יום רביעי, 8 ביולי 2020

אייסע בסייסע


באחת מן הפגישות האינסופיות  שלך עם הרדיו (בדרך כלל באמצע הלילה) שמעת מישהו, אולי פוליטיקאי, אומר: "אני מוותר על האיְיסֶה בְּסֵיְיסֶע הזה."

הביטוי הזה הקפיץ אותך 75 שנים אחורנית. כבר כתבת על משחקים אלימים כמו "סוס ארוך" וכאלה. 

אז היו עוד כמה. למשל "לפוצץ כֵּיְניים" (כינים). עומדים כולם בערמה אחת ומישהו  מכריז וצועק"לפוצץ כֵּיְניים!!!"

לפני שהוא גומר לצעוק כולם מכסים את הראש בשתי כפות הידיים שלובות אצבעות.

מי שמאחר או לא שם לב חוטף משכניו מכות על הקודקוד  עם כפות ידיים שלובות אצבעות. ככה עד שזה נמאס.

משחק אחר, לא פחות אלים, זה קרב תרנגולים בכמה גרסאות.

גירסה אחת:

הקרב נערך בין שני זוגות. בכל אחד מהם עולה מישהו על כתפי שותפו כשמתחילים אז שני הזוגות מתנגשים אחד בשני כשהלוחם העליון מנסה להפיל את האויב, מושך לו בידיים, בשערות, בחולצה ועוד בכל מה שאפשר. מי שנופל מפסיד.


גירסה אחרת:

שני יריבים ניצבים אחד מול השני כשהם עומדים  על רגל אחת. הם משלבים את ידיהם על החזה ובקפיצות על רגל אחת דוחפים ונוגחים ביריב. מי שנופל מפסיד.

 

ועכשו הגעת ל"אייסה בסייסע": חבורה של ילדים מתאספת בגלל סיבה כלשהי. ומסיבה כלשהי מחפשים מביניהם קורבן. מישהו מכריז וצועק "אייסה בסייסע!!!"

יש כאלה שמצליחים לברוח בכל  הכוח מכל העסק. יש כאלה שמחזיקים חזק במכנסיים של עצמם בשביל לקדם את פני הרעה. כל האחרים מתגוללים בערמה על הקורבן ומושכים ממנו  למטה את המכנסיים ואת התחתונים עד שהקורבן נחשף בערייתו.

ככה זה נגמר וכולם עוברים  להתעסק במשהו אחר. לזה קראת אז  "אייסה בסייסע".

 

ועכשו היהלום שבכתר.

ערב אחד, בכביש החולי שלפני קן צפון של התנועה המאוחדת ברחוב ארלוזורוב בתל אביב, עמדו כל החבר'ה שלך גם בנים וגם בנות וגם כאלה משכבות אחרות. כולם קשקשו והתווכחו וסתם צעקו כדרכם מדי ערב. פתאום נשמעה הזעקה "אייסה בסייסע!!!".

כרגיל התנפלו רבים על אחד והתחילו להפשיטו ממכנסיו  ומתחתוניו.

עד כאן הכל בסדר.  אבל כשהגיעו לסוף המעשה התברר שהקורבן הייתה נערה מהחבר'ה שלכם. כהרף עין קמו כולם לברוח בכל הכוח כאילו לא הם היו שם.

הבנות שעמדו בצד ולא רצו להתקרב לשום אייסה בסייסע מיהרו אל הנערה, עזרו לה לקום ולהסתדר, אבל לפני שסיימו היא ברחה הביתה וחזרה לעדה רק אחרי שנתיים, כשהתגייסתם לנח"ל.

אתה זוכר את שמה. דליה ב. זאת שגרה ליד שדרות ז'אן -ז'ורס.

אז מה יש לדבר?

ארץ ישראל היפה הייתה צחה וברה וזכה, עם כמה ג'ינג'ים מכוערים.

 

לפני כמה ימים שוב נסתמו לך האזניים. כזכור אתה גם חרש ומשתמש במכשירי שמיעה. אבל מה לעשות – האזניים ממשיכות להיסתם.

אתה לא כל כך שומע ואת אשתך זה מוציא מהכלים כי היא לא יודעת אם צריך לצעוק יותר חזק או חזק יותר . 

לקחו אותך - נכדתך נוֹהָר  ובתך נטע – אל אף אוזן גרון בקופת חולים בבית שאן.

שם נמצאת אחר כבוד הרופאה ששמה נילי. זאת שהגובה שלה הוא  מטר וחוש ההומור שני קילומטר. היא  ניקתה את האזניים ושאלה אותך  איך זה , שכרגיל אתה צועק עד לב השמיים בזמן שהיא מנקה לך את האוזניים והיום כלום. 

אתה השבת לה שזה פשוט לא כאב אז לא היה מה לצעוק.

היא השיבה :

"הרגזת אותי בזה שלא צעקת בכלל".

אתה שאלת – למה? והיא ענתה "כשאתה צועק חזק, ככה גם מחריש אזניים וגם מפחיד. כל הקליינטים שלפני הדלת שלי, בורחים הביתה ואני יכולה לחזור לסיים את העבודה מוקדם יותר."

אז מומלץ: מי שבא לו אף אוזן גרון ויכול להגיע לקופ"ח בית שאן, שימהר לזכות בטיפול מקצועי שופרא דה שופרא וגם לצחוק כַּאֲוַוַת נפשו, אפו, אזניו וגרונו. 

 

ולעוד עניינים משעשעים, למען השינוי.

 

השנה החדשה מתחילה ועוד שום שחיתות פוליטית לא התפוצצה אבל אין מה לדאוג.

זה יגיע במהרה בימינו, אָמֵן. יש רק דבר אחד שמפריע לך. מה?

זה שהשמאל ממהר להדביק את כל השחיתויות דווקא לימין.

אז אף על פי שאתה שמאלן בן שמאלן, אתה מחייך בבדיחות דעת.

הליכוד לא המציא את השחיתות וזה לא הפטנט שלו. מי זוכר את שערוריית בית החולים "תל גיבורים"? ומי זה היה שר השיכון אברהם עופר שריכלו עליו ואז הוא תקע לעצמו כדור בראש? ויענק'לה לוינסון בערך אותו דבר? ומה עם אשר ידלין שכמעט נבחר לנגיד בנק ישראל?

התברר שבזמן שהיה קְנָאקֵער בהסתדרות הוא הוריד מקירות הועד הפועל עשרות ציורים של מיטב האומנים כמו ראובן, נחום גוטמן, סימון ועוד הרבה.

 

מועדים לשמחה וששון ובא גואל לציון.

דרג את התוכן:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה