיקר מפני שכואבים  לך כל הפרקים ומגרד לך בכל הגוף. 

וגם  אתה חלש וכרגיל עיוור, חצי חרש וגם צולע לגמרי.  אתה שם לב שאפילו עם  כל זה אתה   פשוט  חוזר על עצמך ואפילו משעמם.


היום זה 31.3.2019 .  אחרי שכרגיל חטפה ישראל כמה טילים מעזה, ממשיכים לצ'פר את החמאס בסולר, ביבוא, בהגדלת שטח דייג ובהמון דולרים קטריים. ועל כך יאמר: אין חדש תחת.  

ככה זה גם ימשיך אחרי הבחירות כשנתניהו ופמלייתו ימשיכו גם לנהל את העיניינים וגם להתנצל על הניהול הזה, מה שכבר משעמם את כל העם היושב בציון.

 

ריח דבש וריח מנטה./מילים:לאה דגנית/  לחן: נחום נרדי

 

ריח דבש וריח מנטה

שעה בערב מופזה

אל החוף ישבה חבריה

למדורה העליזה

-------------

על החוף המואר

מול חופו של נהר

הנה ככה יסופר

---------

כשנגמור את בית ספרינו

לדרכו ילך איש איש

אביגדור נהג יהיה הוא

ראובן יסול הכביש

וחנן וחנן, כמובן כמובן

החליט להיות גנן

----------

וגיורא מה יהיה הוא

הוא יבנה אוירונים

טייסים אליו יבואו

להמריא לעננים

----------

ויעל ויעל, בפרות תטפל

רפתנית תהיה יעל

---------

ומרים מה היא אומרת

 מה אומרת הקטנה

נרדמה היא וחולמת

בלי מקצוע ישנה

--------------

נרדמה מול האש, הן תוכלו לנחש

כי מרים רק בת חמש.

--------

 על החוף המואש.......... 

                                             

 

בבקשה לא להיסחף . היפוכי מעיים לכיוונים שונים זרועים בפזרנות יתר על כל המסמך של  "לפני שאתה שוכח".

אז הנה יש על קצת טוב ועל יותר מזה חרא, ולא חשוב כבר  על מה העיקר, שזה אותו היאוש הנחמד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה