יום רביעי, 8 ביולי 2020

מגיש


אנחנו עדיין באוצרות שנחשפו בתיק העור הקרוע.

בתוך מחברת משנת פופציץ שסיפק המשביר המרכזי, 1952, שמחירה היה 50 פרוטה, אתה מוצא שני פיליטונים (רשימות מצחיקות) בכתב ידך הבלתי קריא לחלוטין.

אחת מהרשימות עוסקת בעבודה בחדר האוכל הראשון הצריף ביזרעאל.

 

 

 אני  מגיש

 בבוקר אני מגיע לחד"א. אמש היה סרט. הבמאי והתסריט היו בעוכרי.  הם החליטו שעל מנת לעשות סדר במערב הפרוע, צריך לחרב בית מרזח.

הרושם על החברה היה משכנע. כך גם נראה החד"א. אני מסתער על הבלגן ומצליח לשוות למקום צורה של חדר אוכל בקיבוץ, כולל צנצנות סכו"מ , לחמיות, מלחיות, שמנת למריחה, כלבויניקים וכולי.

אני גם זוכר לשים, לפני דלת המטבח, מחסום מארגז ריק, בשביל שיירים.  גם שני כדים של מים פושרים.

 

ראשון נכנס לחד"א, לא בשביל לאכול, אלא בשביל להציץ ולבדוק ולפשפש בכל הסירים, במקרר ובמחסן הפרודוקטים – הוא מיכה, המחכה גם לאוטו דואר.   

היום הוא יום השבועונים.  כל האוכלוסייה בהיכון.  מי שמצליח לתפוש את "דבר השבוע", הרי זה שלו מעתה ועד עולם, כולל התשבץ.     

מתוך ענן האבק ובתרועה מחרישת אזניים, עוצר ליד המטבח הקטן, האדום שעומד בכל מקום (אוטו דואר).  

כהרף עין נעזבים לנפשם כל סיר, כיור, תנור, מכונת תפירה ותיקון גרביים לרזרבה.  

כולם דוהרים להציל משהו מן השלל. לפחות מכתב מסכן.

 

בעוד כולם יושבים לאכול ולרפרף בכותרות, אני מגיש את התפריט הרגיל לארוחת בוקר: מסננות נגד קרומים, תרוודים נגד שיטפון, "כלבויניקים" נגד לכלוך ואוכל נגד רעב.  

   לצהריים אני מספיק להגיע, שישי בתחרות עם חמשה פלחים של משמרת שנייה.  

זה, אחרי שגמרתי מהר לשפוך שלש חביות אשפה ולסובב כמו שור מקרין את הבאר האנטילית בצורת סופרטור. 

אני שואל את המבשלות:  מה בישלו ?  מדובר בחצילים במיץ עגבניות.  מה יש במקום ?  חצילים בלי מיץ עגבניות.  ומה יאכלו ?  אני מקשה : 

ברווז צלוי! פוערות עליי שלשת המבשלות את לועיהן (זיוה, חי'לה וג'וליק) .

 

אני לא נבהל, תופש מגש עם שש מנות חצילים ויוצא לחד"א למכור אותו במחירים של סוף עונה.     בחזרה אני מגיע עם חמש מהמנות ועשרים קומקומים למים קרים. 

מנה אחת הצלחתי לתת למישהו שאני לא מכיר.    

באותו רגע נכנס למטבח אורי פרומקין, חביבן של האחראיות על הפודינג לשדה.  

הוא שועט אל המקרר.   אני שואל מה? 

מה יש  במקום כל החצילים ?  אורי פרומקין עושה את עצמו מברר איפה האוכל לגן ירק, אחד בשלוש מנות ואחד בשתיים לחוד ומה יהיה ?  

בכך אין המבשלות יכולות לעמוד. אחת ממהרת לשטוף ראש תחת הברז  אבל פתאום אין  מים.

 

 לסיכום הצהרים:   אורי הספיק לגמוע קומקום פודינג, לפני שהשליכו אותו. 

אני סיימתי בשלוש ואז סעדתי צהרים – מרקיה חצילים.   

גם בגן ירק אכלו צהרים , אותה שעה.   

לעומת  זה  עשה כל חדר האוכל חגיגה בזלילת הבמקום של הבמקום, עשוי קוביות נקניק חתולים טבוע היטב בפירה תפו"א.  

מים אין עד היום.

 

ארוחת ערב:  אני חולף ביעף לאורך חדר האוכל, לחלק ביצים קשות וביצים רכות לשולחן האחרון.  בדרכי, אני מתעלם מעשרות קריאות השולחות אותי בחזרה למטבח. 

  בחזרה אני מתחיל לקלוט: 

ארוחת צהרים של ערב לפפו.  מרגרינה לחזי.  מיונית למושיקו. אם אפשר גם לגנוב אותה ממה שטיוכקה השאיר.   חלב למיכה.  ביצה עם נקניק לדרור, במקום צהרים.   מים קרים לשייע, לפני שימות.    זיתים שחורים ללוין.  חביתה למאלץ.  משהו לאכול בשביל ברינג'י.  לא ברור בדיוק מה.   בצל לאיציק.  סכין שלא נגע בבצל, לאביבה. 

מרק מהצהרים לאפרת ולאיסר.  תה לעמיקם.  מיונית גם להרן. מצות לרוחמה….

 

כמו רוח אני טס למקרר. בדרך אני שואג על שולה מאלץ  שתכין חביתות וארוחות צהריים וגם מסתכל אם יש תה  ושולף מהמקרר לבנייה ומיונית   ר ג ע !   

מה עם החלב של מיכה ?  הה?!  יש משהו מיוחד בשביל ברינג'י ?  הג'ינג'י איננו  היום, משיבה שולה.   ברינג'י !  לא הג'ינג'י !    שולה :  אז תגיד לה שאין כלום.   

 

מבולבל לגמרי, אני אוסף את כל מחסן המעדנים המוזמן, על מגש, רץ מהר למחסן ירקות, להוציא בצלים ולימונים ויוצא לחדר האוכל.   ממי להתחיל ?  אני נותן ארוחת צהרים של ערב לברינג'י.  מרגרינה לפפו. מיונית ולבנייה לחזי.  ביצייה בנקניק למיכה.  מרק מהצהרים לשייע.  זיתים שחורים לאיציק.  בצל לאביבה. מצות להרן. תה למושיקו וסכין בלי בצל למאלץ וגם חלב חם לדרור.

 

                                                                     אמן    1952  

 

מצאת את זה בכתב יד שנשמר בתיק העור שישים ושתים שנים. קצת מרגש.       

 

רגע! בתוך המחברת ההסטורית הזאת היה תקוע מין פלָאיֵיר תכניה של חג העשר לקיבוץ, גם כן מזמן. אתה הזכרת את זה בפירוט במשך הזיכרונות ולא יועיל אתה ממשיך להיתקל בחג ה-10 בכל פעם מחדש.

שכחת ממש לגמרי מהתוכניה הזאת שכל צופה בקהל קיבל וגם נשלחו הרבה בדואר. אתה לא זוכר מי היה אחראי על זה ועל שאר הלוגיסטיקה. לא זוכר וזהו.                                                                                      

 

 

 

 ממש נחמד לקרוא בפלאייר  שאת הפזמונים תשיר להקה "מהקבוצה" , לא "מהקיבוץ", להזכירך שיזרעאל הוקמה "כקבוצת פועלים להתישבות שיתופית".  אתה לא זוכר מתי זה התחלף ל"קיבוץ"  אולי כשכל המדינה כינתה את כל התנועה הקיבוצית "קיבוץ" ודי, מפני שבמשך השנים נעלם ההבדל בין קבוצה לקיבוץ.

אין תגובות:

פרסום תגובה